"אני צריך לישון על זה לילה" – ביטוי שנשמע רבות מפי אנשים העומדים לפני קבלת החלטה חשובה בחייהם. בצומת דרכים, לפני שהם מחליטים אם לסגור שידוך, לחתום חוזה, לעבור מקום עבודה וכו', הם מבקשים דחייה לבוקר שלמחרת – כדי לישון על זה לילה.
מה קורה בלילה?
***
אוסף קרח את דתן ואבירם ואת און בן פלת, יחד 250 נשיאים. יחד, הם מגיעים למשה רבינו וטענותיהם בפיהם: "רב לכם כי כל העדה כלם קדשים, ומדוע תתנשאו?", הם שואלים. משה נופל על פניו, ולפני הכל – מנסה לדחות את קרח. בואו מחר. "בוקר ויודע ה' את אשר לו".
מדוע הוא דוחה אותם למחרת? רש"י, בביאורו במקום בדרך הפשט – כפי שהוא מעיד על עצמו בפרשת בראשית "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא", מביא הסבר בשם מדרש תנחומא, עליו כותב רש"י בפתח פרשתנו, כי היא "יפה נדרשת במדרש רבינו תנחומא".
"עתה עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו והוא היה מתכוין לדחותם שמא יחזרו בהם", לפי הפירוש הפשוט ברש"י, משה רבינו דוחה אותם מלפניו. "תשנו על זה לילה", הוא אומר להם במילים אחרות.
תוך שימוש בנימוק של שכרות, מכיוון והם קמו מתוך סעודה ואולי אחד מהם שתה יותר מרביעית יין, לא נכון להגיע לפני הקב"ה ולהציג בפניו את הטענות. בפועל, הכוונה האמיתית שלו הייתה לדחות אותם, אולי במהלך הלילה הם יירגעו ויחזרו בהם משלל הטענות שלהם: דרישה לכהונה, פקפוק במצוות ציצית וחוסר אמונה בתורת ה' ותורת משה.
רש"י מביא פירוש נוסף, תוך שהוא מדגיש שמדובר במדרש ולא על פי פשט. "א"ל משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם להפוך בקר לערב כן תוכלו לבטל את זו שנאמר :ויהי ערב ויהי בוקר ויבדל – כך :ויבדל אהרן להקדישו וגו'". לפי פירוש זה, לא מדובר בצורך להמתין עד לבוקר במובן המטאפיזי, אלא בדוגמה. כפי שהקב"ה חילק את היום ואת הלילה, כך הוא חילק בין קדושת אהרן הכהן אליכם.
הסברים נוספים לפי גישה זו, אנו מוצאים במדרש רבה. " א"ר נתן אמר הקדוש ברוך הוא אם נתקבצו כל חרטומי העולם ובקשו להפוך את הבקר לערב לא יוכלו וכשם שהבדלתי בין אור לחשך כן הבדלתי אהרן להקדישו בקדש הקדשים"; "ד"א א"ל משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם לערב יום ולילה והוא שאמר הכתוב בתחלה: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר ויבדל אלהים בין האור ובין החשך" בשביל תשמישו של עולם וכשם שהבדיל בין האור ובין החשך בשביל תשמישו של עולם כך הבדיל ישראל מן האומות שנאמר: "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי" וכך הבדיל אהרן שנאמר: "וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים" אם יכולין אתם לערב אותה הבדלה שהבדיל בין האור ובין החשך אתם יכולין לבטל את זה לכך אמר להם "בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו" כבר הוא מתוקן "וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו".
אך בכל זאת, כאמור, בפשוטו של מקרא מביא רש"י את הפירוש שמשה רבינו רצה לדחות אותם עד הבוקר, בתקווה כי הם יחזרו בהם.
מה בדיוק אמור היה להתרחש במהלך הלילה שאמור היה לסיים בצורה טובה את כל הפרשה שהסתיימה עם עונש של 'בריאה חדשה', האדמה פצתה את פיה ובלעה את קרח ועדתם לקול צעקותיהם "משה אמת ותורתו אמת"?
