ערב שבת שלום וחודש טוב ומבורך לכולם
פרשת קרח שבת מברכין חודש תמוז שחודש זה יהפך לנו לששון ולשמחה וניצחון גדול על כל אויבנו ומבקשי רעתינו וישועה והצלה לנו ולכל ישראל בכל מקום שהם בימים ההם בזמן הזה שלא יינזק שום יהודי לא בגוף ולא בממון ולא בנפש
ניכנסים לשבוע הבא ל32 שנה ל ג תמוז הילולא רבה וקדישא של מרן אור האורות ופלא הדורות ריש מתיבתא וריש גלותא גאון הגאונים רבינו הגדול הקדוש והטהור האדמור רבינו מנחם מענדל בן הרהק המקובל האלוקי ציס"ע רבינו לוי יצחק שניאורסון זיעא זצוקלל"ה
שעד היום אורו זורח ומאיר בכל מקום בעולם ונהנים מתורתו ומפעולתיו על ידי שליחיו הנאמנים מה זרעו בחיים אף הוא בחיים שחיי הצדיק הם חיים רוחניים גם בהיותו בגוף גשמי בעולם הזה כמ"ש בתניא קדישא איגרת הקודש סימן כז
ובירושלמי סוטה פ"א י"ז ע"ב אמרו למה נאמר בשמשון שתי פעמים וישפוט את ישראל עשרים שנה? אמר רבי אחא מלמד שהיו פלשתים יראים ממנו עשרים שנה אחרי מותו כמו שיראו עשרים שנה בחייו
זה ממש התקיים באדוננו מורנו ורבנו הגדול והקדוש עם כל שומעי לקחו די בכל אתר ואתר שעדיין ממשיכים את כל הוראותיו הקדושות למרות שעברו מעל 32 שנה של הסתלקות ולפני זה שנתיים וחצי של העלם והסתר
כי ההתקשרות האמיתית היא על ידי לימוד התורה נגלה ונסתר ותורתו של הצדיק שאין נושא ופינה שלא כתב ודיבר עליו מאות ספרים בכל הפרדס ועוד קבלת קהל שעות ארוכות ושיחות לחסידים של עשרות אלפי שעות
לזה זכה רבינו לברכה בזמן מעל הטבע ממש כי מי שהפקיר עצמו למען הכלל כולו בגשמיות וברוחניות וכל היוצא מפיו נעשה מיד קדשוהו משמים בכל העניינים שלא יצא שום תקלה תחתיו ועד היום כל דבריו התקיימו כמו נביא ה ממש
יהי רצון שיהא מליץ יושר עלינו להחיש הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש בחסד וברחמים בשובה ונחת כי בשמחה תצאו אמן ואמן
פרשת קרח
חטאו של קורח נרמז באותיות ק' ר' ח' של שמו. האותיות הללו דומות בצורתן לאות ה', שהיא מאותיות הקדושה, אבל בכל אחת ואחת מהן יש שינוי שמצביע על חיסרון מסויים.
האות ה' מורכבת משלושה קווים, שרומזים למחשבה דיבור ומעשה – הקו העליון והקו הימני רומזים למחשבה ודיבור, והקו השמאלי רומז למעשה. אולם באותיות ק' ר' וח' יש פגם:
ק' – הקו השמאלי יורד למטה יותר מהקו הימני, רמז להוספה בלתי רצויה בקו המעשה, היפך האיסור להוסיף על מצוות התורה. ר' – העדר הקו השמאלי, דבר הרומז לחיסרון וגירעון במעשה, בניגוד לציווי שלא לגרוע מהמצוות. ח' – הקו השמאלי מחובר לשני הקווים האחרים, דבר הרומז שמיד אחרי המחשבה והדיבור נחפזים לשלב המעשה, מבלי לעיין תחילה בשולחן-ערוך ולבחון כיצד יש לעשות את המעשה. כתוצאה מכל אלה נגרמה מחלוקת קורח וכל עדתו.
(שיחת ג' תמוז תשמ"ב, ש"פ קרח תשד"מ).
ויקח קורח (טז,א)
אחר ביאת מרגלים היתה בליעת קורח (סדר עולם רבא פ"ח).
פרשת קורח אירעה לאחר שובם של המרגלים, משום שכל עניין המחלוקת של קורח התעורר ועלה בהמשך לסיפור המרגלים:
המרגלים רצו להישאר במדבר ולהתמסר ללימוד התורה במנוחה ובשלווה, הרחק מטרדות העולם, ולא רצו לעסוק בקיום המצוות המעשיות, כפי המתחייב בארץ-ישראל. כאשר הוכח לכול שטעו, ושצריכים בכל זאת להיכנס לארץ ולקיים שם את המצוות המעשיות, שכן "המעשה הוא העיקר", עמד קורח וטען: לו היה העיקר לימוד תורה – הרי שאין אדם היכול להידמות למשה רבנו, מקבל התורה; אך מאחר שהעיקר הוא מעשה המצוות, שבזה כל ישראל שווים – "מדוע תתנשאו"?
