הגיע עת היפרדות לקנטונים: יהודה וישראל

החוזה ההיסטורי בין הרב יצחק מאיר לוין זצ"ל וההנהגה החרדית דאז, לבין בן גוריון וחבר מרעיו בהנהגה הציונית על סטטוס קוו שזה התנאי והיכולת של כל הציבורים לחיות ביחד בתמורה לכך שאנחנו נכיר במדינת ישראל כמייצגי כל הזרמים היהודים מול אומות העולם, ולשלום פנימי מסויים, מופר ברגל גסה חד צדדית בידי הכנסת ובגץ זה המון זמן, וגולת הכותרת היא תביעת גיוס הבחורים בסנקציות מזוויעות ודיכאוניות שמפרקים את שדרת החיים של כולנו שזה גם דה פקטו פירוק עולם התורה תוך העברת בננו לשמד.

נרצה או לא, אנחנו בתהליך התנתקות מהמדינה, לו היו מקשיבים לגדולי ישראל שבקשו להתעקש על חוק גיוס לפני המלחמה אולי אולי היינו במצב שונה, כעת באקלים הנוכחי לאחר המלחמה, הם לעולם לא יעבירו חוק שמתאים לנו ושגם יעבור בגץ, ואנחנו לעולם לעולם לא נסכים לוותר על בחורנו לצבא השמד והכוחי ועוצם ידי. זו התאבדות. יש כאן 2 מסלולים שהם בהתנגשות חזיתית בלתי נמנעת. והגיע עת היפרדות לאוטונומיות נפרדות : יהודה וישראל.

שמאל אנטי יהודי וימין כפוי טובה

הדורות הראשונים של המדינה מבן גוריון והלאה, הבינו את העניין, היו חכמים, והניחו לנו. הדורות החדשים, דור שלא ידע את יוסף, בעיקר מהשמאל שמזמן עסוק להעלות את המדינה בלהבות, אם הם לא שולטים אז אחריהם המבול, פורמים את חוטי הקשר האחרונים בננו, ומובילים להתנגשות טקטונית, והימין שבשלטון טיפש או חלש מידי לעצור את זה. והימין גם כפוי טובה באופן מהותי ובטוח שאנחנו בינכל בכיס שלו.

הרי איך שהמצב עכשיו לא יכול להמשיך לאורך זמן, גוזלים את כל התקציבים, ואנחנו פראיירים שמשלמים מיסים לחילונים, ונכלאים בבתי הכלא שלהם. וכעת יו"ר האופוזיציה החלול עוד מאיים אפילו בלקחת גם את זכות ההצבעה .

כך שלטווח ארוך לא יהיה מוצא אחר, אלא להיפרד לקנטונים נפרדים, מה שיעשה סוף למלחמות היהודים הבלתי פוסקת הזו בננו, ונגבה את כספי מיסנו לעצמנו, ונחזיק את עצמנו כלכלית במיסים שלנו. יהיו לאוטונומיה שלנו לכאורה פחות הכנסות ממדינת ישראל, אבל גם הרבה פחות הוצאות כמו ספורט תרבות רשות השידור אקדמיה מיותרת פשע מופחת ועוד ועוד ועוד. כך שזה יתאזן לטובתנו.

 *להאמין בעצמנו* 

את כל השירותים של מדינה, אנרגיה, רפואה, תשתיות, חינוך, משטרה וכו' נוכל לספק, או בכוחות עצמנו, או באמצעות השכרה וייבוא מבחוץ. כפי שפועלים מלא מדינות בעולם. מעט המדינות שיש להם הכל בעצמם, כולל ישראל שנשענת בהרבה על העולם ותלותית באמריקה בפרט. החזקנו אלפי שנה במצבים הרבה יותר קשים, ובוודאי נחזיק כך גם כאן.

יש שיצקצקו "זה ייראה כמו מאה שערים". לא. זה ייראה כמו הערים הצעירות היותר מטופחות שלנו. אנחנו צריכים להאמין יותר בעצמנו ולצאת מתודעת הדיכוי שהמדכאים הכניסו לנו לראש כאילו ואנחנו בטלנים ולא יוצלחים. באוטונומיה שלנו אנחנו נפרח ונצליח הרבה יותר מעכשיו, לא תהיה אפליה חרדופובית וחסמים של תואר אקדמי או שירות צבאי לחרדים שילכו לעבוד, מה שיצמיח עוד יותר את המשק והכלכלה התוססת היזמית שלנו הקיים גם עכשיו, ונוכל להחזיק את לומדי התורה ומוסדות התורה. אנחנו שווים הרבה יותר ממה ששנים הסיתו נגדנו כאילו וכל מה שיש לנו הוא "מתנה" מהחילונים. צריך להאמין בעצמנו.

