לא היו ימים טובים לימין, כמו יום שחבר הכנסת רם בן ברק ודומיו מדברים. אבל גם להם, יש גבול שנחצה.
בן ברק, הגיע ל'יש עתיד' כבשורה הגדולה. גם ביטחוניסט למופת כסגן ראש המוסד לשעבר, וגם אחד עם פה גדול, שיודע לדבר בכל נושא ובכל מקום. הבעיה היא שהפה הזה מתהפך עליהם לא אחת, ודומה כי הפעם האמירה של בן ברק, חצתה כל גבול אפשרי אחרי ש"בלי להשוות" כמובן, השווה בין נתניהו להיטלר.
"להבדיל אלפי הבדלות, ואני לא משווה את זה לשום דבר – היטלר עלה לשלטון בצורה דמוקרטית" אמר בן ברק, כשהוא מתייחס לאפשרות שנתניהו ינצח את הבחירות ויקבל את המנדט להרכבת הממשלה.
לשמאל בישראל אין בעיה להשוות את הימין להיטלר, הם אפילו יכולים לעשות על כך מיצגי אומנויות שונות, אבל בכל זאת הצהרה ברורה וגלויה כמו שהנפיק בן ברק, שלושה ימים טרם הבחירות, אינה דבר של מה בכך, אולי אפילו כזו שתסייע להביא עוד קולות לגוש הימין.
למען האמת, אם נואם האמירה המטופשת הזו, היה מגיע משורות הימין, בוודאי הייתם רואים קריאות להעמדה לדין, אולי אפילו עתירות של התנועה לאיכות השלטון ואומץ לוועדת הבחירות לפסול את מועמדותו של הח"כ, למרות שהתאריך לעתירות מן הסוג הזה כבר חלף. גם בג"צ הוא אופציה אפשרית, כי מן הסתם הוצאות משפט לא יהיו שם.
אבל מה שלימין אסור, לשמאל מותר. למרות הגינוי הנחרץ שנשמע בימין, בשמאל דווקא לא שמעו על האמירה הזו. אלו שמתקוממים מכל השוואה של ח"כ אייכלר לנאצים, פשוט נאלמים דום כשמדובר ברם בן ברק ובהיטלר.
אפילו ראש ממשלת המעבר יאיר לפיד, שלא אחת מזכיר את עובדת היותו בן לניצולי שואה, נאלם דום מול האמירות של בן ברק. לפיד, שרק לא מזמן תקף בשנאה נוטפת את נתניהו, גינה באותה העת את ליברמן שהשווה את יו"ר הליכוד לגבלס וסטאלין. "גם כשניצבים מול מכונת רעל והסתה בלתי נגמרת שמכרסמת את החברה הישראלית, את השואה צריך להשאיר מחוץ לשיח. כל התבטאות שמשווה או משתמעת כך רק פוגעת בזיכרון השואה ובלכידות החברתית שלנו". אבל כנראה מה שאסור לליברמן מותר לפריבילגים ממערכת הביטחון בדימוס, אלו שכמובן יודעים הכל, מבינים מה טוב לישראל ויודעים מה היא הסכנה האמיתית לישראל.
לא רק לפיד שמר הערב על שתיקה. גם שר הביטחון ממפלגת המחנה כאילו ממלכתי. גנץ, שמרבה להציג את עצמו כדמות ביטחונית ראויה, היה עסוק במחצית הערב השני של אמש בפיגוע הרצחני בקריית ארבע, אבל גם בשעות שקדמו לו, הוא לא השמיע מילה או הסתייגויות. טוב, נו, קבינט הפיוס לא הוקם, אז מה אנחנו דורשים ממנו?!
גם שר המשפטים גדעון סער, האיש שעזב את הליכוד אחרי שטען שוב ושוב שהליכוד הקצין ושכח להסתכל במראה כשהוא עבר לחיק השמאל החמים, נותר כמעט באלם קול. כמעט אמרנו, כי את יו"ר ש"ס אריה דרעי הוא דווקא ידע לגנות, על תמיכתו בתכנית סמוטריץ' לביטול עבירת ה-"מרמה והפרת אמונים". הוא אפילו הספיק לצייץ מאז, מאמר שפורסם בתקשורת ובו מכריזה השרה לשעבר לימור לבנת, בפעם המי יודע כמה, על כך שהפעם היא לא תצביע ליכוד. ההשוואה לנאצים היא אסורה, אבל בן ברק כבר אמר ש"בלי להשוות" אז מה רוצים מהשמאל?!
