עזה אולי נחרבה, אבל הנקמה בעזתים בכלל לא התחילה

יום לא פשוט עובר על האומה הישראלית כולה. אם ושני ילדיה הפעוטות שבים בארונות קבורה לאחר שנחטפו ונרצחו באכזריות שלא יודעת שובע על ידי מחבלי חמאס. יחד איתם חוזר גם הוא כחלל, עודד ליפשיץ בן ה-85 שנחטף מביתו בניר עוז ונרצח על ידי מחבלי חמאס.

רבים בציבור קוראים לנקום בעזתים על שחוללו לנו, עם ישראל באכזריות רבה. בשיח של הציבור הכללי נוהגים לדון שוב ושוב האם חמאס הוכה מספיק שוק על ירך, האם הרסו להם מספיק בתים וחיסלו מספיק מחבלים בעזה. בכל פעם שיוצאות תמונות של המוני מחבלי חמאס וג'יהאד אסלאמי בטקסים של שחרור החטופים, נשמעות קריאות על כך שחמאס טרם מוטט עד הסוף, ולא ייתכן שנראה מראות כאלה אחרי מה שהם עשו לנו.

חשוב מאוד שכיהודים מאמינים בני תורה נדע לברור את המוץ מתוך התבן, להפריד בין התעדכנות בחדשות ובין הזדהות עם נרטיב של מדינה חילונית שאינה מתנהלת על פי התורה הקדושה.

אמנם צה"ל פעל מעל לשנה בתמרון קרקעי ובתקיפות אוויריות ברצועת עזה, הוא החריב את רוב המבנים ברצועה, חיסל עשרות אלפי מחבלים ותומכי חמאס, הביא להישגים צבאיים לא מבוטלים מול האויב תוך שעם ישראל משלם מחיר יקר ביותר בדם חללים שנשפך במלחמה. אולם יש לזכור כי כל מעשיו של צה"ל אינם נקמה, בטח לא נקמת ה'.

חשוב לזכור שנקמת ה' במרצחים עוד לא התחילה בכלל. לצערנו, מי שעומד בראש הצבא לא טרח להזכיר שם שמים או לומר שהוא יוצא לנקום את נקמת ה', אף לא פעם אחת בכל מהלך המלחמה. זה עצוב, אבל גם מעודד, כי נקמת ה' בוא תבוא. ה' עוד ינקום בחמאס, מי ייתן ויהיה זה לעיננו.

למרות האמור, ברור שחלק מהלוחמים שלחמו באויבי ישראל במהלך המלחמה האחרונה, עשו זאת מצדם בשם ה'. הם בוודאי עשו דבר חשוב ושכרם מובטח בשמים, אבל נקמת ה', שערי הגהינום, עדיין ממתינים לחמאס. יום נקם ושילם. "א-ל נקמות ה', א-ל נקמות יופיע".

מה משמעות האמירה: ה' יקום דמו

כאשר אנחנו אומרים בכל פעם שנודע לנו על יהודי שנרצח את המילים: השם יקום דמו, אנחנו לא סתם ממלמלים אותן מהשפה ולחוץ. הערך של נקמה הוא ערך חשוב מאוד ביהדות. אמנם כלפי גוי רגיל אנו מצווים לנהוג בו בכבוד ולא לגרום לו נזק או צער, אבל כלפי גוי ששפך דם יהודי, כלפיו אין מחילה ואין סליחה וכפרה. רק נקמה.

ביומו האחרון עלי אדמות כותב משה רבנו את המילים האלה: "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ", להודיע לכולם כי יש דין ויש דיין על דם יהודי שנשפך. הנקמה מוזכרת שוב ושוב לאורך התורה, הנביאים והכתובים.

בהקשר זה ראוי לצטט כאן את דבריו של רבי יונה עמנואל ז"ל, ניצול שואה שהוריו וארבעת אחיו נרצחו על ידי הנאצים הארורים. וכך הוא כותב במאמר שפורסם בקובץ המעיין: "אין לעם ישראל רגשות נקמה שפלים. תקותו של העם לנקמה מהוה נכס דתי והוא מעוגן בתורה, נביאים וכתובים. זהו חלק מהשקפת עולמו של עם ישראל: נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך. הפייטנים נתנו בטווי לתפלת תקוה זו בפיוטים ובסליחות שחברו. אף בהגדה של ליל הסדר אנו אומרים: שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו. כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו. שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם. תרדוך באף ותשמידם מתחת שמי ה'.

