המהפכה המשפטית שעתידים להעביר לוין, נתניהו וממשלתו, היא מהפכה משמעותית.
כמו מהפכתו של אהרן ברק, גם מהפכתו של לוין הינה משמעותית רחבה ויסודית. זה לא עוד חוק, שינוי או תיקון, לא לחינם רבים נאבקים במהפכה הזו (כמו גם בקודמתה), אלה בעד ואלה נגד, אלה מפגינים ואלה משבחים, זוהי מהפכה של ממש. שינוי כללי המשחק.
עוד לפני שלוין הודיע על כוונותיו, מיכאל שמש אמר כי באם הרפורמה תעבור זה יהיה הדבר המשמעותי ביותר שתעשה הממשלה בכל ארבעת שנותיה העתידיות.
לדעתי יהיה זה עוול להציג את כל התוכנית כמקשה אחת, מה שעושים לצערי רוב האנשים משמאל ומימין, ואפילו חלק גדול מהשופטים וארגוני דמוקרטיה למיניהם.
בדיוק משום כך, חשוב לפרק את ה'מהפכה' הזאת לגורמים. בתוכניתו הציג לוין, ארבעה חלקים עיקריים שברצונו להעביר.
פסקת ההתגברות: הכוח לגבור על החלטות בית המשפט העליון, גם לאחר פסיקתו, עפ"י החלטת הכנסת, ברוב של 61 ח"כים.
שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים: הכנסת חברים נוספים לוועדה, שיבחרו ע"י פוליטיקאים ובכך יאזנו את הוועדה ואת שליטתה האבסולוטית בתחום.
פיצול תפקיד היועמ"שים: היועצים המשפטיים יוכלו לייעץ לממשלה בענייניה, אך לא לכפות את דעתם, וכן להתערב בעניינים פליליים של חברי הכנסת.
ביטול עילת ה'סבירות': ביהמ"ש העליון לא יוכל, לנמק פסיקות ע"פ הגיון ה'סבירות' הנתון לפרשנות בנושאים אתיים שאינם נשמעים הולמים.
לדעתי מומלץ להניח בצד אחד את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ופיצול תפקיד היועמ"שים, ובצד השני את פסקת ההתגברות וביטול עילת הסבירות.
כח בלתי מרוסן הינו דבר שלילי ומסוכן. על זה אין חולק. כשנותנים לאנשים, אפילו רבים וטובים הם, כח רב מדי, הרי שהדבר הוא מסוכן. סכנה דמוקרטית וסכנה ממשית מהשתמשות לא נאותה בכח. לא חסרים דוגמאות.
רוב פוליטי, יכול להיות דורסני, אומרים מתנגדי הרפורמה, ראו מדינות ימין קיצוני, שמזניחות ערכיים דמוקרטים ורומסות את המיעוט, על הנחשלות הדיקטטוריות, מאן דכר שמיה. פסקת התגברות, תעניק כח רב מדי לנבחרים הדמוקרטים. ושאלת השאלות: מי, יגן מפני ה"חוק להרג ג'ינג'ים"?
אך גם בית משפט עלול להיות דורסני, אומרים התומכים. ראו את שיטת ה'חבר מביא חבר' בוועדה למינוי דיינים. מי יעצור את ביהמ"ש באם יחליט לעשות 'טובה' לחבר, או להגן על מיעוט מסוים מעילת הדמוקרטיה ועל האחר לא, מאותה עילה בדיוק? לא חסרים דוגמאות מן העבר כשבית המפשט העליון הגן על זכויות מחבלים ורמס זכויות מתיישבים, ושאלת השאלות מי יעצור אותו כשיחליט על הרג ג'ינג'ים?
תרשו לי להרגיע אתכם, אך אף אחד מהם לא מתכוון להרוג ג'ינגי'ם, לא נראה לי שזה על הפרק. אבל בשתי הרפורמות (של ברק ושל לוין), קיים חשש אמיתי מעתיד שעלול להיות מסוכן, מן חוסר האיזון. אסור לתת כח בלתי נשלט לאף אחד מהרשויות. נקודה.
בן דרור ימיני, הוא עיתונאי מוכר ואהוב במיינסטרים הישראלי, סוג של נחום ברנע, רק מהצד הימני. אע"פ שהוא משתייך לצד מסוים במפה הפוליטית, הוא נמנה מן אלה שלא מדברים מתוך פוזיציה, הוא כותב ואומר עד דעתו, כשזה נוח וגם כשלא. כך גם אנשי שמאל מעריכים אותו ומקשיבים לו.
הוא תמך ותומך ברפורמה משפטית, כמו לוין, הרבה שנים. אבל כעת, הוא טוען שזה נעשה שלא כראוי, "בלי הידברות ובלי שיתוף פעולה הולם של אנשי מקצוע, ייתכן שצריך לתקן ולשפץ חלק ממנה, כדאי לשמוע פועלים ומומחים בתחום. לא ללכת רק לקצה ולהכניס אצבע בעין לצד השני", טוען ימיני והוא כנראה צודק.
גנץ כבר קרא לנתניהו להקים ועדה מיוחדת עם צוות 'חוצה מגזרים פוליטיים' לדון בענייני והשלכות הרפורמה, קשה להאמין שצוות שישלח ע"י פוליטיקאים ממפלגות שונות, ידון לגופו של עניין, אבל בוודאי שצריכים לנסות להבין ולהנמיך את הלהבות.
ימיני מ'ידיעות אחרונות', לא מחלק בין חלקים ברפורמה, אך לדעתי על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ופיצול תפקיד היועמ"שים, צריך להעניק ללוין מדליה, על פסקת ההתגברות וביטול עילת הסבירות, כדאי לדון עוד.
