מן המפורסמות הוא שהסיבה שהביאה לחורבן בית מקדשנו. שני פעמים היא ברובה מפאת בעיות חמורות של מצוות התלויות בין אדם לחברו ולא מצוות שבין אדם למקום, ונשאלת השאלה מדוע כל כך קשה לאדם להדר ולהחמיר במצוות שבין אדם לחברו לעומת מצוות שבין אדם למקום, מדוע זה כך? אם נצליח להבין יסוד זה, ממילא נזכה להבין ואף מרחוק מדוע עדיין לא זכינו שנבנה ביהמ"ק בימינו? ובמקום זה נבנה ביהמ"ש בימינו עד שכל עם ישראל נקרע על סעיף קטן שהחסיר מעט מכוחו של מוסד בית המשפט?
הרי כל יהודי מאמין יודע שבעבור אתרוג כשר למהדרין שניתן לרכוש ב70 ₪ אין לרובנו בעיה לשלם 400 ₪ ואף יותר עבור יותר מובחר ומהודר, או לשלם על תפילין כשרות 10,000 ₪ במקום 3,000 ₪, לעומת זאת לתת צדקה בשיעורים האלו בוודאי יהיה לנו הרבה יותר קשה. מדוע?
שמעתי מימרה בשם הרב יוסף חיים קופשיץ זצ"ל שאמר שאם רב יפסוק לאדם שהפרה שלו יצאה טרפה בשחיטה ולמעשה בכך הוא הפסיד לפחות כ-10,000 ₪ בוודאי אותו יהודי ללא שום פקפוק יקבל בגבורה את ההפסד, ואף למחרת אם ילך ברחוב ויראה לפתע את אותו רב הוא יחצה את הכביש וינשק לו את היד.
לעומת זאת, אם אותו רב יפסוק בדין תורה כנגד אותו יהודי שהוא צריך לשלם לחברו 1,000 ₪ הוא ככל הנראה יתרעם ולמחררת אם יראה את הרב ברחוב הוא יעבור לצד השני של הכביש.
חברים מדוע זה כך? האם ראוי שזה יהיה כך? ננסה לתרץ בס"ד:
בעצם מדובר בסה"כ בטעות אופטית. בד"כ, כל אדם, מזהה עצמו כיחידה עצמאית ונפרדת מיתר הנבראים וכך גם עיננו מראות לנו הלכה למעשה. ז"א, בתודעה שלנו כל הזהות שלנו והעצמי שלנו מגיעים בהשגה ובהרגשה אפילו עד קצה השמיים, לעומת זאת כל יתר הפרטים האחרים הם מחוצה לנו וכביכול הם אינם חלק מאתנו.
דבר זה יסודו מהבחירה שחייבת להיות בעולם ומיסוד זה נגרר שבכל דבר כמעט בעולם זה תמיד יהיו שתי אפשרויות לבחור ומפה משתלשלת לטעות פטאלית, שממנה יונקת כל מחלוקת שאינה לשם שמים, שסופה פירוד והבדלות.
ברם, אליבא ד-" א מ ת לאמיתה" אנו עם ישראל כולם בשורש יחידה אחד כולנו עם ה' יתברך ועם התורה הקדושה דבר אחד יחיד ומיוחד.
ובית המקדש היה החיבור של כל זה !
האר"י הקדוש זי"ע, שהשבוע יום פקידתו, מביא 'עץ חיים' (שער מ"ב דרושי אבי"ע פרק א'), כי לכל דבר יש ממוצע וכן הוא כותב: שבין הדומם להצומח יש את האלמוגים, בין הצומח לחי ישנה חיה (שנכחדה מן העולם) ושמה 'עדני השדה' – חיה זו דומה לכלב היתה מחוברת מטבורה לאדמה, בין חי למדבר ישנו הקוף. עד כאן לשונו.
יסוד חיים זה בבריאה הוא בסיסי ונמשך מעקרון ה'יחוד', שכן עולם הקדושה כולו ותכליתו לייחד ולחבר הכל. ובשביל זה חייב להיות רצף בין כל דבר ודבר, בסוד: "ה' אחד ושמו אחד". על פי הקבלה צד הקדושה הוא רשות היחיד ולעומתה וכנגדה, להבדיל, הס"א נקראת רשות הרבים 'עלמה דפרודה' שתכליתה להפריד ולנתק.