זר לא יבין תפלה כזו, מלאה תקות נקמה באויבי השם שרדפו והרעו לבני יעקב. אבל אנו יודעים שכך משפט השם. כך מובטח לנו ולהגשמת הבטחה זו אנו מיחלים, ללא פחד וללא חת. בימי הביניים, כאשר הנוצרים רצחו והשמידו קהלות ישראל על נהר ריינס, אמרו אבותינו "שפוך חמתך" עם תוספת וכן מובא במחזור ויטרי, דיני ההגדה: "שפוך חמתך על הגוים וגו' עד וחרון אף ישיגם. ומוסיף עוד: תהי טירתם נשמה באהליהם אל יהי יושב (תהלים סט, כו), יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה, יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם (שם לה, ה-ו), תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם, כמעשה ידיהם תן להם, השב גמולם להם (שם כח, ד). האשימם א-להים יפלו ממועצותיהם ברוב פשעיהם הדיחמו כי מרו בך (שם ה, יא). תן להם, מה תתן, תן להם רחם משכיל ושדים צומקות (הושע ט, יד). תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה' (איכה ג, סו)".

עוד הוא כותב: "אלפי שנים חי עם ישראל והאמין באמונה שלמה בהבטחת ה' בהענשת הגוים שהצרו והרעו לעם ישראל. כך הדגישו חכמינו ז"ל וכך התפללו המוני עם ישראל בתפלותיהם, בפיוטים ובאמירת סליחות. צפיה זו לנקמת השם היא חלק מהצפיה לישועה. וכידוע ראו חז"ל בחומרה רבה כל רפיון בצפיה לישועה, עד שקבעו שכל אדם בישראל יתן בעתיד לבוא דין וחשבון לפני בית דין של מעלה, אם אכן התמיד בצפיה לישועה (שבת לא, א). מובן שלא בכל דור הצפיה לישועה ולנקמה היתה שווה. יש להניח שבדור של צרות רבות גדלה הצפיה לנקמה ואילו בתקופה שקטה יותר רפתה צפיה זו, אך תוכן התפילות לא נשתנה".

מי שהחלו בהשמטת המילים שעסקו בנקמה היו אלה הרפורמים הרשעים שהוציאו את המילים הקדושות על נקמת ה' מהסידור שלהם. עוקרי הדת לא מסוגלים להכיל את הציפיה לנקמת ה'. לצערנו ערכים רפורמים אלו חדרו לתוך חלקים בעם ישראל, גם בצה"ל היום לא שומעים ולא בטעות את המילה "נקמה".

את מאמרו המרתק על הנקמה ביהדות חותם רבי יונה עמנואל במילים הבאות: "לדאבוננו התוחלת לנקמת ה' רפתה היום בכל החוגים; ממעיטים לדבר על השואה ועל משמעותה או על שנאת הערבים כלפינו. אנו עסוקים בחיי יום יום ובכל מיני פרשיות קטנוניות".

"היהודי השלם אינו רואה את הנקמה בהגשמתה בלבד, אלא הוא חוזה את נקמת ה' מראש בראייה רוחנית. לכן הוא מתבונן במאורעות הימים וחוזה מראש את משפט ה' – "ישמח צדיק כי חזה נקם" (תהלים נח, יא). אך בלי חזון לקראת נקמת ה' על דם ישראל שנשפך, אין ראייה, אפילו בשעת מעשה. ואולי גם זה כלול בתפילתנו אבינו מלכנו, נקום לעינינו את נקמת דם עבדיך השפוך" – אנו מתפללים עבור נקמת דם עבדיך השפוך, ונוסף לזה נקום לעינינו", אנא עזור לנו שנהיה מעוניינים ומוכנים לראות. ותחזינה עינינו".

היום חל יום פטירתו של סב אמי שהוא גם אביו של רבי יונה עמנואל ז"ל. ביום זה, כ"ב בשבט תש"ה, הלך לעולמו החבר רבי מרדכי עמנואל הי"ד. הוא נרצח על ידי הנאצים הארורים במחנה ברגן בלזן חודשים ספורים לפני שחרור בידי בעלות הברית. יהיו דברים אלו לעילוי נשמתו של החבר רבי מרדכי הי"ד.