מישהו הולך למות. הוא עוד לא יודע את זה, אבל הוא ימות. האמבולנס שלו ייתקע, הלב שלו יקרוס, סוללת החמצן תגמר והבלון יסתיים, אחד הצמיגים הבוערים יפוצץ את מכל הדלק שלו והוא יישרף חיים, לתפארת מדינת ישראל.
יותר מכל דבר אחר בלטה קלות הדעת. המוחים מפיקים על חשבוננו פסטיבל שחי מתהודה עצמית, כזה שנראה להם מאוד מהפכני.
הם עמדו בירושלים ובתל אביב וצעקו נגד התנהלות המשטרה הבריונית. לרגע, אי אפשר היה שלא להצטער על כך שהם טועים. במדינות שבהן המשטרה נחושה יותר ומותשת פחות – כמן צרפת או ארצות הברית – היו מעיפים אותם מהכביש תוך שלוש דקות.
לא לחינם מרטו כמה מהמארגנים את שערות ראשם, אחרי שהבינו שהתעלול היה צעד אחד יותר מידי ופוגע במחאה. חסימות הכבישים יחזירו את המספרים לאזור שהימין מחבב. אף אחד לא אוהב שבריונים מנהלים את חייו, בטח לא ישראלים שנתקעו בפקק.
את הטקסט המעורר אמפתיה הזה, בשינויים קלים מאוד (ובהתאמה לשם המחשה) כתב אחד בשם יאיר לפיד, בעת שהיה לפרשן המוביל של עיתון ידיעות אחרונות.
הימים, ימי ההתנתקות העליזים במערכת, כשכולם מטיפים מוסר למגורשים הפוטנציאליים ואף לא אחד מנסה להבין את כאבם. לפיד היה בראש החבורה שמנסה להשתיק את המפגינים ולשם כך הוא כתב טור עם הכותרת "מישהו ימות". כן, מוכר להחריד.
באותה תקופה, כפי שמשתקף בטור וכפי שכל הדור ההוא זוכר היטב, לפיד היה קצר רוח לזכויותיהם של המפגינים. ליתר דיוק, לאי זכויותיהם.
הפרשן הבכיר דאז של "העיתון של המדינה" ויש שיאמרו המדינה של העיתון, גילה אמפתיה רבה לאלו שתקועים בדרכים, גילה אמפתיה לפלסטינים שבמחסומים, אבל לא גילה אמפתיה לאלו שכל כך רצו להשמיע את כאבם. לזעוק את זעקתם ולהשמיע את מה שכואב להם. את זה, לפיד לא הרשה.
היום, כשלפיד הפך לסוכן הכאוס, מסית ומפלג מספר אחד, מלא בשנאה תהומית לכל מי שאינו כמותו, מדיף תיעוב לכל מה שיכול לחזק את נתניהו, פתאום המציאות השתנתה. פתאום, ההפגנה היא יסוד הדמוקרטיה.
פתאום "המפגינים פה מאחורינו הם פטריוטים ישראלים ואנשים שאוהבים את מדינת ישראל. שמגינים על מדינת ישראל" כפי שהוא מתאר אותם בחשבון הטוויטר שלו. פתאום "זהו מאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית. אנחנו נמשיך להיאבק עד שננצח".
אבל לא רק זה. הח"כ שבקושי מכיר את בניין הכנסת מבפנים, הח"כ שכראש ממשלה יצא להפגין בגשרים ועל מסמך רשמי של מדינת ישראל בחר להסית ראשי רשויות, הח"כ שטבע את המושג "כוחות אופל" ו-"מכונת רעל", פתאום הוא זה שתוקף שרים שעושים את עבודתם, פתאום הוא מטיף למפכ"ל ולשוטרים נגד מילוי תפקידם ובעד סרבנות. ממש כמו שהוא סירב פקודה במלחמה בה הוא נהרג בלבנון. הא, סליחה, לא נהרג, לא מלחמה ולא לבנון. כולה במחנה.
לפיד, שנושא על עצמו את לפיד השנאה, יודע להטיף מוסר לכל העולם, אבל הוא? תמיד צודק. כשאלפים מבני המגזר החרדי, הצטופפו בתקופת הקורונה בלוויית מורם ורבם הגרמ"ה סלובייצ'יק, מלאים בכאב על האיש שנשא את לפיד התורה, לפיד הכסיל, רק זלזל. "חוק אחד לכולם! מה היינו עושים? מפעילים את המשטרה בכוחות גדולים. אוכפים את החוק בלי למצמץ. ככה זה יהיה בממשלה שפויה. אותנו לא יסחטו" צייץ אז מבלי לנסות אפילו להסוות את שנאתו החולנית.
גם כשמשטרת ישראל ביצעה את הפלישה הגדולה לבני ברק, במה שזכור כליל המהומות. כשבאותו הלילה המשטרה הציתה את העיר והרסה כל חלקה טובה, ללפיד היה מה להטיף. "זאת חבורת אנרכיסטים שצריכה לסיים את הלילה במעצר ולהישפט בחומרה בהקדם האפשרי. מדינה שפויה לא יכולה לאפשר לדברים כאלה לקרות. זה המחיר שאנחנו משלמים על הרפיסות פוליטית של הממשלה הזאת. אנחנו נשנה את זה", הוא כתב.
מאז חלפו הרבה מים בנהר, אבל רק השנאה של לפיד נותרה במקומה. "אותנו לא יסחטו" הוא הבטיח ומקיים, כי מי שעכשיו מנסה לסחוט, זה דווקא הוא וחבורת הפריבילגים שלו. "אנחנו נשנה" הוא הצהיר וקיים. הוא שינה את המצב ועכשיו אנשים שהצביעו לגוש שבראשותו, הם אלו שתוקפים שוטרים, הם אלו שנושכים שוטרים כאחרוני הכלבים, הם אלו שמתדלקים בדלקן את אנשי תנועת ה-bds. אבל להם מותר, ואוי לו למי שיעז לדבר אחרת, אוי לו למי שיעז אפילו רק לחשוב אחרת.
בטור ההוא מ-'ידיעות', הכותרת הייתה מישהו ימות. והאמת לפיד? אם תמשיך ככה, יהיו כמה שימותו מרוב צביעות.
פורסם לראשונה בעיתון 'שחרית'
סקופ!!
טייס בחיל האויר שקיבל דוח תנועה על נסיעה מהירה בכביש 1, הכריז שהוא יותר לא מגיע למילואים, כדאי לפרסם
צבוע פרייר לידו….
איך כל כך הרבה טיפשים נוהים אחריו?
זה מעלה הרהורים עצובים על רמת השכל שיש כאן לכ"כ הרבה אנשים במדינה.