היום אנו חווים מחלוקת גדולה מאוד בעם ישראל ניתן לומר שבלי לדעת מי ינצח בסוף ימין או שמאל, הכנסת או בית המשפט, שכן הצד של הס"א ברובד הרוחני כבר מנצח ומאושר שכן הוא זוכה ליניקה גדולה נוכח המחלוקת, הפירוד והשנאה ששורה כעת בעם.
לעומת וכנגד בית המשפט שגורם להרבה פירוד כיום ישנו בית המקדש הממוצע בין שמים וארץ שהוא בעיקר סמל לייחוד בין קוב"ה ושכינתה (עם ישראל) הוא סמל לכך שעם ישראל והקב"ה והתורה חד הם וסמל מתנוסס להזכיר לנו יחוד קדוש זה, אבל אם אנחנו לא נחייה נפעל ונחשוב על פי סמל זה. בשביל מה צריך את הסמל…(?!)
ובאמת אם יתבונן אחד בעין האמת יסכים מיד שאין לנו השתוקקות וגעגוע לבית המקדש שהיה עומד וניצב בימים הסמוכים לחורבן שכן ידוע שכבר נאמר לטיטוס: בית חרוב החרבת!
אז למה כן יש לכסוף? ל'דעת' שהייתה לנו! לישוב הדעת שהביאה אותנו לאחדות ולבניין בית המקדש, ולזמנים בהם היו מקריבים תמידים כסדרן ומוספים כהלכתן, וכהלכתן הכוונה לכוונה שלמה של ייחוד עם בורא עולם. לדעת ולאחדות שהייתה לנו בעת קבלת התורה בהר סיני שהיינו כאיש אחד בלב אחד.
איך זוכים לדעת זאת של אחדות? של "שוויתי ה' לנגדי תמיד" איך? רק בזכות התבטלות לצדיקים אמתיים, אבל פה לא המקום להרחיב ונשאיר זאת למאמר אחר.
מאמר זה בא להדגיש את עוצם החשיבות שלנו כעם ישראל לדעת ולהבין כמה חשוב להתעלות על מגבלות חוש הראיה הפיסי, ולהבדיל מגוי לחשוב ולתפוס את המציאות כמו צדיקי אמת שחיו כיחידה עצמאית שהיא חלק מדבר גדול ומיוחד, חלק מעם שהם בני אברהם יצחק ויעקב.
ידוע שאחד (13) גימטרייה אהבה (13) אהבה זה חיבור, אחדות ויחוד, ועל פי הנשיא הילל זצ"ל התורה עומדת על מצווה זו של: "ואהבת לרעך כמוך", מובא בירושלמי "אהבת לרעך כמוך" לאו הכוונה לאהוב את החברים והידידים שאוהבים אותי כמוני, אלא מהי? הכוונה לאהוב את זה שעושה לי רע (רעך) ועוד אהבת חינם בלי שום תנאי, אהבה שאינה תלויה בדבר. שואלת הגמרא: כיצד עביד דא? איך אפשר לקיים מצווה זו? אם בכלל?!
ומתרצת הגמרא: פעם אחת יד ימין הכתה ופצעה את יד שמאל, יד שמאל לקחה את יד ימין לבית דין ואלו פסקו שיד שמאל תחזיר את אותה חבורה ליד ימין מידה כנגד מידה. חברים צדיקים מה מבינים מהירושלמי? מה מבינים מהירוששללללממממי? מדוע יד שמאל ככל הנראה לא תחזיר ליד ימין ? למה? כי מדובר בגוף אחד, שתי ידיים שיוצאות מאותו גוף אחד!!!
אני זוכר לפני כמה שנים שראיתי כתבה על גברת אחת אשר קיבלה לא עליכם שיתוק מוחי וכל העונה השמאלית שלה במוח לא תפקדה כלל, והיא כל הזמן חזרה ואמרה שהיא רואה וחווה הכל כדבר אחד כאילו הכל מחובר, וזה אולי מובן כי הסירו ממנה את המגבלה הפיסית במוח, כאמור לעיל.