להזכירכם מדינת ישראל קמה עם אוכלוסיה של כשמונה מאות אלף איש, המגזר החרדי לבד מונה כיום כמיליון וחצי אלף! בהחלט כמות מספקת לבסס יישות עצמאית. ובוודאי יהיו חרדים מהעולם שיעלו לכאן. אם נישאר תחת ריבונות ישראלית לא מן הנמנע שיצטרפו עלנו גם אנשים מחוץ לציבור החרדי, דתיים ומסורתיים שהזהות היהודית מאוד חשובה להם, שהאלטרנטיבה להישאר במדינת בגץ האולטרה שמאלנית קיצונית אתאיסטית ערבית ייראה להם יותר רע.

יהיה מורכב מאוד לחלק את האזורים אבל נצטרך להתגבר על זה. לערוך מפקד כל אחד עם מי הוא מזדהה ולבצע חילופי אוכלוסין, ולחלק בשווה את השטחים הפתוחים, את הים, את התמלוגים ממאגרי הגז ומשאבי הטבע האחרים, ולהתחלק סופית ליהודה וישראל. במידה ולא יגיעו להסכמה מי יקבל איזה שטח לבצע גורל, ממש כמו בימי יהושע.

 *בין אוטונומיה לריבונות*

ההבדל הברור בין אוטונומיה למדינה ריבונית היא מי מחזיק בכוח הצבאי, ובייצוג המדיני ביחסי החוץ בשגרירות בעולם ובמוסדות הבין לאומיים כמו האו"ם. מי שיספק לנו הגנה צבאית ומדינית הוא זה שיכול לקבל את הריבונות על השטח. יהיה זה מדינת ישראל אז שמדינת ישראל תהיה הריבון, אם היא לא תסכים ( הרי זה בשבילה השפלה והפסד בכל המאבק בננו כשגם תמשיך לספק צבא ולא נתגייס ואנחנו באוטונומיה נפרדת ) אז היא תצטרך גם לוותר על הריבונות של השטח שלנו.

אז נמצא מדינה אחרת שתסכים להיות הריבון. ערבית או מערבית, העיקר שתכבד את האוטונומיה התרבותית דתית כלכלית שלנו והיא תקבל בתמורה את הריבונות, ותוכל לקבל אחיזה במזרח התיכון ולהקים בסיסים צבאיים ומסחריים, זה קורץ להרבה מדינות, אני חושב לדוגמה על מדינה כמו דוביי, שיתלהבו מהאופציה הזו. מירב הסיכויים שישראל לא תוותר על הריבונות ותיאלץ לבטח את בני עמה בקנטונים החרדים.

 *לא דתי לאומי ולא נטורי קרתא* 

דרך אגב, הפלוס במידה והריבונות תגיע לידיים ערביות ידידותיות יהיה שאולי זה מייתר בכלל את הצורך בצבא, כי מי שלומד לנכון את שורש הסכסוך, מבין שהסכסוך הוא דתי, ושבמקור לא היה לארגוני הטרור הפלסטינים בעיה עם עצם יהודים, אלא בעיה דתית קשה עם הריבונות והשלטון היהודי שזה כביכול "גזל האדמה הקדושה שלהם". אבל יהודים כאורחים ולא כבעלי הבית לא היה אכפת להם שנגור כאן.

ולהשקפה החרדית – בניגוד לדתית לאומית – לעולם לא עניין בשליטה וריבונות, אלא יישוב ארץ ישראל ולקיים את מצוותיה בהשקט ובטח. תאוות הלאומיות להיות כמו כל הלאומים במדינה משלהם, לעולם אבל לעולם לא היה מטרה עבורנו ששוה להקדיש עבורה את החיים הרוחניים והגשמיים. כל ההשתתפות שלנו בכל החינגה הישראלית הזו היה כאילוץ לשרוד ולא כמטרה מקודשת בפני עצמה כמו הדתיים לאומיים.

צריך מאוד להיזהר לקבוע קביעות בעניין ריבונות ערבית, אבל יש מקום לבחון את זה. ההוכחה לכיוון הזה הוא כי עובדתית לפני עידן התנועה הציונית, לפני 120 שנה חיו בארץ ישראל יהודים וערבים – יחסית – בטוב. ועד תקופת הציונות היהודים סבלו הרבה פחות במדינות האיסלם מבמדינות אירופה הנוצריות. עד היום יש ליהודים במרוקו ובעוד מדינות ערב חיים רגועים תחת חסות השלטונות.

