לא מתווך הוגן / יוחאי דנינו על המו"מ המתנהל בבית הנשיא

שלושה עשר שבועות חלפו מאז החלו הפגנות האנרכיסטים למלא את רחובות ישראל, שלושה עשר שבועות של אנרכיה מוחלטת, חסימות כבישים, הפרעה בלתי נסבלת לחיי אזרחים תמימים, מעקבים אחרי שרים וחברי כנסת מהקואליציה, הפרעה בכל טקס או פגישה אישית ומרדפים אחרי האנשים הלא אחרים, אלו שלא חושבים כמותם.

אבל דווקא הפגנת השמאל שנערכה אמש, היא מעודדת יותר מכל, משום שהיא מסייעת להשלמת הפאזל של הפוליטיקה הישראלית, מסייעת להבנה אמיתית של מה השמאל מבקש להשיג בהן. הדיבורים על הרפורמה פחות תופסים את המקום המרכזי בהן, ובמקומם סוף סוף המפגינים אומרים את האמת שידועה לכל מצביעי הימין: לא רוצים את נתניהו, ועד שהוא לא ייכנס לכלא, נמשיך להפגין.

כן, אלו כבר מזמן לא הפגנות בעד הדמוקרטיה, מזמן לא הפגנות בעד קריאה להידברות. הם רוצים דבר אחד, מאוד מאוד לא דמוקרטי: ביטול הבחירות בהן הם הפסידו וכניעה ללא תנאי של מפלגות הקואליציה, שככל שחולף הזמן הם מבינות יותר ויותר, שאין מנוס מחקיקה ללא הסכמות.

אבל בעוד ההפגנות כבר מקבלות גוון של אנשי שמאל מתוסכלים שלא הצליחו לנצח בבחירות, זירת ההצגה עוברת למשכן הנשיא, שמארח את ועידת ההסכמות ומקיים מפגשים עם חברי קואליציה ואופוזיציה, בניסיון למצוא מוצא שיאפשר הסכמות בנוגע לחקיקה.

את האמת צריך לומר: נשיא המדינה יצחק הרצוג, הוא מתווך בנדמה לי. כן, על אף מעמדו הרם, לא הוא האיש שיכול להיות הכתובת לפיוס. לא היום, לא אתמול ולא בשבוע שעבר. הרצוג, שהגיע בגישה חיובית ועם הלקאה עצמית של אישיות פוליטית בכירה שהגיעה מהשמאל וקראה סוף סוף לשינויים במערכת המשפט והביע זאת במילים קשות נגד המערכת המשפטית, איבד בדרך את הבלמים ותקף בחריפות דווקא את הרפורמה, תוך שהוא מכריז שדינה לעבור מן העולם.

הרצוג הוא לא הסיבה היחידה לכך שההידברות הזאת נועדה לצרכי הצגה בלבד. בסוף השבוע היה זה תורו של הממלכתי התורן, חיליק טרופר המשמש כחבר צוות המשא ומתן בבית הנשיא, להסביר מדוע להידברות בבית הנשיא אין שום משמעות. "יש עקרון מאוד ברור. לא יהיה מצב שהקואליציה או הממשלה ממנה שופטים. זה לא יקרה, אנחנו לא ניתן לזה יד", הוא הכריז וסימן מראש את התוצאה.

טרופר לא לבד. גם חברת צוות נוספת, סימנה מראש את המטרה. "ממשלה לא תמנה שופטים. נקודה!" כתבה חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, אף היא מהמחנה הממלכתי, בחשבון הטוויטר שלה. אמש, היא הוסיפה אף יותר מכך: "אני מפצירה בשותפים שלנו למו״מ שיתעלו לגודל השעה ויבינו שיש לכולנו חובה לאחד את העם, אבל אין לנו מנדט להרוס את הדמוקרטיה או להפוך את המדינה למושחתת", דברי הח"כית הממלכתית.

בתקופה האחרונה יותר ויותר סקרי דעת קהל מראים כי "מתינותו" של יו"ר המחנה הממלכתי גנץ, משתלמת. הוא נוסק במספר המנדטים, וחשוב אף יותר, הוא מנצח את נתניהו בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה, אחרי שהתבוסס מאחור עם אחוזים בודדים, מתחרה עם נפתלי בנט.

אבל האמת היא שמאחורי הכסות הממלכתית, יש בעיקר ניסיון לסמן את המטרה מראש. או כמו שאמר זאת שר המשפטים יריב לוין, בהודעה חריגה שפרסם: מתברר שמאחורי החזות הממלכתית כביכול, מסתתר דבר אחר לחלוטין. טרופר מודיע מראש שמבחינת המחנה הממלכתי לא מדובר במשא ומתן ענייני אלא בהצגת תכתיב שמטרתו לפוצץ את השיחות ולהבעיר את המדינה".

התגובה של לוין היא צודקת, אבל היא אמורה להיות רחבה אף יותר. משכן הנשיא אינו הכתובת למשא ומתן שכזה. הנשיא אמנם שמח על עוד כמה ימי הפגת שעמום, עם סדרת חברי כנסת שעולה למעונו כאילו מטילים מחדש את המנדט, אבל הרצוג לא יכול להיות מתווך הוגן. אם הוא היה כזה, הוא היה צריך לצאת כבר בסוף השבוע בגינויים נחרצים על דברי טרופר ופרקש. עד שהוא לא עושה זאת, הוא מוכיח שמתווך הוגן הוא לא, וה-"הידברות" הזו, היא בעיקר הצגה לפרוטוקול.