בעוד הדיון הציבורי סביב גיוס החרדים ממשיך להתקיים ברמת דציבלים גבוהה ביותר, הגיע הזמן לנסות לנטוש לרגע את מגרש המשחקים הפוליטי, ולבחון את המציאות המורכבת בעיניים פקוחות.
נפתח בידיעה הכואבת: ההסתה נגד החרדים לא תיפסק עם כל הסדר שיושג. הזעם מצד הציבור הכללי וחלקים בציונות הדתית אינו נובע רק מסוגיית גיוס החרדים, אלא מחוסר הבנה עמוק יותר של אורח חיים שונה וייתכן שיש כאן גם אלמנטים של 'שנאת עמי הארצות לתלמידי חכמים' במובנה הגולמי ביותר.
גם אם מחר יחתמו חברי הכנסת על הסכם מושלם, הקהל שמאמין שחרדים הם "טפילים" ימשיך להחזיק בדעה זו. זו אמת קשה שצריך להכיר בה מראש.
לצד זאת חשוב לזכור כי הפלונטר הפוליטי שנוצר כעת לא נוגע רק לחרדים. הציונות הדתית, שאימצה אל ליבה בחום את המונח "ברית המשרתים", הקהילה שהביע הכי הרבה נאמנות והקרבה למען המדינה, עלולה לגלות בקרוב שהגיע תורה לספוג מכות כואבות. הזלזול והבוז שהיא חווה כעת מהשמאל הם רק קדימון וטעימה קטנה ממה שמחכה לה כשהרוח הפוליטית תשתנה. בארץ של זיכרון קצר, נאמנות העבר לא מבטיחה כבוד בעתיד.
האשם האמיתי בחדר – נעדר מהשיח
הנה נקודה שמעט מעזים להעלות: מי באמת אשם בכך שחרדים לא מתגייסים? התשובה הפשוטה והלא נוחה היא – צה"ל עצמו. בכל נושא ציבורי אחר, אם חוק לא נאכף, האחריות מוטלת על גורם האכיפה. אבל כאן, במין פיתול מנטלי מעניין, כולם מצביעים על החרדים במקום לשאול מדוע הצבא לא עושה את העבודה שלו.
רק נבהיר, איננו תומכים בגיוס לצבא כלל, את דרכינו מורים גדולי התורה ולאורם אנו צועדים, אולם לשיטתם של כל אותם מלעיזים, מי בדיוק אחראי על אי התייצבותם של החרדים בלשכות הגיוס? האם הם סבורים שגדולי התורה עובדים בצה"ל חלילה? האם ניתן לבוא בטענות לציבור ולמנהיגיו שסבור שהליכה לצבא היא אסורה ולא נכונה? הציבור החרדי אמור לפעול בניגוד לאמונתו ובניגוד לעמדת גדולי הדור?
הפרדוקס הזה מגיע לשיא שלו כשאנחנו רואים שהציפייה היא שחרדים ינהגו בניגוד לדברי רבותיהם, אבל מצה"ל לא מצפים לאכוף את החוק. כלומר, מדובר בכפל מוסרי ברור: מהאזרח החרדי הקטן דורשים לנהוג בניגוד לאמונה שלו, אבל מהמדינה לא דורשים לעשות את העבודה שלה.
המציאות הפוליטית הצרה
כל פוליטיקאי מנוסה מבין את המשוואה הפשוטה: אם לא יהיה הסכם בממשלה הנוכחית, החרדים יקבלו חוק גיוס טוב בהרבה בכל ממשלת שמאל עתידית. איש אינו מעוניין באמת בגיוס החרדים לצבא (ראש אכ"א הקודם אמר: "אנחנו מפחדים שהחרדים יתגייסו"), מבחינת הפוליטיקאים הכל עניין של רווח פוליטי טהור.
זה לא סוד – גורמים בכירים במערכת הפוליטית אומרים זאת בגילוי לב ובלהט רב בשיחות סגורות. כל עוד הממשלה של נתניהו קיימת איש לא יאמר זאת בפה מלא למצלמות, אבל ברור שכך יהיה רגע אחרי פיזור הכנסת.
האמת תהא נעדרת
הבעיה הגדולה ביותר של החרדים כעת, היא חוסר ההבנה הבסיסית בציבור הכללי מדוע חרדים אינם מתגייסים לצבא. האווירה הציבורית הרעילה מקשה על יצירת שיח אמיתי וכנה. וכך, במקום לנסות להבין את העמדה החרדית, הציבור מעדיף להישאר בבועה של זעם וגינויים.
קר לשם הדוגמה, הטענות על "פיקוח נפש" חריג במצב הנוכחי מתעלמות מהמציאות ההיסטורית. בזמן מלחמת השחרור, כשהסכנה על קיום המדינה הייתה גדולה בהרבה מהיום, בני ישיבות לא חויבו בגיוס. האם המצב הביטחוני של היום חמור יותר מאז?
אין פתרונות קלים
הפתרון למשבר הזה לא יבוא מהסתה או מהפחדות, אלא מהבנה מעמיקה יותר של המציאות המורכבת. מדינת ישראל צריכה להכיר בערך לימוד התורה ובעולם הישיבות כערך עליון. כנראה לא ניתן יהיה להגיע לכך שלא בעזרת לחץ פוליטי כבד. אבל הצעד הזה שהחל להיות מקודם החוק יסוד לימוד התורה חייב להתקדם.
חובה על נציגי הציבור החרדי לנסות ולפתור את המשבר המתגלגל הזה בצורה שלא תותיר עוד מקום לדיון. כפי שאמרנו ההסתה לא תלך לשום מקום כנראה, תמיד החרדים יהיו שנואים על כל אותם עמי ארצות ואנשים שמוזנים מתקשורת מסיתה, אבל לפחות נבטיח את המשך קיומו של עולם התורה על מי מנוחות.
מדויק ישראל .
כל הכבוד !!