שלא תבינו לא נכון, צריכים להיות זהירים ביותר. ביותר. זה רעיון מרחיק לכת להיות תחת ריבונות ערבית, לבדוק הדק הטיב, אבל אי אפשר להוציא אופציה זו. ואין לרעיון המוצע כאן קשר לנטורי קרתא או לשמאל הקיצוני המטורפים והמתועבים שמפגינים יחד ונפגשים עם טרוריסטים, לעולם – אבל לעולם – לא נלחץ אפילו ידיים למי שנגע בנפש יהודי! וכאמור יש מדינות דמוקרטיות לא ערביות בעולם שקבלת ריבונות כאן גם יכול לקסום להם.

 *שלטון דמוקרטי תחת מצג"ת* 

השלטון בקנטון או באוטונומיה – איך שמכנים את זה, ייבחר בפרלמנט האיזורי יהודי שלנו, בבחירות הוגנות. אם נישאר תחת ריבונות ישראלית אז נמשיך גם להצביע לכנסת שזה יהיה הפרלמנט הפדרלי לכולם. לצד עוד פרלמנט איזורי לחבורה החילונית ישראלית בלבד.

זו תהיה אוטונומיה יהודית שהחוקה שלה תהיה התורה. הפרשנים שלה יהיו מועצה סטטוטורית של גדולי התורה. שמתחתם יוכפף שלטון דמוקרטי בפרלמנט שייבחר בבחירות הוגנות. תהיה אבחנה בין חרות הפרט לצביון היהודי הברור של הכלל. אנחנו נקים משמר משטרתי לביטחון פנים ושמירה על הסדר והחוק שיהיו כפופים לחוקי האוטונומיה. חוק וסדר חיוניים להצלחה שאילולא מוראה חיים בלעו.

והאוטונומיה הישראלית  הסמי מתבוללת שלהם תמשיך להיות כפופה תחת איציק גולדפריינד והקליקה הדיקטטורית המושחתת והרקובה, בלי חוקה אלא הרהורי לב השופטים המממנים את עצמם בידי עצמם לטובת עצמם, עם פרלמנט של עציצים. לא יהודית ולא דמוקרטית.

 *עכשיו או בעוד 20 שנה* 

זה נראה דמיוני והזוי, אבל אם נחשוב על כל התסריטים לאורך ולרוחב אין מנוס מלהגיע לדמיונות הללו, במבט צופה פני עתיד, בעוד כעשרים שנה הציבור החרדי יהיה כמעט רוב ודומיננטי מאוד במדינה, אין מצב שהשמאל יסכים לחיות תחת שלטון שנהיה בה המרכיב הכי דומיננטי ומרכזי.

הם ידרשו את הפיצול הזה אז, כפי שקולות כאלה התחילו לעלות בימי הרפורמה המשפטית הלוהטים. השאלה איך יעברו ה-20 שנים הללו באיזה מחירים זה יהיה כרוך, לכאורה שווה לנו לחכות לאז כי כשאנחנו בשלטון תנאי המו"מ יהיו יותר נוחים לנו, השאלה הגדולה איזה מחירים רוחניים וגשמיים נשלם עד אז.

אם כלל הציבור החרדי על גווניה ורבדיה יתמידו בעיקשות בכל הכוח בדרישה הזו להיפרדות, או שזה יתממש, או שזה לפחות יחזיר את הלגיטימיות לדרשותנו לפטור מלא לכל המצהיר על תורתו אומנותו כמו פעם, בלי שום סנקציה מכל סוג שהוא. כעת אנחנו מוצגים כרק מקבלים ולא נותנים, וכתובעים פריבילגיות על חשבון הדם של אחרים. תביעת האוטונומיה היא המענה הכי עוצמתי מבחינה פובליציסטית.

זה רעיון שעלה בעבר בתקשורת החרדית בעת ממשלת האחים הזדונית. וכאמור זה יגיע עוד מהכיוון של השמאל שלא יסכים לחיות במדינה בעלת רוב חרדי.

לא שכיום יש למדינת ישראל זכות מי יודע מה להופיע בשם העם היהודי, אנחנו ושומרי המצוות האחרים עוד איכשהו נותנים להם את הלגיטימציה הזו, אבל יום לאחר שניפרד לקנטונים הם יאבדו את הזכות הזו טוטלית, הם יהיו ללעג ולקלס בעולם, הם ישארו מיעוט יוצאי אירופה וצפון אפריקה מבליל סוגים, בין רוב ערבי פלסטיני גדול מהנהר לים, בטלים דמוגרפית, ולעולם לא יוכלו להסביר מה ההצדקה שלהם להתעקש לגור דווקא בחבל אדמה בוערת זו.