השיעור (שלא נמסר) הדהים את כל העולם / שוקי לרר

לפני שבוע לוויתי את מיטתו של מרן ראש הישיבה הגר”ג אדלשטיין זצוק”ל.

בעשרות אלפי תמונות תיעדתי בארבעים שנים האחרונות את מסכת חייו של מרן ראש הישיבה רביגרשון אדלשטיין זצוק”ל.

אבל את רבים מהם לא פרסמתי עד לפטירתו. לרבי גרשון היה סוג הנהגה מיוחדת, הוא פחד מעין הרע, אבל עוד יותר מזה הוא היה נגד פרסום. פעמים רבות זכיתי לצלם אותו כשהתנאי היה שזה לא יתפרסם.

כך למשל תיעדתי אותו בבדיקת חמץ עד השנה האחרונה, עמדתי נפעם איך יהודי בגיל כמעט 100 נשכב על הריצפה ובודק חמץ בחורים ובסדקים, ותיעדתי את זה. הוא לא הפריע לי אבל ביקש “בלי פרסום, ואכן עד לפטירתו לא פרסמתי את התמונות שאני בטוח שאם הייתי מפרסם אותם באותם ימים הם היו זוכים לכותרות ראשיות איך יהודי בן מאה בודק חמץ כילד צעיר.

אגב זו גם הסיבה שתמונות רבות שצילמתי לא יכולתי לפרסם בספר שלי שיצא בשנה שעברה.

ואנקדוטה מעניינת, היה זה כשהבאתי לרבי גרשון את ספרי “בצילם” חלק א’, תלשתי דפים רבים מהספר, את תוכן העניינים, ובעיקר את ששת הדפים שבו הופיעו הסיפורים על רבי גרשון והתמונות. כשהבאתי את הספר זכיתי שרבי גרשון יעיין בספר ואף זכיתי למילים חמות על הספר, כי אם היה רואה את הספר כשתמונותיו מעטרות אותו – הייתי נשאל על ידו בשביל מה שמתי אותו בספר על גדולי ישראל, והדרך כדי לא לצער אותו הייתה להוריד את הדפים לפני כניסתי לחדר.

בחודש אלול הייתי מתעד אותו תוקע בשופר מידי בוקר בסוף תפילת שחרית, אבל התנאי היה שהתמונות לא יוצאות. לפני מס’ חודשים נפעמתי לראות איך גדול הדור בגיל מאה מדריך אברכים צעירים איך לתקוע בקלות. היה זה כשהגיע אליו אברך חסידי שמשמש בעל תוקע ששמע שלרבי גרשון יש שיטה לתקוע בלי להתאמץ. ואכן במשך כרבע שעה הסביר לו רבי גרשון שצריך רק לדעת איך לתקוע, ומי שיודע איך לתקוע – עושה את זה בלי כל מאמץ. ובכך הסביר שלכן יכול לתקוע גם בגילו בלי כל מאמץ. ואכן רבים היו מגיעים מידי שנה בימי ראש השנה לישיבת פוניבז’ כדי לראות את הפלא ההיסטורי שאני חושב שלא היה מעולם.

היה מדהים לראות את הגדלות שלו, כשהבן שלי היה לקראת קניית הדירה שלו, היה שם עניינים שהיו מסובכים, והיו לו הרבה ספקות, וישבנו עם מרן ראש הישיבה פעם ועוד פעם כדי לקבל את ההדרכה המדוייקת איך לקנות בלי בעיות. וכך באמת היה, ובכך ראינו איך שהנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל.

אני רגיל תמיד להכנס אל גדולי ישראל בשעות לא שעות, בדרך כלל הדלתות נפתחות בשבילי גם בזמנים שלא נותנים לכולם להכנס. אבל מספר פעמים שניסיתי להכנס לרבי גרשון בשעות שהם לא קבלת קהל נעניתי בשלילה, לא הבנתי כ”כ מה ההתעקשות הזאת, במיוחד שדובר על רבנים חשובים שליוותי. אבל כשהנכד המסור ראה שיש בליבי תרעומת על זה, הוא לקח דף ועט ורשם את סדר יומו של רבי גרשון ואמר לי: תגיד לי אתה היכן נראה לך שאני יכול להכניס אותך. ובאמת מאותו היום לא ביקשתי יותר להכנס שלא בשעות הרגילות, וכמובן שהבנתי מה הסיבה, כי סדר יומו היה עמוס ולא היה ניתן להכניס עוד משהו אחד בזמן אחר.