***
הרה"ק רבי פנחס מקוריץ היה מגדולי תלמידיו של הבעל שם טוב הקדוש. בספר 'אמרי פנחס' בו מלוקטים דברי תורה משמו, הוא מסביר את גודל מעלת השינה, והסיבה לכך שמשה רבנו האמין כי אילו קרח רק יישן על זה לילה – יחזור בו.
שינה, הוא זמן של המתקת הדינים. הוא מסביר בכך את דברי הגמרא במסכת סנהדרין "בת דינה – בטל דינה". כאשר הדין לן ולא התקיים מיד, הוא כבר מתבטל. בפירוש הפנימי ההסבר הוא שהדין אכן מתבטל אחרי השינה, שכן הוא זמן המתקת הדינים.
כך גם אמר חזקיהו המלך לקב"ה בזמן המצור שהטיל סנחריב, "עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה, אמר לו הקב"ה אני עושה". מדגיש הרה"ק מקוריץ, "כי חזקיהו ידע איך לישן". לא כל אחד מאיתנו יכול לנצח במלחמה בזמן השינה, אך הוא ידע מה משמעות השינה.
בכך, מסביר בספה"ק 'אמרי פנחס' את כוונת משה רבינו: "ידעתי שבודאי היתה כוונת משה רבינו ע"ה שאמר לקרח "בקר ויודע" כדי שבלילה יתפוס את נשמת קרח ויבטל ממנו הדינים, כי הצדיק יכול להעלות כל הנשמות".
ומדוע זה לא קרה בפועל?
כפי שמבואר בהמשך הפסוקים וכן פירש רש"י, קרח כלל לא הלך לישון באותו לילה. הוא הסתובב בין השבטים ופיתה אותם בדברי ליצנות כביכול הוא לא דואג רק לכבודו שלו אלא לכבוד הציבור כולו. חוסר השינה גרמה לכך שהוא לא יכול היה להינצל.
***
כיצד נדע איך לישון?
הרה"ק מקוריץ לא מלמד אותנו את הסוד, למרות שהוא מזהיר בהמשך כי חשוב לישון כל לילה לפנות חצות, כי אחרי חצות אין שינה למעלה. אך בביאור נוסף על סיבת דחיית משה רבינו את קרח עד לבוקר שלמחרת, הוא כן מלמד אותנו כיצד עלינו ללכת לישון.
הגמרא אומרת כי תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אסור להרהר אחריו ביום – כי ודאי עשה תשובה. ר' פנחס מביא את דברי הזוהר כי כי "מארי דחושבנא" לא הולכים לישון בלילה לפני שהם עושים חשבון הנפש ומסכמים את היממה שחלפה עליהם וחוזרים בתשובה.
לכן, ידע משה רבינו כי לפני שילך לישון יעשה קרח חשבון נפש ויחזור בתשובה, וכך יינצל. אך מכיוון והוא לא הלך לישון, אלא בחר לעסוק כל הלילה בדברי ליצנות – הוא המשיך עד לסוף המר.
***
הרה"ק רבי אהרן הגדול מקרלין, היה מתלמידיו של המגיד ממעזריטש. באחד הפעמים כאשר הסתופף בצילו, נכנס המגיד לנוח בערב שבת קודש – כאשר לפתע קרא לתלמידיו ואמר להם לגשת לרבי אהרן ולהורות לו שיפסיק את אמירת 'שיר השירים' שכן הוא עושה רעש גדול בעולמות העליונים והדבר מפריע לו לישון.
למדו מכך החסידים שני דברים. ראשית, את גודל כוחו של הקרלינ'ר שעושה רעש בשמיים. שנית, את חשיבות השינה של המגיד, שגם כאשר יש רעש בשמיים כתוצאה מאמירת שיר השירים – מה שהוא פועל בשנתו חשוב יותר, ולכן צריכים להפסיק את העניינים המפריעים.
