פרסומי ניסא בתקיפת מטרות; האם ניתן להדליק חנוכייה עם פגזים?

לפני יותר משלושים שנה פיקד קצין שריון דתי מקיבוץ שעלבים על מחלקת טנקים במהלך תרגיל אימונים שהתקיים בימי החנוכה. על גבעה מול עמדות הטנקים עליהם פיקד הקצין אלחנן שמואלי, הוצבו שלושה מטרות בדמות גרוטאות של טנקי אויב והחיילים נערכו לתקיפה במסגרת האימון.

עם רדת החשיכה החל התרגיל וירי הטנקים. קודם לכן הורה המפקד לסמן את המטרות וכן לרוקן על שלדות הטנקים השרופים ג'ריקנים של נפט על מנת שיבערו יפה יפה ויראו למרחקים. המפקד שמואלי העביר ברשת הקשר של המחלקה את הפקודה הבאה: "לפנינו שלוש מטרות. כיון שהיום בלילה מדליקים נר שלישי של חנוכה, אנחנו נפרסם בשעת הירי את הנס של ימי החנוכה בפרסום גדול".

המפקד המשיך והסביר: "התותחן שלי יירה תחילה על המטרה הראשונה משמאל. כיוון שכך מדליקים נרות חנוכה משמאל לימין. מיד לאחר מכן נעבור לתקוף ולהדליק את המטרה האמצעית ולבסוף נדליק את המטרה מצד ימין. לאחר הדלקת שלושת הנרות, כל הפלוגה מתבקשת לשיר 'מעוז צור'! תותחן: אש!"

בתוך שניות ספורות בערו שלושת הטנקים שנלקחו שלל מהאויב והאירו למרחקים בשלוש אבוקות של אור. לאחר חזרתו הבייתה מהצבא סיפר הקצין לחבריו על ה'פרסומי ניסא' הגדול שקיים. או אז החלו החברים לדון האם ניתן היה לברך על הדלקת שלושת הטנקים את הברכות של הדלקת הנרות: "להדליק נר של חנוכה', ו'שעשה ניסים לאבותינו'.

אם בימי חנוכה אנו ובדיני החנוכייה באנו לדון, הרי שיש 8 סיבות לכך שלא ניתן לצאת ידי חובה, ובוודאי שאין לברך על כך, בהדלקת טנקים ותקיפת מטרות בחנוכה. שמונה סיבות כנגד שמונת ימי החנוכה ושמונת הנרות בחנוכייה. את הדברים נביא כאן בשם אומרם, דודי היקר, הרב מרדכי עמנואל.

הדיון הפך רלוונטי ביותר השנה כאשר בפעם השנייה ברציפות כוחות צה"ל פרוסים בימי החנוכה בגזרות השונות בגבולות המדינה ועוסקים בלחימה באויבי ישראל. אין זמן מתאים יותר לדיון בשאלה המרתקת הם ניתן לצאת ידי חובת הדלקת נרות חנוכה על ידי הפצצת יעדים ומטרות אויב בהתאם למספר הנרות שצריך להדליק באותו היום. כמו כן יש להסתפק האם ניתן לברך בשם ומלכות על הדלקה שכזו.

א. סיבה ראשונה – בגינה לא ניתן לצאת ידי חובה בהדלקה זו נוגע למקום ההדלקה והוא נובע מדין "נר איש וביתו". הגמרא (שבת כא:) קובעת כי הדלקת הנרות צריכה להתקיים בבית בו מתגורר אדם או משפחה. גבעה באמצע שטח אש אינה בית ולא ניתן לצאת ידי חובה בהדלקה של נרות חנוכה במקום כזה.

ב. סיבה שנייה – היא ההלכה כי על נרות החנוכייה להיות דומים לנרות שהודלקו במנורה בבית המקדש בה נעשה הנס. משום כך עליהם להיות עשויים מפתילה ושמן או פתילה ושעווה. הדלקה של שלדה של טנק כמו גם הדלקה של גזיר עץ או הדלקת נורה חשמלית, אינה עומדת בכלל הזה כיוון שאינה דומה לנר הדולק בפתילה ששואבת את השמן או השעווה.

ג. סיבה שלישית – כתוצאה מהפגיעה בפלדה יוצאת להבה גדולה מכל חלקי הגרוטאה – הרי זה דומה להדלקת נרות כ'מדורה' דהוי הדלקה פסולה (שו"ע סי' תרע"א,ד). הטעם לפסול 'מדורה' הוא משום שאינה דומה לנר, וגם הלהבה שיצאה משילדת הטנק שנפגע 'אינה דומה' לנר.

