אז מי באמת חרדי? / יהודה אייזיקוביץ

איקא ישראלי ז”ל היה אומן ישראלי שחזר בתשובה בשלב מתקדם בחייו. הוא סיפר כי במהלך תהליך החזרה שלו בתשובה, הוא עבר חוויה שהותירה בו רושם קשה: יום אחד הוא נסע באוטובוס בדרכו לישיבה בה למד, ובאחת התחנות עלתה משפחה חרדית ברוכת ילדים. בהמשך הנסיעה, אחד מילדי המשפחה כפי הנראה הכעיס את האבא, והוא הגיב בצעקות וקללות, והשתולל בצורה מחפירה ומזעזעת. איקא נדהם מהמחזה המביש, וכשהגיע לישיבה הודיע לראש הישיבה שהוא מפסיק את לימודיו, ואף אינו מתכוון להמשיך בתהליך החזרה בתשובה. לתמיהתו של ראש הישיבה, סיפר ישראלי את מה שהתרחש באוטובוס, והסביר כי אחרי שנחשף להתנהגות המזעזעת של אותו חרדי, הוא מסרב להשתייך לאותה קבוצת אוכלוסייה, ולכן הוא מעוניין לעזוב.

ראש הישיבה הקשיב, שתק, ואז אמר לאיקא: “קח לך כלל שיסביר לך את מה שראית באוטובוס, וגם יחסוך לך שאלות ותמיהות בהמשך הדרך: דע לך, כי יש דבר אחד שנקרא דת, ודבר אחר שנקרא דתיים, ולא תמיד יש קשר בין השניים!”

מאז שהסיפור הזה התרחש חלפו עשרות שנים, ובינתיים נראה כי לכולנו יצא לחוות את החוויה המעצבנת הזאת בהזדמנויות שונות; אחת לכמה זמן מתפרסם שאנשים בעלי חזות חרדית השתוללו, אמרו, או עשו דברים חמורים ומקוממים, וכל חרדי הגון מזדעק ושואל: האם באמת אותם אנשים מפוקפקים ואני משתייכים לאותו מגזר?! מה בכלל משותף להם ולי?

ועל כך צריך לענות את המובן מאליו: לא כל מעשה שחרדי עושה קשור בהכרח לאורח החיים החרדי.

מה שכן, העובדה שאותם אנשים עשו את מה שעשו, מלמדת כי יש כאלה שצריכים תזכורת, או אפילו ללמוד לראשונה מה משמעות היותם יהודים חרדים.

אבל עוד לפני שננסה להבין מהו יהודי חרדי, צריך קודם להבין מהו יהודי דתי.

ובכן, ההסבר מדוע יהודים ככלל מנהלים אורח חיים דתי מבוסס על שלוש ידיעות פשוטות: 1. יש אלוקים. 2. הוא נתן לנו את התורה. 3. אנחנו מחויבים למה שכתוב בה. שלושת הידיעות הללו הן למעשה הבסיס להיותנו העם היהודי.

מה שהופך את החרדים לקבוצה נפרדת היא הגישה הייחודית ביחס לשמירת המצוות: אצל חרדי שמירת המצוות זהו המרכיב המרכזי בהגדרת אישיותו, בעוד אצל אחרים הוא מהווה רק חלק מהגדרת האישיות. יהודי חרדי שואף להצטיין בקיום המצוות באופן הנעלה ביותר, בעוד שאצל אחרים שמירת המצוות עלולה להתקבל לעתים כאילוץ שצריך למלא רק כדי לצאת ידי חובה.

ההגדרה הזאת מופיעה בספר ישעיהו פרק ס”ו פסוק ה’, שם מוזכר לראשונה הכינוי “חרדים”: “שמעו דבר ה’ החרדים אל דברו”, ורש”י מבאר שחרדים הם “הצדיקים הממהרים בחרדה להתקרב אל דבריו”, כדוגמת חיילים צייתנים שממלאים פקודות בדייקנות ובזריזות. ההגדרה המזוקקת אם כן של יהודי חרדי היא יהודי שמצטיין בציות לכל דברי הבורא, הן ביחס לזולת והן בדברים שבינו לבוראו.

הביטוי המעשי של התפיסה החרדית ניכרת בכל תחומי החיים. בין היתר, בהקפדה על לימוד תורה וקיום ההלכה, ציות לגדולי התורה, צריכת מוצרי מזון ברמת כשרות גבוהה, חינוך הילדים למצוינות בקיום המצוות, וכיוצא בזה. כך גם ביחס לזולת, התנהגות של החרדי תהיה באופן כזה שמכבד ומאהיב שם שמים. זה למעשה מה שהופך חרדים למה שהם, וכל מי שמתנהג אחרת, יכול לכנות את עצמו בכל כינוי שירצה, אבל חרדי הוא לא.

הצעידה בדרך החיים החרדית לא תמיד קלה. היא דורשת שימת לב לכל מעשה שעושים, ולעיתים גם תובעת וויתורים לא פשוטים. גם הסביבה לא ממש תומכת – החרדים הרי סופגים באורח קבע עלבונות, נאצות והשפלות, שמצריכות מידה רבה של הבלגה ושתיקה. ולמרות הכל, המחיר שווה את זה. שכן, אורח החיים הזה הוא הנעלה ביותר עבור כל יהודי באופן אישי, ואשרי מי שזכה בכך. אבל יש בחרדיות עוד משהו חשוב; כל מי שנמנה על יחידת העילית הזאת, צריך גם לדעת שמוטלת עליו אחריות כבדה על עתיד העם היהודי. שהרי בסוף, מכל הקהילות והזרמים הדתיים, מי שמיישמים את היהדות בשלמותה ובטהרתה ומשמשים דוגמא אישית עבור הכלל, והיחידים שמצליחים להנחיל את היהדות באופן הטוב ביותר לדורות הבאים, הלא הם החרדים.

העולם כולו אם כן, יכול לגחך על אורח החיים החרדי, הוא גם יכול לעקם את האף על הדבקות הבלתי מתפשרת של החרדים בשמרנותם. אולם, כל עוד יהודי עומד בהגדרה האמיתית של יהודי חרדי – הוא יודע שהוא צועד בדרך הנכונה.