וכן לעניינו, אם יהודי היה מקבל ומבין כמו כל הצדיקים הגדולים שכולנו מציאות אחת שכולנו אחד, אזי לא רק שהיה מקיים את המצוות כלפי חברו לא פחות מכפי שמקיים כלפי הבורא, אלא שאף לשון הרע או כל דבר רע אחר אפילו משא ומתן שלא באמונה לא היה עושה לחברו, ובכלל זה בוודאי אם הייתה נעוצה בשכלנו תבונה זו שכולנו היהודים חתיכה אחת לא היה מתעורר מצדו כל רצון לתחרות או שמץ קנאה במובן הרע שלהם.
ולפניכם ראיה אחת מני רבים מהתורה עצמה בפרשת פנחס, הפרשה מונה ומביאה את שמות המשפחות בעם ישראל כגון : משפחת ה'פלואי' ומשפחת 'השמרוני' ומשפחת 'החנוכי' וכד', מהיכן הגיעו כל אלו לאוויר העולם? כל משפחות אלו שנהיו היום למיליוני בני אדם, האם חשבתם על זה שכולם ללא יוצא מהכלל, הם בעצם יוצאי חלציו של יעקב אבינו הקדוש. אדם אחד שנאמר עליו "לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך" כמובן וישנם עוד כהנה וכהנה ראיות בתורה לעניין זה כמו האדם הראשון, נח, אברהם. אך יעקב מסמל יותר מכולם את האחדות של ישראל שמייחדים כמה פעמים ביום את שאמרו השבטים ליעקב : "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" אותם שבטים שרבו בניהם : "עלי יניח צדיק את ראשו" עד שקב"ה הפכם לאבן אחת, א'ב'ן שמשמעותה אב ובן כחדא, הבן ישראל שהם אותיות התורה והאבא קוב"ה שכל התורה היא שמותיו.
ישנו עוד ממוצע בעולם חוץ מבית המקדש ואף קודם לו, התנא הק' רבי שמעון בר יוחאי זצ"ל שואל בספר הזוהר הקדוש: מי נקרא 'צדיק'? ועונה – מי שמחבר שמים וארץ, מי שיודע להיות ממוצע הכי קדוש וטהור. צדיק שיכול לקחת יצור גשמי כמוני ולנטוע בו רצונות רוחניים אמיתיים וכיסופים לחיבור עם קדושה ואלוקות בתוך ביר הביבים של התקופה שלנו עקבתא דמשיחא ולמרות כל המחלוקות ליטוע בי רצונות לא להיות מוסט על ידי שליחי הס"א.
וככל שנטיב ונלמד מאלו הצדיקים האמתיים להתאים את המידות, התאוות וכל הכוחות שפועלים עלינו לעשות שלום בניהם, ונקבל מהם את דרך התשובה לשוב אל האחד, באהבה ולא רק ביראה, ביראת הרוממות שבה נאחז כל הזמן בחיבור לאחד, אזי ממילא ילכו וישתוו להם שני מערכות המצוות בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
נניח אתה רואה מרחוק עוף שלם, יתכן שהוא מת יתכן שהוא חי (?) אבל אם אתה רואה עוף מחולק בוודאי הוא מת. אחים יקרים, בואו נברח מהמחלוקות ושנאת חינם ולו רק בזכות הידיעה המונחת במאמר זה, שאנו להבדיל מהגויים כולנו אחד, בני אדם כאחד. בוא נפסיק לתדלק את הסטרא אחרא בהנצחת המחלוקות בתוכנו בגלל סיבה זו או אחרת.
ואם אנו כבר בתוך מחלוקת ובתוך זמן של דין ובירורים, בואו נתברר בדעתנו שאנו כולנו בני איש אחד ומזה יצאו בוודאי רק דברים טובים.
אולי גם ראוי לציין בהקשר לזאת שגם משמיה ידעו שאנו עומדים להיכנס לתקופה של מחלוקת ובצער רב. זעזעו אותנו פעם אחר פעם בתוך זמן קצר באירועי טרור יוצאי דופן שבהם נרצחו על קידוש ה' לדאבון לבנו כמה וכמה זוגות אחים… להזכיר לנו שלמרות כל המחלוקות והפורענויות המתרגשות ובאות לעולם, לא להתרגש ולא לשכוח שביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, והיום ההוא תלוי במידה רבה ביום הזה.
"שים שלום טובה וברכה חיים חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך וברכנו אבינו כולנו כאחד".
