מול המתקפות בתקשורת: ינון מגל חושף מה הוביל אותו להיכנס לקו האש ולהגן על החרדים

מישהו שרט את נפשו. אין ספק בכך. הוא אינו מהסס להתייצב לימין הציבור החרדי תמיד, גם בעיתות משבר ומול אירועים מורכבים, תמיד הוא מתייצב כמגן החרדים. בשיחה מיוחדת עם מגזין רגע בשבוע סוער במיוחד בזירה הציבורית, מציג ינון מגל את משנתו הסדורה (כן, יש כזו), מספר על החיבור לעולם התורה ומצטנע ש"אם לא אני, מישהו אחר היה עושה את זה".

חריג בנוף

כשמראיינים מישהו כמו ינון מגל צריך להתחיל מהאמצע, הוא לא טיפוס של הקדמות, ולכן התחלנו מיד בענין שלשמו התכנסנו: כיצד הגיע למצב בו הפך למי שמתייצב שוב ושוב מול גלי ההסתה והרפש שמוטחים בחרדים בתקשורת ובפוליטיקה.

"גדלתי בבית אמנם חילוני, אבל עם אהבה גדולה ליהדות", הוא פותח. "אבא שלי תמיד היה אומר לנו שאנחנו יותר קרובים לחרדים מברוקלין מאשר לדרוזי שמשרת איתנו בצבא". מגל מודה שזו אמירה חריגה בהתחשב בכך שאביו היה איש צבא שהאמין שחרדים חייבים לשרת, "אבל עדיין הזהות היהודית הייתה מאוד ברורה בבית".

אבל זה עדיין לא מסביר את האירוע ששמו "ינון מגל". ביקשנו להבין: מתי נחצה הקו, באיזה רגע בחיים החליט שהוא אינו מסתפק בחיבור אישי לזהות היהודית אלא מתחבר לעולם החרדי ויוצא להגנתו?

"אני מנסה לחשוב יחד איתך מאיפה זה התחיל", הוא משיב בסגנונו האופייני. הוא מספר שלפני כשלושים שנה החל בתהליך חזרה בתשובה. מצא את עצמו מתפלל בבתי כנסת ספרדיים בנחלאות, ובמקביל יוצר קשרים עם עולם הציונות הדתית דרך עבודתו בסיקור התיישבות ביהודה ושומרון. נוצרו לו גם חברויות עם דמויות חרדיות, החל ללמוד בחברותא עם הרב דוד דרוק והרב אור זיו. "אני מכיר את כל העולמות: הספרדי, הציוני-דתי והחרדי. אני אאוטסיידר שנכנס לכל אחד מהם. אני לא ספרדי, לא דתי-לאומי, לא חרדי. אני פשוט יהודי שמרגיש שתפקידו הוא לחבר את כל העולמות האלה, כי מה שמחבר את כולנו, וזה הדבר החשוב, זו האמונה בקדוש ברוך הוא והאמונה בדרכו".

"אני שנים רבות בתקשורת וצברתי הרבה כוח, ואני מרגיש שאת הכוח שיש לי, אני משתמש בו להיות לפה למגזרים שתמיד היו תחת המגף של האליטה", אומר מגל. הוא מרחיב על מה שמניע אותו:"נטלתי על עצמי להיות המגן. יש כל כך הרבה שנאה לחרדים, וכל כך הרבה ביקורת במשך כל השנים, כמו שעשו ליהודים כל השנים בגולה. אז אני לקחתי על עצמי להיות המגן שלהם".

