כאשר רוב החטופים עדיין נמצאים בשבי ארגון הטרור הרצחני החמאס ועוד טרם הספקנו לקבור את כל מתינו מהטבח הנורא והמזעזע שאירע ביישובי עוטף עזה, אמש רוח האחדות שליוותה אותנו בשבועיים האחרונים התנדפה לארבעת רוחות השמים והשסע והשנאה כמו צצה לה שוב בתוך שניות ספורות.
נשיא המדינה יצחק הרצוג נפגש אמש, ראשון, עם משפחות החטופים והנעדרים המוחזקים על ידי ארגון הטרור חמאס והמשפחות הביעו בפני הנשיא את מצוקתם הקשה, לנוכח אי הוודאות והחרדה הגדולה לגורל יקיריהם והביעו בפניו את הדרישה לעשות הכול על מנת להשיב את כל השבויים והנעדרים בשלום הביתה.
בצד, ליתר דיוק בכניסה לבית הנשיא, שם נערכה הפגישה, עמדו להם צוותי התקשורת שבאו לסקר את האירוע, ביניהם צוות חדשות 13 וכתב הערוץ העיתונאי אבישי בן חיים, שבמהלך השנים האחרונות בנה תיאוריה מסוימת בנוגע להליך המתרחש בישראל וחילק זאת בחלוקה דיכוטומית של ישראל הראשונה וישראל השנייה.
זה נושא בפני עצמו, שאין כאן המקום להרחיב עליו. בן חיים לא ניסה לייצר שתי קבוצות, הוא בסך הכל ניסה להסביר על המתרחש בנוסחה ובתיאוריה משלו, ודי הלך לו. אבל היו וישנם מי שחלוקה זו לא באה להם בטוב ולא פעם ביקרו זאת.
ובחזרה למפגש עם משפחות החטופים. אחד הנוכחים, שככל הנראה יש לו קשר לאחת ממשפחות החטופים, החליט לתקוף את בן חיים בקריאות נאצה ובאלימות: "מי הביא אותו לפה? מי העז להביא אותו לפה? נפלתם על הראש? אתם לא נורמליים", תוך כדי שהוא דוחף אותו, כשברקע נשמעים קולות התומכים בדברים שהטיח בפניו.
כך או כך, אותו בריון, בן משפחה או סתם עובר אורח שחיפש דקות מסך ותקף על איך העזו להביא את אבישי בן חיים בזמן שמדברים על אחדות, הצליח בהבל פיו להפוך את הבמה שהיו משפחות החטופים אמורות לקבל ואשר שידרו עד לאותה העת אווירה מאחדת ומלכדת – לזירת התגוששות, קרע, שנאה ופילוג. ברגע אחד חזרנו לשסע והקרע שידעה הציבור הישראלי בתקופה האחרונה.
כמה כואב ומייאש, שגם בתקופה כה רגישה ומחברת, יש מי שבוחר לסגור חשבונות אידאולוגיים ובכוח לגרור את הוויכוחים הפוליטיים שוב לתוך אירוע שכל כולו אמור להיות קודש קודשים עבור המאמץ להשבת השבויים.
גם בעת הזו חשוב להזכיר, נכון לשעת כתיבת השורות, ארגון העיתונאים ובמקרה דנן גם 'חדשות 13', החברה בה בן חיים עובד, בחרו שלא לגנות את האירוע בפומבי, כי מה לעשות שבן חיים, כנראה, לא נמצא בצד הנכון של המפה.
תמשיכו לפמפם על אחדות, לשאול שוב ושוב למה היינו צריכים את כל הטרגדיה הנורא הזו בשביל לזכור שיש דברים יותר חשובים ממחלוקות פוליטיות וש"רב המאחד על המפריד", אבל באותה נשימה לעודד, בעצם השתיקה, שנאה ופילוג.
מתסכל ומייאש, גם הפעם הצביעות גברה על העצבות.





















השמאל הינו שנים קיצוני בארץ ובעולם . מדובר בציבור שברוב המקומות הינו מיעוט אך דומיננטי במוסדות שלטון. בהתאם לכך.ההשתקפות בחברה שבהתאםנהרסת מבפנים. כל עוד הרוב השפוי השמרן המוגדר לרוב כימני או מרכז שותק ודומם זו המציאות שתשקף . זה הכוח שתומך ומלבה את המוסלמים הקיצוניים ברחבי העולם ובעוטף ישראל. המחבלים באסון שלנו הבהירו זאת בגלוי. כל עוד השמאל הקיצוני הזה ימשיך להתנהל כרגיל ולנהל אותנו והרוב ישאר דומם או לכל היותר יגיב במילים גבוהות ללא כל משמעות אמתית זו תמשיך להיות המציאות ההזויה שתיכפה על כולנו.