אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת מטות • מתורת רנ"ג ויינטראוב זצ"ל

מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע
מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים

פרשת מטות תשפב

לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה (ל, ג)

מעשה בשני תלמידי ישיבה, בחורים למדנים וצורבים. הראשון נלקח לחתן בביתו של גביר נכבד בעיר ראחמיסטריווקא, ואילו השני נשא את בתו של הגביר בעיר אדעס. מתחילה עוד שמרו השניים על קשר, היו מתכתבים ביניהם וכדומה, ברם במרוצת השנים הלך ופסק הקשר ונשכחה האהבה לגמרי.

פעם אחת חלה הגביר בעיר ראחמיסטריווקא והזמין אליו רופא גדול מהעיר אדעס. אותו רופא היה חברו, הבחור שנעשה חתן בעיר אדעס. כיון שבא הרופא לראחמיסטריווקא, נזכר שיש לו כאן חבר נעורים וביקש להיפגש עמו. שאל עליו בהתעניינות וסיפרו לו שהוא נגיד גדול ועוסק בתורה יומם ולילה. פנה והלך לביתו. אולם, חברו הוותיק לא הכירו כלל. ״אינך מכירני?" – שאל הרופא מאדעס – "הלא אני חברך מאז מהישיבה״. מיד נזכר בו ידידו, אלא ששאלו: ״אם אתה ידידי, מה נעשה איתך והיכן פרצופך היהודי?!" השיבו ידידו בשחוק: ״מי מדבר משטויות כאלה״. מיד פסק אותו ידיד לדבר עמו, ולא יסף.

באחד הימים חלם אותו תלמיד חכם שבראחמיסטריווקא חלום, בו נאמר לו שיסע אל העיר אדעס אל מלון פלוני, שם ישנו גן, ילך ישר בתוך הגן ובצד עומד בית קטן, שם צריכים לו. לא התפעל האיש ואמר: 'חלום הוא ושוא ידבר'. מכיון ששב החלום ונשנה לילות אחדים, ובפרט בלילה האחרון כשהזהירוהו, שאם לא יסע לשם, לא יהיה טוב – מיהר ונכנס אל הרה"ק רבי יוחנן מראחמיסטריווקא זי"ע וסיפר לו גופא דעובדא.

שמע הרבי לסיפורו והציע לו שיסע לשם ולא יפחד מאומה, כי לא יארע לו דבר חלילה, אלא שייקח עמו אדם נוסף. נסע האיש שמה ואכן, כאשר חזה בחלומו, כן היה. גן ובית וכו'. ניגש אל הבית ונקש בדלת. יצא לקראתו אדם ושאלו למבוקשו. סיפר שקראוהו הנה. אמר לו האיש שימתין. נכנס ושאל והורו לו שיכניסו פנימה. כאשר נכנס החדרה, ראה לפניו שבעה זקנים יושבים סמוך לשולחן, ושם מאחורי המחיצה, עומד חברו הנ"ל עטוף בתכריכין. שאלוהו הזקנים אם הוא מכיר את האיש שעומד שם, נענה ואמר: ״כן, הוא למד עמי בישיבה״. שוב שאלוהו: ״כשהיה אצלך בעיר ראחמיסטריווקא אמר כך וכך?!״ השיב: ״כן״. שאלוהו: ״אמור לנו, איזה מחשבה הייתה לך כששמעת ממנו את הדברים האלו?״ אמר: ״חשבתי שיצא מדעתו״. ובסיימו את דבריו – מחמת חביבות הדברים – פטרוהו לשלום. אותו רופא הפיל את המחיצה ותפס את ידידו בידו, סמוך לאצבעותיו ונעשה שרוף באותו מקום בכל ימי חייו. והיה אותו אדם מראחמיסטריווקא נוהג לספר מעשה זה לכל דיכפין.

 נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים (לא, ב)

הרה״ק רבי שאול ידידיה ממודז'יץ זי"ע אמר בשם זקנו הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר זי"ע: אמרו חז"ל (איכה רבה פ"א סנ"ז) ״נחמה בכפלים״, הכפליים הם נקמה בגוים ונחמת ישראל. בדרך זו פירש הרה״ק ממודז'יץ את הפסוק (תהלים כג, ד) ״שבטך ומשענתך המה ינחמוני״. "שבטך", היינו, שתנקום נקמתנו מן הגוים, "ומשענתך", שתיטיב לנו, "המה ינחמוני", בשתי אלה אוכל לנחם את עצמי.

עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה (לב, יג)

שמעתי מאיש אחד בשם הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע: ״הרעותי את מעשי״ (קידושין פב.) – כלומר, על ידי זה שעשיתי מעשה ולכן קיפחתי את פרנסתי (קידושין פב.).

