בואו ננסה רק לחשוב מה יקרה אז… / משה לוי בטור דמיוני מרתיח

כנסו איתי לדמיון יחד.

“תיק מספר 47773 הנאשם משה חדרון הורשע בעוון הלבנת מס וערער בפנינו על עיוות בפסק דינו.

בסיומו של דיון בו העמקנו בפרטים עד לקוצו של יוד ובבדיקת כל החוקים הרלוונטים לתיק זה הנני מבקש מכם להצביע את דעתכם בעד ונגד הרשעתו של משה”.

הצבעה.

“תודה רבה. הנה התוצאות. 57 חברי כנסת נגד ההרשעה 36 בעד הנני קובע כי הרשעתו של משה חדרון מבוטלת”.

בואו נמשיך לדמיין.

נאום מאסתר חיות: “הכנסת רמסה בגסות בריש גלי את הסמכות הבלעדית של בית המשפט כרשות המבצעת”.

וכותרות המהדורות: ‘אין שופטים בירושלים! הכנסת לקחה היום את החוק לידיה ובטלה הלכה למעשה את סמכותו של בית המשפט טוטאלית!’.

זהו. עכשיו ננחת למציאות וננסה להבין, אבל באמת. למה? למה למען השם יש אנשים עם מח שאמור להיות פעיל שרואים את זה כדבר אפשרי והגיוני שהרשות המבצעת (בית המשפט) תבטל את סמכותה של הרשות המחוקקת (הכנסת. למה זה טוב כל השפה הרשמית הזאת שכולם מדברים ככה?) ותפסול חוקים שהיא קבעה וזה עוד רוממות של דמוקרטיה, בעוד שאם זה רק יהיה להפך חס חס חס וחלילה… והכנסת תדון באיזשהו פסק דין, זה לא יהיה סוף הדמוקרטיה מבחינתם זה יהיה העומק של העומק של העומק (תוסיפו עוד כמה…) של הדיקטטורה. מה ההבדל??