מי מפר את החוק – ולמה המחיר נופל על החרדים? | סנקציות למי שנוח

הציבור החרדי נתון למשיסה כבר שנתיים וחצי, ההסתה וההתנכלות כלפיו חצו כל קו אדום בחסות המלחמה בת שבע החזיתות. תקציבי עולם התורה נפגעו, ההנחות במעונות היום נשללו, ולאחרונה גם כבשת הרש של ההנחות בדמי הביטוח הלאומי (מס חובה של כל אזרח ישראלי שסטודנטים זכאים להנחה בתשלום שלו) נלקחו מבני הישיבות.

הטענה המשפטית של הייעוץ המשפטי לממשלה הפועל בחסות עו"ד בהרב מיארה, היא שאין להם ברירה. לדבריהם, לא ניתן להשלים עם מציאות שהמדינה מתקצבת ומתמרצת אזרחים באמצעות תקציבים בגין פעולות המנוגדות לחוק. משעה שנקבע בבג"ץ שהסדר "תורתו אומנותו" אינו חוקי והוא בוטל, על כל צעיר חרדי חלה חובת גיוס לצבא.

משכך, טוענים ביעוץ המשפטי, לא ניתן עוד לתקצב "פעילות אסורה" של לימוד תורה בישיבה, ואסור לשלם תקציבים או לאפשר הנחות לבני ישיבות בגין כל דבר המקושר לעצם לימוד התורה שלהם, לימוד הנעשה בניגוד לחוק לראייתם.

בשורות הבאות ננסה לעמוד על עומק האבסורד בהחלטת היועמ"שית שזכתה לגיבוי בבג"ץ, בכל נושא ההתנכלות הכלכלית לציבור החרדי.

חשוב להציף את הדברים כעת, שכן בג"ץ צפוי לקיים דיון בקרוב על המשך הסנקציות והחמרתן. לאחר שהממשלה לא קיימה את פסיקת סולברג לגבש "סל סנקציות" מכאיבות שיגרמו לחרדים לנהור לבקו"ם, הודיע בג"ץ שיקיים דיון בעתירות בנושא "ביזיון בית המשפט", עתירות שזכו לתמיכת היועמ"שית.

נזכיר כי בפסק הדין שנתן סולברג לפני כחודשיים וחצי, הוא איים במפורש, כי במידה והממשלה לא תפעל להחלת סנקציות ואכיפה פלילית כלפי החרדים, הרי שהוא בשבתו כבג"ץ, יפסוק ויחליט אלו סנקציות יופעלו כלפי החרדים.

ובכן, אם ננסה לרגע לאמץ את נקודת המבט המשפטית של הייעוץ המשפטי, נגלה לכאורה שאין להם ברירה, החוק אינו מתיר עוד עיסוק בלימוד תורה במדינת היהודים למי שמצוי בגיל גיוס, וממילא אין הצדקה לתקצב מי שעובר על החוק.

כך נראים הדברים בעיניים של אנשי הייעוץ המשפטי. לכאורה.

האם זוהי התפיסה, משפטית טהורה? או שמא מניעים נוספים עומדים בבסיס חוות הדעת המשפטיות ופסיקות בג"ץ?

ניתן לבחון את הדברים בצורה פשוטה יחסית.

אמת היא שכיום המצב החוקי במדינת ישראל הוא שכל צעיר בגיל גיוס חייב להתייצב בלשכת הגיוס עם קבלת הזימון הראשון, מי שלא עושה כן לכאורה עובר על החוק.

אבל במבט מעמיק טיפה יותר, יש מי שעובר על החוק ברגל גסה הרבה יותר מכל הצעירים החרדים גם יחד, שנמנעים מהתייצבות בלשכות הגיוס לאור הוראות גדולי הדור.

כל מי שטיפה מאזין לכלי התקשורת הכלליים לאחרונה ובכלל, שומע לא מעט ביקורת כלפי דני לוי – מפכ"ל המשטרה, האלימות הגואה בציבור הערבי, מעשי הרצח המזעזעים כמעט מדי יום ביומו, מעוררים גל ביקורת חריף ביותר כלפי המשטרה, העומד בראשה וכמובן שגם השר לביטחון לאומי (זה שהיועמ"שית אוסרת עליו להתערב בעבודת המשטרה) חוטף לא מעט ביקורת.