 ענייני בית המקדש – שלשת השבועות

לקראת ג' השבועות דבין המצרים אנו מביאים לקט מענייני בית המקדש מתורתו של הגה"צ רבי נח גד ויינטראוב זי"ע, בציפיה לבניין בית המקדש השלישי בב"א

שבעה טעמים  שבית המקדש נקרא היכל

היכל. בית המקדש נקרא היכל, לשון ויכולו (בראשית ב' א'), ומתרגם ואשתכללו. כי משם השתכלל העולם, כאמרם ז"ל (יומא נד:) אבן שתיה – כי משם הושתת העולם.

ועוד נקרא הי-כל, לשון מהיר, כלומר כל העובדים שם היו כהנים שזריזים הן (שבת קיד: ועוד). הי – לשון זריזות, כאמרם (שבת קיט.) אשור הייא. כל – כולם היו זריזים.

עוד איתא בתוי"ט (מדות פ"ד מ"א) בשם הראבי"ה שמביא בשם הירושלמי, שנקרא היכל על שם הכלכלה שמשם יצאה בתפלת כהן גדול ביום הכיפורים.

ועוד אפשר לומר שנקרא היכל נקרא על שם כלילת יופי (איכה ב טו).

ואפשר עוד על שם המידה, שנאמר (ישעי' מ יב) וכל בשליש עפר הארץ[1]. כי בית המקדש הוא במידה, דירושלים לא יהיה במידה, אבל הבית המקדש יהיה גם לעתיד במידה, עד כאן מותר לכנס לגוי, עד כאן לזר, עד כאן לכהנים. והענין כי עיקר הקדושה אם עושה כל דבר במידה, אם מכלכל דבריו במשפט, אם מודד כל דבריו שעושה ומדבר ומחשב, אזי שורה עליו הקדושה העליונה. וכלי הבאה במידה טהורה (שבת פד.). ועל זה נקרא היכל, על שם הכלכול דבריו – מדידת דבריו במשפט.

ועוד אפשר לומר שנקרא היכל לשון חמדה, כי הוא חמדת כל היצור. ומי שהולך ליראות בהיכל ה', נאמר (שמות ל"ד כ"ד) ולא יחמוד איש ארצך. ויכל אלקים (בראשית ב' ב'), תרגום ירושלמי – וחמיד.

גם נקרא היכל לשון כליון, שקודם בנין המקדש בא כליון עמלק וזרעו[2]. ולכן נשלח שאול להחרים את עמלק, וכן דוד, ואח"כ בנה שלמה את בית המקדש. וכן כליון המן והעמלקים קודם בנין בית שני. וכן לעתיד מקודם יהיה מחיית עמלק.

***

רמז לשלשה מקדשות

יצחק אבינו, עמוד העבודה. והבית המקדש הוא עמוד העבודה. ונאמר אצלו (בראשית כ"ו י"ג) "ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד". יש לומר כי ג' גדולות אלו הם ג' מקדשות – מקדש ראשון ויגדל וי יגדל שלא עמד רק ת"י שנה. מקדש שני הלוך וגדול כי לא בפעם אחת נתגדל, עד שבנאו הורדוס כעין בנין העתיד, ועמד הבית ת"כ שגדול כבוד הבית הזה מן הראשון[3]. והמקדש המקווה במהרה בימנו נאמר עליו, עד – שיעמוד לעד – כי גדל מאד, כי אז יהי' והתגדלתי והתקדשתי (יחזקאל ל"ח כ"ג), והיה ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד (זכרי' י"ד ט') בב"א.

***
בשלום אל בית אבי

בשלום אל בית אבי (בראשית כ"ח כ"א) עולה בגימטריא באר"ץ ישרא"ל (834), כי עיקר שלום הוא כשעם ישראל בארץ ישראל. כי אפילו טוב לישראל אבל הם בחוץ לארץ, לא נקרא שלום, ואין זה שלום כלל. בזמן שאין שלום יש צום (ר"ה יח:), אבל בזמן שישראל שרויים על אדמתם ובית המקדש בנוי אפילו ח"ו לא טוב אין צום.