על כך ענה לו משה "בוקר ויודע ה'". כלומר: "בוקר" – מעשה המצוות צריך להיות מואר באור וחיות פנימי של אהבת-ה' ויראתו, "ויודע ה'" – כך שיביאו לידי ידיעת וגילוי אלוקות. ובכוונת המצוות הרי יש הבדל גדול בין זו של משה לזו של כל שאר ישראל.
(לקוטי-שיחות כרך ד עמ' 1048).
כי כל העדה כולם קדושים (טז,ב)
כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה (רש"י).
קורח הזכיר את מעמד הר-סיני כדי להוכיח שכל יהודי שייך לכהונה גדולה, ולכן אין מניעה שגם הוא ומאתיים וחמישים האנשים שעמו יהיו כוהנים גדולים. במתן תורה נאמר (שמות יט) "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים", ופירש בעל הטורים: "אילו זכו ישראל היו כולם כוהנים גדולים".
(לקוטי שיחות כרך ח עמ' 191).
זאת עשו קחו לכם מחתות (טז,ו)
אתם ר"נ איש מבקשים כהונה גדולה, אף אני רוצה בכך (רש"י).
מאתיים וחמישים האנשים ביקשו כהונה גדולה בגלל גודל העילוי שבדבר. על זה השיב משה, שכוונתם ושאיפתם זו אכן רצויה, ולא עוד אלא שגם הוא שותף להם ברצון זה; אבל בפועל – "אין לנו אלא כוהן גדול אחד", וחלילה לחלוק עליו.
(לקוטי שיחות כרך יח עמ' 188).
אתה וכל עדתך הנועדים על ה' (טז,יא)
עיקר חטאם של קורח ועדתו היה בכך שהתנגדו לשם הוי', המורה על הנהגה על-טבעית ועל-שכלית. זה שאמרו רז"ל במדרש "מה ראה קורח לחלוק על משה, פרה אדומה ראה". כלומר: קורח חלק על החוקים שבתורה, שהם מצוות על-שכליות. ולכן נסמכה פרשת חוקת לפרשתנו.
(ספר השיחות תש"א עמ' 137).
ויקם משה וילך אל דתן ואבירם (טז,כה)
כסבור שיישאו לו פנים ולא עשו (רש"י).
לפנינו לימוד נפלא בהלכות אהבת-ישראל:
בפסוק הקודם נאמר שהקב"ה אמר למשה "העלו מסביב למשכן קורח דתן ואבירם", היינו שכבר נגזר גזר-דינם של הרשעים הללו ומשה רבנו לא היה יכול עוד לומר להם דבר בעניין; ובכל-זאת חיפש דרך ועצה להציל את דתן ואבירם מלרדת חיים שאולה, על-ידי שעמד לפניהם בהדרת-מלכות וקיווה ש"שיישאו לו פנים".
על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על יהודי שהוא בגדר תינוק שנשבה לבין העמים, בוודאי ובוודאי שחוב קדוש על כל אחד ואחד לעשות את כל התלוי בו כדי להצילו ולקרבו אל אבינו שבשמים.
(לקוטי שיחות פרשת קורח, כרך כח עמ' 98).
ואם בריאה יברא ה' ופצתה הארץ את פיה (טז,ל)
הבעל-שם-טוב הראה פעם מופת בעיר ברוד, ובגלל זה רצו חכמי העיר להחרימו. אמר להם הבעל-שם-טוב: דעו שעשיתי מה שעשיתי יחד עם אביי, ששמו נרמז בראשי תיבות של המילים "אם בריאה יברא ה'".
שאלו אצלו: והלוא נאמר "ואם בריאה וגו'"?
ענה הבעל-שם-טוב: אביי לא היה מסוגל לפעול מאומה בלי האות ו', הרומזת לשישה סדרי משנה. על-ידי התורה אפשר להמשיך את פי גן-עדן וגם את פי גיהינום.
(כתר שם טוב (הוספות) סימן כב).
וירדו חיים שאולה (טז,ל)
גם מי שמצוי ב"שאול" חושב שהוא חי.
אך גם ברכה יש בדבר, והיא, שגם ב"שאול" יהיו "חיים", ויוכלו לעשות תשובה (שהרי תשובה מועלת רק כל עוד האדם חי). זהו שנאמר (פינחס כו,יא) "ובני קורח לא מתו", "נתבצר להם מקום גבוה בגיהינום וישבו שם" (רש"י), ועשו תשובה.
(היום-יום עמ' סה).
וירדו חיים שאלה (טז,ל)
אדם צריך ליזהר מלהוריד את התורה, שהיא תורת חיים, לשאול תחתית של הקליפות. שכן לימוד התורה שלא לשמה מוריד את התורה לתוך הקליפות ר"ל.
(לקוטי שיחות כרך ב עמ' 329).
ויגמל שקדים (יז,כג)
הממהר להפריח מכל הפירות (רש"י).
