דעה: האיש שנלחם על יהדותו בסיביר מתנהג כמו רודן

מוטי בבציק, חסיד גור ומקורב לצמתי הכרעה פוליטיים, עשה מה שאיש אחר לא הצליח – הוא יצר את גוש הימין. זה לא היה גימיק פוליטי, אלא מהלך מחושב  שהציל את נתניהו מקריסה מידית לאחר שמערכת שלטון החוק ישבה לו על הצוואר וגררה אותו לסדרה של מערכות בחירות. החרדים אז הפגינו נאמנות נדירה – שלוש מערכות בחירות, שנה וחצי באופוזיציה, ושותפות עיוורת כמעט בכל קו אדום. רק שבסוף, הנאמנות הזו חזרה כבומרנג.

לפני הקמת הממשלה הנוכחית, התחייב נתניהו בכתב: חוק גיוס תוך 60 יום. לא הבטחה בעלמא – התחייבות חתומה. עברו לא 60 יום, אלא חודשים ארוכים, והחוק? נדחה שוב ושוב על ידי נתניהו שתירץ את הדחייה בכך שצריך להעביר רפורמה משפטית. נתניהו שחה את חוק הגיוס ומסמס אותו במשך עשור שנים הצליח לשטות בחרדים שוב שוב. וכשבבצ'יק ניסה להזכיר לנתניהו את ההבטחות – הוא הורחק מהאקווריום בלשכת ראש הממשלה. בבצ'יק היה הראשון, לשלם את המחיר ומיהר לצעוד אל זרועותיו החשופות של נפתלי בנט

במקום חוק גיוס מוסכם – קיבלנו את יולי אדלשטיין. אותו יולי ששרד את כלאי ברית המועצות, ואף שבת רעב במחנה ההגליה בסיביר בגלל שלקחו לו את התפילין  – מתנהג באופן רודני, ומנסה להגביל זכויות באופן שמזכיר תקופות אפלות. סנקציות פליליות נגד לומדי התורה, חוקים נוקשים, טון מחמיר – כל אלה מתנהלים תחת עינו הפקוחה של נתניהו, מבלי להניד עפעף. אם פעם אמרו שהמערכת רודפת את החרדים – כעת נתניהו נותן ליולי לעשות בועדת חוץ וביטחון כבתוך שלו.

הציבור החרדי כבר לא שותק. מתחת לפני השטח מתבשלת תחושת בגידה קשה. זו לא שותפות – זו עסקה כוזבת. זו לא הנהגה – זו הפרת אמונים. נתניהו יודע היטב מה הובטח, מה נכתב, ומה לא קוים.

ואם ראש הממשלה לא ישים לזה סוף – הוא יאבד לא רק את הקואליציה, אלא גם את העוגן הפוליטי האחרון שנשאר לו. לחרדים אין כבר מה להפסיד, ואם בנט רוצה לפתוח דף חדש עם הימין – הוא יסגור דיל עם החרדים וימצא את "שביל הזהב" להסדר בעניין הגיוס (הפיכת מתנדבי זק"א ואיחוד הצלה למשרתים). או אז, התקשורת תחבק את החרדים ו"תשכח" שחסרים למערכה עוד 10 אלף משרתים.