"לפעמים אתה רואה שעושים לינץ' בבן אדם, ואני רוצה להיות זה שמושיט לו את היד. לאורך שנים הייתי גם מגן ההתיישבות. בשנים האחרונות עברתי איזה סוויץ' וזה יותר בולט שאני מגן על החרדים, אבל במשך הרבה מאוד שנים נתפסתי כמגן המתנחלים בתקשורת. ואכן היחס למתיישבים ביהודה ושומרון השתנה. כשנכנסתי לתקשורת, ב-99 היחס אליהם היה מזעזע, אני ואחרים הצלחנו איפשהו לשנות את זה קצת. היום בתכנית "הפטריוטים" אנחנו מגינים על כל הגוש. לא היה דבר כזה בתקשורת הישראלית. זה חידוש. אנשים לא מבינים מאיפה הגיע הדבר המוזר הזה, שפתאום יש תוכנית שמסתכלת על העולם ממקום שהוא קודם כל יהודי, יחד עם זה שהיא מתעסקת באקטואליה ובחדשות ומדברת על ענייני היום".

יש לא מעט חרדים שמתייצבים באולפנים כנציגי החרדים מבלי שמונו לכך, הם מגינים ומגיבים לכל אירוע בעדינות רבה מדי ועם הסתייגויות רבות. מה גורם להבדל בינם לבינך?

"א', עניין של אופי, זה האופי שלי. ב', כאדם לא חרדי, יותר נוח לי להגן עליהם מבחוץ. ג', אני מגיע מהחלקים בישראל שמרגישים שהמדינה שלהם. אני אשכנזי, שירתי סיירת מטכ"ל, למדתי בתיכון ליד האוניברסיטה. אני מאלה שמרגישים שגנבו להם את המדינה. החזרה בתשובה כמובן חיברה אותי לצד השני, אבל התחושה שזו המדינה שלי, החוצפה, האומץ והתחושה שאני בעל הבית, היא נשארה… אני לא מרגיש מפוחד מהאולפנים או מהאליטות שעומדות מולי".

הוא חש כמייצג גם של הציבור הפריפריאלי הספרדי, של הציונות הדתית והמתנחלים. "כל האנשים האלה נחשבו תמיד כמי שמסקרים אותם, ופתאום אני זה שיושב באולפן, אני שואל את השאלות, ומצוי בעמדה החזקה. אני לא שוכח שאני מייצג את המגזרים האלה, את כל המגזרים שמרכיבים את הגוש האמוני. אני מייצג את השלם".

מה אתה עונה לביקורת שנשמעת מהציונות הדתית על החרדים?

"כל מי שבגוש האמוני צריך לדעת לקבל את השני ולהבין את הצרכים של האחר. הגוש חשוב יותר מדברים אחרים. אני מבין שיכול להיות שבציונות הדתית יהיה כעס על החרדים למה הם לא משרתים בצבא. גם אני שירתי בצבא, יש לי בן בצבא, מעולם לא הסתכלתי ימינה או שמאלה ולא עשיתי חשבונות למה הוא משרת והוא לא".

הוא חושף שבשיחות סלון משפחתיות לא תמיד כולם תמימי דעים. "לא כולם בבית בהכרח חושבים בדיוק כמוני. אבל זו דעתי".

פרזנטור, שואומן ושחקן

עמדתו של מגל בסוגיית הגיוס נחשבת חריגה בימין. אבל הוא מגיב לכך בחיוך: "זה נראה מצחיק, כי אני כן בעד גיוס של מי שלא לומד, בעד המתווה שמתגבש בכנסת ובעד חוק הגיוס. לדעתי מי שלא לומד צריך להתגייס. אני רק חושב שצריך לעשות את זה בצורה שמאפשרת ומתוך אהבה, לא בכוח ולא בשנאה. זה כל ההבדל. עושים ממני חריג בנוף. למעשה אני בסך הכל מבין את הסיטואציה, ומבין את הציבור החרדי, ומבין איפה הדברים עומדים יותר מאנשים אחרים".

אתה מונח היטב בפרטים, מצוי בקשר קרוב עם הצמרת המדינית והביטחונית. גם באירועים תקשורתיים בהם אתה יוצא להגנת החרדים אתה יסודי ומוכיח בקיאות בניואנסים פנימיים. ובכל זאת, הצורה בה אתה מגיש את הדברים היא בסוג של נונשלנטיות. בגדול אפשר לומר שאתה עושה צחוק מהעבודה, הכל כאילו, דרך אגב. מה הקטע הזה? זה בכוונה?

