לפני כמה שנים, בשבת פרשת בלק, ביקשו ממני לארח בחור בשם 'עומר'. בחור מבית מסורתי, מתקרב כזה. הידיעות שלו ביהדות לא היו משהו, אבל הייתה לו תמימות, עיניים סקרניות, ורצון אמיתי להבין מה קורה פה.
שבת בבוקר עומר יושב לידי בבית הכנסת. קריאת התורה מתחילה. הוא מקשיב ברצינות. השליחים שמגיעים לבלעם, בלק שמבקש ממנו לבוא, הדיבורים עם הקב"ה, האתון, הברכות. אצלו הכול טרי. הוא פשוט שומע את הפסוקים כמו שהם. ואני רואה אותו יושב כל הקריאה עם פה פתוח, כאילו עכשיו מקריאים לו סיפור מתח.
נגמרת קריאת התורה, והוא מסתובב אליי בהתלהבות ואומר לי: "וואי וואי, איזה צדיק הבלעם הזה". אני מסתכל עליו, מנסה להבין את האירוע , אבל עומר לגמרי רציני.
"תראה איזה בן אדם", הוא אומר לי. "קודם כול, עצם זה שהקב"ה מדבר איתו – זה לבד כבר מראה באיזו מדרגה הוא היה. אחר כך באים אליו שליחים, והוא אומר להם: תישארו כאן הלילה, אני אשאל את ה’. ה' אומר לו לא ללכת, והוא באמת לא הולך. אחר כך באים שליחים חשובים יותר, והוא אומר להם שגם אם בלק ייתן לו מלא ביתו כסף וזהב, הוא לא יכול לעבור את פי ה’. תגיד לי, זה לא צדיק?"
והוא עוד לא עוצר. "גם אחר כך, כשהוא כבר הולך, המלאך עוצר אותו בדרך, והוא לא מתעקש. הוא אומר לו: אם זה לא טוב בעיניך, אני חוזר הביתה. והמלאך אומר לו: לא, תמשיך ללכת. אחר כך הוא מגיע לבלק, ובלק רוצה שהוא יקלל, והוא כל הזמן אומר לו: אני לא אומר מה שאתה רוצה, רק מה שה’ ישים לי בפה. ובסוף מה יוצא ממנו? ברכות. ועוד איזה ברכות. 'מה טובו אהליך יעקב' – את זה הרי אמרו בתחילת התפילה, נכון? זה מהברכות שלו? וואי וואי, איזה צדיק זה. הוא עשה לבלק בית ספר. בלק הביא אותו לקלל, ובסוף הוא בירך. תגיד לי, מתי ההילולא שלו? אני חייב להדליק לו נר".
ואני עומד שם ולא יודע מה לענות לו. כי על פניו, הבן אדם צודק. אני רוצה להתחיל להסביר לו משהו, אבל בדיוק התחילו "יקום פורקן", ובכלל, אני קולט פתאום את אברומי גרוס עומד לא רחוק ממני, עם המבט הזה שאומר בלי מילים: עוד מילה אחת ואתה מסומן. אז אני לוחש לעומר: "כן, כן… נדבר אחרי התפילה".
תכל'ס בשבת לא הספקתי, אבל במוצ"ש בדרך חזרה מבית הכנסת אני מגלגל שיחה עם עומר. אני מספר לו קצת על העבודה שלי, על זה שאני מלווה יזמי נדל"ן ומשקיעים בעסקאות, ועל משקיע אחד שישב אצלי לא מזמן עם עיניים בורקות וסיפר לי על עסקה חלומית.
קרקע להפשרה, פוטנציאל גדול, הזדמנות שלא תחזור, וכל המשפטים האלה שתמיד חוזרים. אני שואל את המשקיע מי היזם. הוא אומר לי: "משולם". השם מצלצל לי. אני אומר לו: רגע, זה לא אותו אחד שהיה מעורב פעם בעסקה כושלת שעשרות אנשים הפסידו בה כסף? הוא אומר לי: נכון, אבל זה היה פעם. מאז הבן אדם השתנה. הוא בכלל חזר בתשובה ובכלל יש לו כיפה לבנה ענקית.
אני ממשיך ושואל: רגע, הקרקע הזאת לא כבר עברה כמה ידיים? לא מכרו אותה פעם כחמישים דונם, לא הצליחו לעשות איתה כלום, ועכשיו פתאום מוכרים אותה דונם דונם לפרייארים מזדמנים? הוא אומר לי: נכון, אבל עכשיו זה אחרת. כשכל אחד מחזיק לבד, כל אחד יוכל לקדם בעצמו. לא חמישים דונם בבת אחת. אמרתי לו: מדהים. מה שלא הצליחו לעשות ביחד, עכשיו כל אחד לבד מול הרשויות יעשה יותר טוב. איזו אמונה תמימה. הלוואי עליי.
ואז אני שואל מי עורך הדין שמלווה את העסקה. הוא אומר לי שם שגם הוא מצלצל לי, וגם זה לא מהסוג שאתה רוצה שיצלצל ליד כסף של לקוחות. אני אומר לו: רגע, זה לא ההוא שהיו סביבו כל מיני סיפורים לא נעימים? והוא אומר לי: זו הייתה עלילה. אמרתי לו: תראה, יכול להיות שהכול בסדר. יכול להיות שהיזם השתנה, הקרקע פתאום נהייתה מציאה, ועורך הדין הוא קורבן הדור. הכול יכול להיות. אבל כשלעסקה יש כל כך הרבה סימני שאלה – זה כבר לא סימן שאלה. זה תמרור אזהרה.
ואז אמרתי לעומר: "עכשיו נחזור לבלעם שלך. אתה זוכר את הקטע עם האתון? שלוש פעמים היא עושה דברים משונים. פעם אחת היא יורדת מהדרך. פעם אחת היא נלחצת אל הקיר. פעם אחת היא רובצת במקום. ולא רק זה – בסוף היא גם מתחילה לדבר. תגיד לי, עומר, שמעת פעם על אתון שמתחילה לדבר עם הבוס שלה? זה לא בדיוק אירוע שקורה כל יום בדרך למכולת.
ופה בדיוק הבעיה. נכון, בלעם יכול להגיד לעצמו: הקב"ה הרשה לי ללכת. יש לי אישור. הכול בסדר. אבל כשאתון סוטה מהדרך, נלחצת לקיר, רובצת במקום, ואז גם מתחילה לדבר – אולי כדאי לעצור רגע ולשאול: אם הכול כל כך בסדר, למה הדרך צועקת לי שלא?
בלעם קיבל רשות ללכת, אבל כל התמרורים בדרך אמרו לו שזה לא באמת רצון ה’. והוא לא רצה לשמוע.
וזו הרשעות של בלעם. לא שהוא לא שאל. הוא שאל. ועוד איך שאל. אבל כשהקב"ה דיבר אליו דרך הסימנים שבדרך – הוא פשוט צפצף. בלעם לא חיפש את רצון ה'. הוא חיפש אישור לרצון של עצמו. (הרעיון הזה מופיע ברבנו בחיי ובקדושת לוי)
אז בפעם הבאה שאתם יושבים מול מצגת נוצצת של "הזדמנות של פעם בחיים", והבטן אומרת שמשהו פה לא מריח טוב, אבל מסביב מסבירים לכם שזה "מבנה משפטי יצירתי", "יזם שעבר שינוי" ו"קרקע עם פוטנציאל" – תעצרו רגע. תזכרו: הסימנים אומרים משהו.
אחחחחח… גואן!!!!!!!
חזק ביותר!!!
מי זה אברומי גרוס?
רעיון נחמד ומוגש טוב