כאשר יורד ונמשך שפע אלוקי לעולם הזה הגשמי, בכל היכל שבו עובר השפע דנים את האדם שבעבורו נועדה השפעה זו, אם הוא ראוי לקבלה. אם האדם יוצא חייב בדינו, מתעכבת ההשפעה בעולמות העליונים, כחסד רוחני, ואינה נמשכת לעולם כחסד גשמי. אך כשנמשכת השפעה על-ידי אהרון ובניו הכוהנים, היא יורדת במהירות דרך כל העולמות, ללא דין ומשפט, בבחינת "עד מהרה ירוץ דברו".
(לקוטי תורה במדבר עמ' נה).
וגם את אחיך מטה לוי… הקרב איתך ויילוו עליך וישרתוך (יח,ב)
"לוי" מורה על התקשרות ודבקות בקב"ה (כמו "הפעם ילווה אישי אלי"). לאידך, הרי עבודת הלוויים היא רק לסייע לכוהנים, ואילו הם עצמם אינם משרתים בקודש. איך מתיישבים שני הדברים?
אלא שהיא הנותנת:
מכיוון שהלוויים עזרו לכוהנים בלבד, שהם יוכלו להיות משרתי עליון, לא הרגישו את עצמם למציאות כלל, אפילו לא מציאות דקדושה (משרתים בקודש); ודווקא התבטלות מוחלטת זו מביאה לדבקות אמיתית בקב"ה.
(לקוטי שיחות כרך כח ע' 122).
עבודת מתנה אתן את כהונתכם (יח,ז)
"עבודת מתנה" – היינו "אהבה בתענוגים", שהיא הרגשת תענוג אלוקי נפלא, מעין עולם-הבא. עבודה זו קרויה "עבודת מתנה", שכן אי-אפשר לו לאדם להגיע לאהבה זו על-ידי השתדלות ויגיעה, אלא היא ניתנת כמתנה מן השמים.
(תניא פרק יד).
ואני הנה נתתי לך וגו' (יח,ח)
לפי שבא קורח וערער כנגד אהרן על הכהונה בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה (רש"י).
"לפי שבא קורח וערער על הכהונה" – קורח טען ש"כל העדה כולם קדושים", ואינם זקוקים להשפעת והדרכת הכוהנים.
"בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה" – כדי להדגיש את תלותם של העם בכוהנים, כיצד הם זקוקים לכוהנים כדי להעלות את ענייניהם הגשמיים לקדושה.
(לקוטי שיחות כרך יח עמ' 219).
כל חלב יצהר… אשר יתנו לה' (יח,יב)
והוא הדין בכל דבר שהוא לשם הא-ל הטוב, שיהיה מן הנאה והטוב… וכן הוא אומר כל חלב לה' (רמב"ם סוף הלכות איסורי מזבח).
כשהתעוררה שאלת סדר הלימודים בישיבות ובבתי-ספר דתיים בארצות הברית, עמד כ"ק אדמו"ר הריי"צ על כך שלימודי הקודש יתקיימו בבוקר, שאז הראש רענן, ואילו לימודי החול יתקיימו אחר-הצהרים.
וטעמו ונימוקו עמו: הזמן המובחר והמשובח, שהוא בחינת "חלב", יש להקדיש לגבוה.
(לקוטי שיחות כרך ב עמ' 326).
ברית מלח עולם (יח,יט)
מלח מצד עצמו אין בו טעם. לעומת זאת, בשר ולחם יש בהם טעם, ובכל זאת המלח משביח את טעם הבשר. 'לחם' ו'בשר' מסמלים את לימוד הנגלה דתורה, שבה יש לאדם השגת המהות (טעם). 'מלח' מסמל את פנימיות התורה, שכאשר היא בפני עצמה אין בה טעם, כי בלימוד פנימיות התורה יש רק השגת המציאות (ולא המהות).
כשם שעל-ידי נתינת המלח על-גבי הבשר מיתוסף לבשר טעם, כן על-ידי לימוד הנגלה והחסידות גם יחד, מיתוספים מתיקות וטוב-טעם בלימוד הנגלה.
(ליקוטי-תורה ויקרא ה,ג).
ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו (יח,לב)
מניין אתה אומר שאם הפרשת אותו שלא מן המובחר שאתם בנשיאות עוון, תלמוד לומר ולא תשאו עליו חטא (ספרי).
מדברי הספרי נמצאנו למדים עד כמה חייב אדם לקיים כל מצווה בדרך של הידור מצווה, לפנים משורת הדין. וזה היה אחד הדברים שתבע הרבי הריי"צ, יותר מאשר הנשיאים הקודמים, ובמיוחד בשנותיו האחרונות.
(שיחת ש"פ קרח תשכ"ד).
©לזכות ישראל בן רחל שלה
חיה קלרה בת רבקה
יוסף יצחק בן חיה קלרה
מנחם מענדל בן חיה קלרה
שמואל בן חיה קלרה