"זה שילוב. אחרי שנים רבות בעיתונות ובתקשורת, ביצעתי תפקידים רבים, ולמדתי את כל רזי המקצוע. מצד שני, אני באופי שלי שחקן, פרזנטור, שואומן, לכן הפלטפורמה שיצרנו בפטריוטים וברדיו, היא שונה".

"לא הייתי ככה לפני שהייתי בפוליטיקה. אחרי תקופה קשה שעברתי עם שנתיים שישבתי בבית, אני בא ממקום נפשי שאין לי מה להפסיד. כל הדברים האלה יצרו תקשורת חדשה, שלא מפחדת, שרוצה שזה יהיה מעניין, מצחיק ומאתגר. חשוב לי, שאנשים שרואים אותי או שומעים אותי, שיהיה להם כיף ומעניין, ולכן אני עושה את הדברים בצורה שונה ואחרת, וזה עובד, זה מעניין הרבה אנשים".

האהדה בקרב צעירים חרדים

בשנים האחרונות הוא הפך לדמות מוערכת ואהובה על צעירים חרדים, כששואלים אותו איך הוא חווה את השפעתו עליהם הוא מצטנע: "אני לא רב, אני לא פוסק הלכות, לא מתיימר להגיד לאנשים מה לעשות. אני פשוט מביא את עצמי, ועושה מה שאני מאמין בו. גם לצד השני, אני לא מחזיר בתשובה חילונים. אני מראה את עצמי, שלי מגניב להיות 'דוס' והכל מעולה, תראו, אני דוס, וסבבה לי בחיים. אני מראה שזה נכון להיות דתי ונכון להיות מחובר לשורש שלך.

"כך גם בצד השני, אני לא בא להציג את עצמי כסמכות רבנית, אני מביא את עצמי, אני אמנם לא חרדי, אבל אני אוהב את החרדים, אני מבין אותם, רוצה שהם לא ירגישו מאוימים, רוצה שהיהודים יהיו מחוברים אחד לשני ולא יפחדו אחד מהשני, כל עוד הם באמת מאמינים שהאידאולוגיה שלהם ותפיסת העולם שלהם היא משותפת, שיש קודם כל את הקדוש ברוך הוא, אני חושב שזה מה שחשוב בעם ישראל".

נסה לדמיין מצב שהציבור החרדי תחת מתקפה כמו שהוא חווה בשנתיים האחרונות, ואתה לא שם להגן עליו בתקשורת, היינו במקום קשה יותר?

"אני מרגיש שאני משפיע ועושה שינוי. השבוע באירועי בני ברק, זה התחיל כרגיל בעליהום נורא גדול נגד החרדים. כשקלטתי מה קרה, נכנסתי במלוא הכוח כדי לשים את הדברים בפרופורציות. בהחלט הרגשתי שאני משנה את סדר היום, ומשנה את ההסתכלות של אנשים רבים".

במקביל לתחושתו שהוא משפיע באופן מהותי, הוא מפתיע בטענתו ש"אם לא הייתי אני, זה היה מתגלגל לידי מישהו אחר", זאת לפי תפיסתו בנוגע להתעוררות הרוחנית והגוש האמוני, ויתר המטרות שהוא מקדם. "כל זה היה קורה גם בלעדיי. פשוט הקדוש ברוך הוא היה מגלגל אותם בצורה אחרת. זה תהליכים שהם גדולים מינון מגל, אבל יש לי את הזכות להיות מחובר למשהו נכון, ולהיות אחד מאלה שמובילים אותו".

