מְעַיֵּף לָנוּחַ // חיים אלטמן

מְעַיֵּף לָנוּחַ
אַךְ כֻּלָּם מוּכָנִים,
בִּשְׁבִיל מַעְיָן זָנוּחַ
אַחחח – בֵּין הַזְּמַנִּים.

לְטַפֵּס, לְהַזִּיעַ
אֶת הָרֶכֶב לְהָנִיעַ,
לְהִטַּרְטֵר בִּפְקָקִים-
מֻקְדָּם לְהַשְׁכִּים.

לִקְנוֹת, לְבַשֵּׁל,
לְנַסּוֹת, לְהִתְחַשֵּׁל,
לָגוּר עִם חֲרָקִים
לְהִסְתַּכֵּן בַּאֲזִקִּים…

לֹא לָנוּחַ, לְאָרֵחַ,
בִּקְרֵם שִׁזּוּף לְהִתְמָרֵחַ,
לְהַמְרִיא לַשְּׁחָקִים,
וְאֹהָלִים לְהָקִים.

לַהֲפֹךְ תַּ'שַׁעוֹת
לְהַגְזִים בַּהוֹצָאוֹת,
לְפַהֵק בְּהוֹפָעוֹת
לְהִקָּרַע מִמַּסָּעוֹת.

מְעַיֵּף לָנוּחַ
אַךְ כֻּלָּם מוּכָנִים,
מֵהַשִּׁגְרָה לִשְׁכֹּחַ
גַּם אִם מִתְעַנִּים…