ד. סיבה רביעית – הדלקת נר חנוכה תוקנה ע"י חז"ל באופן שאדם עומד ליד הנר ומדליק אותו באש שבידו. כך ישנו פירסום הנס בהדלקה. מה יהיה הדין אם אדם יעמיד חנוכייה בפתח חצר ביתו וידליק אותה ב'שלט רחוק' כשהוא נמצא במקום אחר? בהלכות נזיקין מתחייב המדליק כי 'אישו משום חיציו', אבל בחנוכה, חכמים תיקנו הדלקת נר איש וביתו. מי שמדליק בשלט רחוק, אין זה כלול בתקנת הדלקה שתיקנו חכמים, שידליק בידו את הנר וכאן בעת ההדלקה לא נראה שיש כאן הדלקת נר חנוכה כיוון שההדלקה אינה נעשה ביד (סי' תרע"ג, ב בביאור הלכה ד"ה ההדלקה). לכן גם ירי פגז של טנק לכיוון המטרה אינו נחשב כהדלקת נר חנוכה, כי המדליק נמצא במרחק של כמה קילומטרים ממקומו של הנר.

ה. סיבה חמישית – זמן הבעירה של החומר הדליק שנשפך על המטרות. גם אם שפכו כמות גדולה של חומר דליק על כל השלדה, הלהבה שנוצרת כתוצאה מפגיעת הפגז פורצת בבת אחת, והחומר הדליק בוער מיד. משך זמן הדלקה המינימאלי כדי לברך על נר חנוכה הוא כמחצית השעה (שו"ע סי' תרע"ב סעיף ב'), ואם מיעט בכמות ידליק שוב בלי ברכה (תרע"ג מ"ב ס"ק כה). במקרה שלפנינו, יש להניח שתוך 5-10 דקות האש תדעך ותכבה מעצמה. אם כן האש לא דלקה כמצוותה – לפחות מחצית השעה ולא ניתן לצאת בהדלקה זו ידי חובה.

ו. סיבה שישית – התותחן תקף והדליק את המטרות כחלק ממילוי פקודה צבאית במסגרת התרגיל. הדלקת נר חנוכה צריכה להיות באופן שניכר כי הנר הודלק לצורך נר חנוכה ולא לצורך אחר (שו"ע סי' תרע"ה, א) ואם נראה ש'לצורכו הוא מדליק' – ההדלקה פסולה. לכאורה יש לומר שירי שנעשה לצורך ביצוע תרגיל, שמטרתו לאמן את הצוות בירי לילה, תוך מילוי פקודות המפקד והצבא, אינו עומד בהגדרות של הדלקה לצורך פרסום הנס של חנוכה.

ז. סיבה שביעית – דעת ה'שפת אמת' שהפסול בהדלקת נר הנראה כמדורה הוא, כיון שנראה שרוצה להשתמש באורה של המדורה. הסיבה ששופכים נפט על המטרות של ירי לילה היא כדי שהפגיעה במטרה תיראה היטב, ולא יטעו שפגיעה בסלע וכדומה הייתה כביכול פגיעה במטרה. לפי טעם זה, גם יצירת להבת הפגיעה במהלך התקיפה משמשת קודם לזיהוי הפגיעות במטווח, ולא לשם פרסום הנס.

ח. סיבה שמינית – חשש לגבי הברכות. אדם שיש בידו גפרורים רטובים שספק אם יוכל להדליק את הנר, לא יכול לברך על הדלקת הנר לפני שיודע שיצליח להדליק את הגפרור וממנו להעלות אש בנרות החנוכה. אם כן בתקיפה של טנקים בה ייתכן והירי לא יפגע במטרה ישנה בעיה הלכתית לברך על הדלקה שכזו שלא בטוח שאכן תגרום למטרה לבעור.

מעניין לציין כי גם הרבנות הצבאית נדרשה לסוגיה לפני כשנתיים. ככל הנראה בעקבות שאלות של חיילים שמצאו את עצמם בכל מיני מצבי קצה, נדרשו בצה"ל להנחות את החיילים כיצד יש להדליק נרות חנוכה, וכיצד על החיילים לנהוג במקום שאין להם שמן ופתילות זמינים כמו בבית.

בהוראות הרבנות הצבאית נכתב כי "ניתן לאלתר ולהדליק בכל חומר בעירה שהוא (כגון שמן סויה, שמן מנועים, וכד'), ואפילו אינו דולק יפה, אולם יש להקפיד להדליק דוקא כדוגמת נר (המורכב משלהבת השואבת מחומר הבעירה), ואין יוצאים בהדלקת מדורה, על כן לא ניתן לצאת ידי חובה בהדלקת 'גוזניקים' (מין נור סימון המורכב מקופסת שימורים ובתוכה חול, חתיכת בד וסולר) וכד', ומקפידים גם שלא להדליק נרות סמוכים זה לזה, כך ששלהבותיהם מתאחדות. מטעם זה כתבו פוסקי דורנו שלא ניתן לצאת בהדלקת חנוכייה חשמלית".