הכל מלמעלה

"נכון שיש אנשים שיש להם תפקיד חשוב, אבל בסוף התהליכים קורים, והקדוש ברוך הוא מגלגל את הדברים לידי אנשים שזוכים, יש לי זכות להיות מי שעושה את הדברים האלה. אבל אני לא חושב שזה בגללי. כל מה שקורה איתי זה סייעתא דשמיא בעיקר. עם כל הכבוד לינון מגל, התהליכים שאני מקדם ומוביל, אלה דברים יותר גדולים ממני. יש לי את הזכות להיות עבד השם ולנסות לחבר את הגוש האמוני, אני מנסה לחבר את עם ישראל אחד לשני מתוך אחווה יהודית. נכון שיש ריבים ומחלוקות וספרדים ואשכנזים וחסידים וליטאים, האירוע הגדול בעיניי הוא בין אלה שרואים את עצמם קודם כול יהודים לאלה שלא".

העזות של מגזר אחד לשנות את אורחות חייו של מגזר אחר

סוגיית הגיוס כוללת הרבה מעבר לשירות בצבא. אם הילד שלי יצטרך להתגייס, הלימוד שלו בחיידר כבר יהיה שונה בתכלית. יש תחושה שחלקים בציונות הדתית מנסים לשנות את אורח החיים החרדי מהיסוד. נכון שרבים שם שילמו מחיר כבד במלחמה, אבל איך אתה מתייחס לדרישה שכזו ולעזות המחשבה שמגזר אחד יכול לדרוש ממגזר אחר לשנות את אורחות חייו?

"לפי הסקרים, רוב הציונות הדתית לא שם. זה אזור שעושה הרבה רעש, אבל רוב הציונות הדתית לא שם. אני אומר את זה לחיוב, לפי מה שאני מבין, יש חלקים גדולים מאוד בציונות הדתית שמבינים את הסיטואציה ותומכים במתינות ובאהבה ובחיבור מתוך גמישות אחד מול השני, ולא בכפייה ולא בשנאה. אבל יש גם כאלה. אני חושב שהרבה פעמים זה נובע מרגשי נחיתות, לפעמים זה יכול לנבוע ממקומות אישיים. יש אנשים שמפריע להם שמישהו מתנהל אחרת מהם, והם רוצים שהוא יהיה כמוהם. לא נוח לי עם התפיסה הזו, ואני לא מסתיר את דעתי על כך".

מגל מתאר קשר אישי שהיה לו בעבר עם מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל. "מאוד הרגשתי מחובר אליו, ואצלו הייתי", אולם אינו מחפש קשר דומה עם גדולי הדור כיום: "הזמינו אותי, אבל אין לי שום אינטרס. גם הרבה פוליטיקאים רוצים להיפגש איתי ואני לא נפגש. אני לא צריך שום דבר".

בימים אלה מקודם חוק הגיוס ליישורת האחרונה. איך לדעתך זה יסתיים?

"אנחנו בימים הכי גורליים. מאוד מקווה שנצליח להתגבר על כל הקשיים ולהביא חוק. זה מאוד חשוב בעיניי. חייבים להרגיע ולעשות סדר, וללכת לדרך חדשה ורגועה. אני מאוד מקווה שדברים יסתדרו. זה חייב לקרות, חייב, חייב, חייב. אחרת יהיה רע מאוד. בניגוד למה שחושבים, הרוב בקואליציה כן הולך עם החוק. כל אחד והאינטרסים שלו".

לדעתך, אם הציבור החרדי ילך עם השמאל, המצב יירגע?

"יש מצב. אין ספק שהחרדים משלמים מחיר על זה שהם חלק מהגוש האמוני. היום אני כבר לא יודע אם זה הפיך, אבל על זה שהם הולכים עם נתניהו, הם משלמים מחיר".

לשאלה על הצפוי לנו מול איראן, מגל עונה בתמצות: "אני מקווה מאוד שנדע לעשות את הדברים בצורה חכמה ולהכות בהם בצורה חזקה, כדי שלא יוכלו לפגוע בנו. זה אירוע גדול, לא עניין של מה בכך. זה סיפור גדול. ארה"ב כולה פה בתוך האירוע".

*הריאיון המלא עם ינון מגל פורסם השבוע במגזין רגע. תודתנו על אישורם לפרסמו.