נכון, יש לציין שלוין הציג הסתייגויות מחלקים בתוכנית, למשל: יהיה ניתן לבטל חוקים בביהמ"ש העליון אבל רק ברוב מורחב מאוד של שופטים, אבל במקרה הזה של שתי מהפכות שיטה משפטיות אפשר לומר שזה בחירה בין הגרוע ליותר גרוע, עודף כח, כפי שציינתי מסוכן הוא תמיד.
הכל היה מיותר, לו היה לישראל חוקה. לא היה על מה להרעיש ולא היה זכות להרעיש, מה שמחוקק בחוקה, לא ניתן לערער. ואת שאינו מחוקק, מותר לבצע. לזעקות על ה'מלחמה על הדמוקרטיה' שכבר עומדת כמעט בכל נושא ובכל מערכת בחירות ב15 שנים האחרונות, לא היה מקום כלל.
אבל בהעדר חוקה, נצטרך לבחור בין אי יכולת לחוקק חוקים, אך יכולת לבטלם ולפרשם כרצונם ובעצם בכל דרך ע"י עילת הסבירות (= ביהמ"ש העליון, לפני רפורמת לוין).
או יכולת לחוקק בכל רוב כל חוק שהוא, דורסני ככל שיהיה, אך דרך אנשים שנבחרים ע"י הציבור ומתחלפים כל 4 שנים ולא ממנים את עצמם (= הכנסת, אחרי רפורמת לוין).
את ההעדפה הזאת בין הגרוע ליותר גרוע, אני משאיר לכם.





















בשנה וחצי האחרונות היה לנו את 'התענוג' ליהנות משתי המגרעות גם יחד.
בית משפט עליון בשיטת אהרון ברק, הרי זה מה שהיה לנו עד היום, ועדיין יש.
מאידך, יכולת הממשלה לחוקק חוקים על ימין ועל שמאל, כאשר הממשלה חוקקה את מס המשקאות ואת מס החד פעמי, והתקדמה די בבטחה לכיוון רפורמה במערך הכשרות ובמערך הגיור, כאשר בית המשפט העליון לא עוצר אותם כלל מכיוון שזה תואם בדיוק את האג'נדה שלהם. (הדבר היחיד שהם אכן עצרו, זה הפגיעה במעונות, וגם זה, למי שיתבונן, מפני הצורה שזה נעשה מהשרוול ליד מבלי יכולת להיערך בזמן, והזלזול המתנשא של ליברמן במערכת המשפט מצדו, בכך שלא הסכים לשקול דחייה או כל דבר אחר. למי שזוכר).
כך שההפחדה ממצב כזה, אינה לכאורה במקומה, במצב הדברים שבו אנחנו נמצאים 'בדמוקרטיה' הישראלית. ולא נראה שיתפתח כאן מצב גרוע יותר, ואם כן, תימצא אז המענה.
באו נצא לסיור בעולם לחפש את הדמוקרטיה, והיכן היא בארץ,
בארץ יש 3 מפלגות שהדמוקרטיה חרוטה על שם המפלגה
בל"ד – ברית לאומית דמוקרטית
חד"ש – החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון
המחנה הדמוקרטי – בזמנו של אהוד ברק
בעולם:
קוריאה הצפונית,
סין הדמוקרטי,
ויטנאם הדמוקרטי
בקונגו,
ולכן מי שמדבר על דמוקרטיה זה אומר שהוא ההיפך מזה
כך ראינו בממשלה הקודמת מה זה דמוקרטיה,
ולא צריך להתיחס לבני גנץ שנזכר עכשיו להתחנן להסכמה רחבה, עד היום גרם להרוגים בלי לשמוע את הצד השני,
כמה יהודים נהרגו בגלל שבג"ץ פסק ברוב הפעמים לטובת המחבלים,
הגיע הזמן לקיום הברכה הושיבה שופטינו, וגם בכנסת קוראים לזה ציון במשפט תפדה
שכחת דבר אחד נתינת כוח בידי נבחרי ציבור שנשפטים כל ארע שנים (וגם פחות) בקלפי.
לשנות את הרכב השופטים יעזור לעוד עשרים שנה במקרה הטוב בלי לחוקק הממשלה לא שווה כלום (אין כאן משטר נשיאותי כמו במדינות רבות)
חייבים לבצע שינוי.
אחרי פסיקת מוטי שטיינמץ שלא ידברו איתנו על הגנה שמעניק בג"ץ למיעוטים.
כזכור בג"ץ פסק שאין לממן אירוע שירה הנעשה בהפרדה, מה שאומר שבג"ץ בעצם הדיר והפלה ציבור שלם מתקציבי התרבות, גם בעיריה חרדית!!! וזאת לאחר ששופט ערבי במחוזי ביטל את ההחלטה של דינה זילבר, בא בג"ץ והפך את ההחלטה, פה אחד!!!
אז לא רק שבג"ץ לא הגן על מיעוטים אלא הוא זה שדורס אותנו ואין מושיע, מי יגן עלינו מעריצות המיעוט.
ופסילת דרעי המסתמנת היא לא דורסנות של המיעוט.
הסיכון משלטון שמאל אבסולוטי קטן יותר משלטון אבסולוטי בבג"ץ משום שבג"ץ יכול לפסול גם החלטת תקצוב של עיריות חרדיות.
מה שכתבת אינו בר ביצוע בתנאים הנוכחים – כל זמן שהרכב השופטים לא השתנה ויש להם כח לבטל חוקים, אף רפורמה לא תוכל להתבצע!
לכן יש שתי אפשרויות:
פשוט אין ברירה – זו הדרך היחידה לפרק את הדיקטטורה הרשעה הזו של שלטון השמאל הקיצוני!