בן ברק, הוא לא היחיד שמוכיח את הטענה שלא כל מי שנושא על כתפיו דרגות כלשהן, נושא במוחו חכמה יתירה. גם גנץ מוכיח זאת שוב ושוב והערב זה הוכח בטרגדיה נוספת.
לפני חמישה חודשים, ראש מועצת קרית ארבע – חברון, אליהו ליבמן, שיגר לשר הביטחון מכתב ובו הוא מתריע על פתיחת חסם אשמורת שהיה סגור לנסיעת פלסטינים במשך 20 שנה, עד מאי האחרון.
גנץ כגורם ממלכתי ומבוגר אחראי, שעמד בראש הצבא, יודע טוב יותר מכולם מה טוב לאזרחי ישראל והתעלם מהמכתב. כמו גם מפניות נוספות. אמש, זה כבר התפוצץ לו בפרצוף, בפיגוע הרצחני שאירע שם.
המקרה הספציפי הזה הוא רק דוגמא אחת, להחלטה גרועה שגנץ מקבל בשם מערכת הביטחון, בתוספת מחיאות כפיים בשם עברו הביטחוני. על פי הנוהג במערכת הפוליטית בישראל, לדמויות ביטחוניות רוחשים לא מעט כבוד, בטח כשמדובר ברב אלוף במיל' ומולם ניצבים כאלו שהשתמטו או לא שירתו באופן מלא. אם תרצו אפשר לקרוא לילד בשמו, או ליתר דיוק לילדים: בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר.
במשך השנה וחצי שגנץ מכהן כ-"ראש ממשלת הביטחון" כפי שהוא מגדיר זאת בקמפיינים של מפלגתו, איש לא יכול היה לעצור אותו מתכניותיו הביטחוניות. לא בחיבוק אבו מאזן והרשות הפלסטינית מחד, ומאידך לא במאבק חסר הפשרות שהוא מנהל יום יום נגד מתיישבים ביהודה ושומרון, או שטחי C כאילו מדובר לכל הפחות בתכנית הגרעין באיראן.
אם תעירו לגנץ, ואם תעוררו ביקורת, עד מהרה ישלפו במחנה הממלכתי את ההיסטוריה הצבאית של גנץ, מתן כהנא ימהר גם הוא לציין את עובדת היותו טייס, ורק בנס יועז הנדל יצא מחוץ למערכת הפוליטית, ובכך תיחסך לנו תמונה עם פינג'ן קפה שמלמדת על הרוח החזקה של לוחם השייטת.
לא מכבר יצאה מפלגת הציונות הדתית עם קמפיין תחת הסלוגן 'הביטחון שלך בימין', שמתכתב היטב עם הרמז של יו"ר המפלגה בצלאל סמוטריץ' לקבל לידיו את תיק הביטחון.
בשמאל מיהרו כמובן להזהיר מפניו, אבל גם במפלגה שלא מצליחה לעבור עד כה את אחוז החסימה (להלן: הבית היהודי) מיהרו לטעון כי מדובר ב-"שגעון גדלות" לא יותר. הם אפילו הזכירו את העובדה שסמוטריץ' לא עשה שירות צבאי מלא, כאילו שרת המשפטים לשעבר הייתה שופטת עליון בדימוס.
אבל אחרי שרואים מה קורה מדמויות ביטחוניסטיות, שיכולים להתעלם מאזהרות חד משמעיות על פגיעה באזרחים ופיגועים, או משמיעים השוואות מופרכות מבלי להשוות, אולי באמת הגיע הזמן שבישראל של 2022 – על סף 2023, פשוט יפסיקו להתלהב מדמויות ביטחוניות שמוכיחות את מה שכולם יודעים: לא כל דרגה מוכיחה על חכמה יתירה, או ראייה למרחוק. לפעמים מדובר בכאלו שמדינת ישראל שורדת למרות תפקודם ולא בגלל.
צריך לזכור שהרבה מהבכירים בצבא מתקדמים על פי השקפת עולמם התואמת את הקרנות שמממנות את הבילויים של הרבה מהם ושוטפת את מוחם קרן וקסנר אמנת ז'נבה ושאר מלאכי חבלה, הם אמיצים על חיילים פשוטים שמוסרים את הנפש עלינו בשטח אבל הם חיים בעולם דמיוני משלהם, בהתחלה היו חיילים נפללאים אבל כדי להתקדם החליפו את ההגיון בחנפנות ונהנתנות.