מדוע? בצדק רב! המשטרה היא הגוף האמון על אכיפת החוק בישראל. היא אמורה למנוע את מעשי הרצח בחברה הערבית ובכלל, כך גם לגבי כל מעשי הפשיעה בישראל, גניבות, רציחות, עבירות תנועה ועוד.

לא שמענו איש הקורה לשלול תקציבים מהחברה הערבית לאור מעשי הרצח המתבצעים בקרבה, גם אירועי השוד והגניבה לא הובילו למסקנה דומה, ובטח שלא שיעורם הגבוהה ביותר במעורבות בתאונות דרכים קטלניות. אם יש ביקורת היא מופנית אך ורק לאחראים מטעם המדינה: המשטרה, המפכ"ל והשר.

והנה פלא, בנושא גיוס החרדים, גם יש גורם אחראי. יש אדם עם תמונה, שם ופרטים מלאים, שהוא אחראי לפעול ליישום החוק ולגייס את החרדים. קוראים לו אייל זמיר, הוא הרמטכ"ל, המפקד העליון של הצבא, לרשותו התקציב הגדול ביותר דרך משרד הביטחון, לרשותו הכוח הגדול ביותר, והוא בחר שלא לגייס חרדים.

תחתיו יש אדם נוסף שאחראי לכך, שמו הוא דדי בר כליפא, ראש אגף כוח אדם שהחליף לאחרונה את קודמו בתפקיד מפקד פיקוד דרום, אלוף יניב עשור. מעליהם כמובן יש את שר הביטחון ישראל כ"ץ.

צמרת צה"ל היא שאמונה על יישום החוק בהקשר של גיוס חרדים. היא בחרה שלא לאכוף את החוק בצורה מלאה. איש לא מנע זאת ממנה. הממשלה מעולם לא הורתה לצה"ל לא לקיים את החוק.

מישהו שמע קריאות בתקשורת בנושא זה כנגד הרמטכ"ל, ראש אכ"א, או צה"ל בכלל? מישהו שמע יוזמה של היועמ"שית לקצץ בשכרו של הרמטכ"ל שאינו פועל בהתאם לחוק? או אף להכניסו לכלא הצבאי?

בתקשורת ובמערכת המשפט אוהבים להלין על גדולי הדור החרדים, מדוע הם אינם יוצאים בקריאה לצאן מרעיתם להתגייס לצבא. ליברמן ולפיד הרחיקו לכת ודרשו לכלוא אותם בעקבות הוראותיהם לבני הישיבות שלא להתייצב בלשכת הגיוס.

הצביעות זועקת לשמיים. גדולי הדור החרדים אינם עובדי מדינה, החוק לא הסמיך אותם להורות לאיש להתייצב או להתגייס. לעומתם הרמטכ"ל אייל זמיר הוא הוא האחראי לכך על פי החוק.

אז לפני שמערכת המשפט בישראל ממשיכה לדהור לסנקציות נוספות שידרסו את החרדים ואת ילדיהם הרכים. כדאי לעצור ולחשוב רגע: האם הם פועלים באמת משיקולים משפטיים טהורים, או שמא שיקולים זרים ואחרים מעורבים כאן.

לא ניתן להשלים עוד עם מצב שמטעמי נוחות או פחדנות (או אולי שנאה טהורה) מעדיפים להחיל סנקציות על החוליה החלשה בשרשרת. וזה ממש לא רק בנוגע לגיוס החרדים. הדברים נכונים גם לדיון המתקיים בבג"ץ בימים אלה על תקציבי החינוך החרדים. במקום לבוא בטענות לשר החינוך, לאנשי משרד החינוך או למנהלי הרשתות, לכוחות החזקים שאמונים על קיום החוק ופיקוח מלא, מנסים לפגוע במשכורות המורים והמורות, החוליה החלשה בקצה.

***

לתגובות, הערות והארות, לעורך המאמר, ניתן לפנות למייל: [email protected]