סיפור מיוחד תפס אותי מאוד, היה זה כשעה לאחר הפטירה, בדרכי לבית החולים מעייני הישועה למסע ההלוויה, עברתי דרך הבית הגדול ברחוב ראב”ד 17, ושם ראיתי את אחד המקורבים שיוצא מהבית עם השופר של ראש הישיבה. התפלאתי ושאלתי. והתשובה שקבלתי הייתה מדהימה. לפני מס’ שנים החליף רבי גרשון את השופר שלו לאחר שהבעלים של השופר שבו השתמש שנים רבות נפטר, ורבי גרשון החזיר את השופר ליורשים. במהלך החיפושים אחרי שופר חילופי הגיע לביתו של רבי גרשון יהודי שהיה לו מס’ שופרות, ורבי גרשון בחר את השופר הכי מתאים וביקש לשלם עליו, אבל הבעלים לא רצה, ביקש שישאר לו הזכות של השופר שבו גדול הדור תוקע. ולא עזרו השכנועים וכך היה.

רבי גרשון אמר לנינו הרב מרדכי פאלי, שהוא מבקש שמיד אחרי פטירתו השופר יוחזר לבעליו, והוסיף שמבקש שיעשו את זה עוד לפני ההלוויה, כי אח”כ יכול להיות בלאגן וזה יכול להעלם. וככה מיד לאחר הפטירה, הדבר הראשון שנעשה היה החזרת השופר לבעליו ההמום שבקושי שמע על האסון הנורא וכבר קיבל לידיו את השופר. ככה יש לנו ללמוד מסיפור זה על זהירות בממון הזולת.

בבוקרו של יום הבחירות הייתי זוכה לתעד אותו כשהוא הולך להצביע, ואני כותב בכוונה הולך, כי רבי גרשון שבדרכו לשיעור מהבית לישיבה היה נוסע, הקפיד ללכת רגלית מביתו ברחוב ראב”ד עד לקלפי ברחוב הירש בסמינר הרב וולף, וכל זאת מוקדם בבוקר, כדי להראות לכולם את חביבות המצווה להצביע מוקדם בבוקר, כדי שכמה שיותר אנשים יראו איך שמתאמץ ללכת רגלית ועוד יותר מוקדם בבוקר, ויבינו את החשיבות של קידוש השם בהצבעה בבחירות.

אפשר לומר הרבה על החביבות שבה קיבל רבי גרשון כל אחד, אבל אני מרגיש שזכיתי לחיבה מיוחדת, זכיתי שהגיע לביתי לכתיבת אותיות בספר תורה שהכנסתי, בברית שעשיתי לבני האחרון הוא הגיע לאולם הברית כדי לשמש סנדק, והיה זה בזמנים שרוב הבריתות כבר היו במעונו בגלל הזמן הרב שלקחו הבריתות שהיו מחוץ לבית. וכן הגיע מספר פעמים לכינוסים של ישיבת בין הזמנים שעשיתי ונשא דברים.

אבל ללא ספק מה שהכי תפס אותי וכל מי שאני מספר לו את זה עומד נפעם. ידענו תמיד עד כמה השיעור היומי אצל רבי גרשון היה קודש קודשים, בגללו לא היו אירועים בבית בשעות הבוקר. ורבי גרשון שויתר על דברים רבים במהלך חייו, על השיעור הוא לא ויתר, זכיתי להיות לא אחת עם קבוצות של נגידים מארה”ב, שבקשו דבר אחד, תקח אותנו לראות את הפלא הזה של מגיד השיעור בן המאה שיוצא מידי יום מביתו לישיבתו כדי למסור שם שיעור לצעירי הצאן בשיעור א’.

ואני חושב שרבי גרשון זכה שגם פטירתו המיוחדת הייתה בצלילות דעת מלאה, תוך כדי שיושב בתוך בית החולים כשגופו כל כולו מחובר למכשירים, והוא מכין בשארית כוחותיו את השיעור האחרון לחייו, הוא יושב וכותב בכתב ידו את השיעור עד לרגע האחרון ממש לחייו, כאשר למעשה השיעור הזה היה השיעור הכי חזק לכלל עם ישראל שזכה לראות מה היא מסירות נפש לתורה. אדם ענק שבענקים שבשניות האחרונות לחייו מכין את השיעור.

אוי מי יתן לנו תמורתו.