על האר"י הקדוש מסופר כי כאשר היה ישן היו רואים את שפתותיו נעות. פעם ביקשו ממנו תלמידיו, גדולי המקובלים שבין גורי האר"י שילמד אותם את מה שלמד בזמן השינה. ענה להם: "את הסודות שאני משיג בשעה אחת של שינה, לא אוכל להספיק להעביר לכם בשמונים שנות חיים".
מה החשיבות הגדולה של השינה?
***
בספר 'דרך מצוותיך', טעמי המצוות שכתב ה'צמח צדק', הוא מסביר כי בלילה יש נעילת שערים בשמיים. ידועים עניינים שונים בנוגע ללימוד תורה שבכתב, אמירת תהילים ונתינת צדקה בשעות הלילה, אך לא ניכנס לכך כעת.
הצמח צדק מסביר כי כאשר ישנם פחות גילויים עליונים, ניתן להתמקד בצורה טובה בבירורים הנדרשים בעולמנו הגשמי.
לא ניכנס כאן בארוכה לכל העניינים העמוקים שהוא מזכיר בדרך אגב, רק נתייחס לדוגמאות שהוא מביא: אנו רואים בפועל שאדם בזמן השינה, מערכת העיכול שלו עובדת בצורה טובה יותר מאשר בזמן שהוא ניעור. הסיבה לכך היא, שאז השכל והמידות של האדם אינם פעילים.
כך גם אנו רואים שאדם השקוע במחשבה עמוקה, לא חש ברעב. מכיוון ואנו בדור שקצת מתקשה להתבונן לעומק במחשבה אחת במשך זמן רב עד שלא נידרש לאוכל, נוכל להבין זאת על ידי ילד ששקוע במשחק מעניין ומסרב להתיישב בשולחן לארוחת ערב. כאשר ההורים מחייבים אותו להיכנס למיטה, הוא נזכר. "אני רעב!", הוא דורש לאכול.
ההורים כועסים, ובצדק. אך האמת היא שהילד לא עושה זאת כדי "לנצח" את הוריו ולאחר את זמן ההשכבה, אלא כי הוא אכן לא היה רעב בזמן האוכל בשל העובדה שהיה שקוע במשחק. כעת, כאשר המוח שלו התפנה, הוא מרגיש מחדש את הרעב.
וזה מה שקורה בזמן השינה, גם במובן הרוחני. כאשר השערים העליונים נעולים, הנשמה שלנו מסתלקת "אחד משישים במיתה", נוצר הנתק שמחייב את עבודת הבירורים, כמו מערכת העיכול המבררת פסולת מתוך אוכל – בירור בין רע לטוב.
***
נסיים במעשייה חסידית נוספת בעניין השינה, עם החידושי הרי"ם מגור, שהיה ממעיט בשינה בצורה שהדאיגה את אימו, שביקשה ממנו הסבר לעובדה שהוא לא ישן יותר משעתיים ביממה, ובכך חלילה עלול לסכן את בריאותו.
השיב לה: "הלוא אבא היה אומר שאני "עילוי". ובכן, כמו שעילוי הוא אחד שלומד בשעתיים הספק של אדם רגיל ביממה, כך אני מספיק לישון בשעתיים הספק של אדם רגיל ביממה…".
***
כך, משפט סתמי שנאמר על ידי אנשים בהקשרים שונים של חול, מתברר בכלל כבעל משמעות רוחנית עמוקה, כזו שהייתה יכולה להציל את קרח מהחטא החמור של מחלוקת נגד משה רבינו.
גם אם אנו לא יודעים את סוד השינה, אנחנו לא לומדים סתרי תורה ולא גורמים לתיקונים בעולמות העליונים, אנחנו כן יכולים לדעת כיצד ללכת לישון כמו יהודי, עם עשיית חשבון הנפש לפני יחד עם קריאת שמע שעל המיטה – כדי שנוכל לקום כמו יהודים, עם נשמה טהורה שנתת בי.
מאמר מדהים ומצוין, כתיבה משובחת ומלאה תוכן חסידי ערכי, מי הכותב המוכשר?