***

בעניין גודל המזבח לעתיד לבוא

ויבן שם אברהם את המזבח (בראשית כ"ב ט'). שאל אותי הר' מרדכי מרקיל ז"ל (הי"ו), ביום ב' דר"ה תש"ד, למה כתיב 'את' דאתין לרבות באו (ירושלמי פ"ה ה"ה). ואמרתי לו, מה שנראה לתרץ, כי בבית ראשון היה המזבח כ"ח על כ"ח כמו ששנינו בפרק ג' דמדות, ובני הגולה הוסיפו עוד ד' אמות[4]. שנראה מה שהוסיפו בני הגולה הוסיפו משל אברהם אע"ה, כי לכן כתיב 'את' לרבות, שאפילו מה שהוסיפו עולי הגולה כבר עשה אברהם אבינו וקדשו, כי המזבח הוא עד ששים אמה (כמבואר פסחים ס"ב) הביאו התוי"ט ז"ל, ובימי הגולה לא הוצרכו לששים אמה ועשו רק ל"ב, ואפשר שלעת"ל יהיה המזבח ששים אמה.

וענין מדת ששים אמה במזבח שלעת"ל, י"ל דאיתא בזוה"ק () דלעת"ל יהיו ב' בתי המקדשות, בית המקדש הראשון והבית השני, מקדש על מקדש. והנה בבית ראשון היה המזבח כ"ח אמה, ובבית השני ל"ב אמה, ס"ה ששים אמה, כן יהיה לעתיד, המזבח ששים אמה, רמז למה שאמרו בזוהר שיהיה לעתיד ב' בתי מקדשות.

ונראה עוד לרמז בדרך קלוש ענין ששים לעת"ל, דבבית ראשון היה המזבח כ"ח אמה שהוא עולה ב' פעמים דוד (כ"ח), דוד שהיה מלך על כל ישראל, דוד שלא נשאר לו רק שבט יהודה ובנימין. ובבית שני ל"ב אמה שנבנה על ידי זרע דוד (עזרא ג' ח') זרבבל בן שאלתיאל ונחמיה התרשתא ודניאל איש חמודות כולם מזרע בית דוד, אבל להם לא נשאר, עד שבאו בני בינה הכהנים בני חשמונאי וקבעו את שמונת ימי החנוכה, לב מבין. ולעתיד יהיה ששים אמה כנגד אלו ואלו, שיבואו יחד כהונה ומלכות, ויחזור הדבר כמו שהיה.

ועוד נראה ענין ל"ב אמה בבית שני, כי איתא () אשר בית שני נבנה כדי שלא תשתכח תורה מישראל, דע"י שנבנה בית שני היה ביכולתם לקבוע את התורה בכלל ישראל, ולא נשתכחה התורה. וזה ענין ל"ב אמה בבית שני, שבאותיות ל"ב נעוץ סופה בתחילתה[5]. ובית ראשון היה כולו מלכות שהוא חסד, וזה ענין כ"ח אמה (במדבר י"ד י"ז) "ועתה יגדל נא כ"ח ד'" – שהוא החסד[6]. ולעתיד יהיה המזבח של ששים, שאז יתגלו כל הששים ויבואו אותיות התורה ויכלו את כל הנשמות שבגוף ויהיה התיקון השלם במהרה בימינו  אמן. וזה הכל בכח המזבח הנותן חיים לישראל[7].

 עינם וליבם על בית המקדש

ק'ודש' ה'לולים' ל'ד' (ויקרא יט, כד)ר"ת קה"ל סו"ת שמ"ה. כי ביהמ"ק נקרא שמה, שנאמר (דברים יב, יא) "שמה תבואו", ואומר (יחזקאל מח, לה) "מיום ד' שמה", ושמה מתקהלים כל ישראל, וכל קהל ישראל עיניהם ולבם על בית המקדש.

 הוד והדר לפניו

האותיות ד'לת ה'ה ו'ו ר"ת הו"ד, והמילוי עולה בגימטריא אמ"ת (441), כי בית המקדש הו"ד וישראל "הוד והדר לפניו" (תהילים צו, ו), ובית המקדש עדות לישראל שהם כולם זרע אמת שהשכינה שורה בישראל[8].

 בזכות שבת יבנה בית המקדש

שב"ט יהוד"ה ה"ר ציו"ן (תהילים עח, סח) עולה בגימטריא שב"ת (702), כי בזכות שמירת שבת יחזרו ישראל לארצם ויבנה בית המקדש ותחזור מלכות בית דוד למקומה בב"א.

 ב' מקדשות ביחד

עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם (תהילים עג, יז). מה שאמר 'מקדשי' ולא 'מקדש', כי איתא בזוה"ק (ח"ג רכא.) "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אד' כוננו ידיך" – אלו ב' מקדשות. ואין הפירוש שמעיקרא נודע שהראשון ייחרב והשני יבנה, אלא לולא חטאו היו ב' מקדשות כאחת אחד על גבי חבירו, וכן יהיה לעת"ל כשיבנה בית המקדש השלישי, אין זה שלישי כפשוטו, רק אלו ב' מקדשות שיהיו אחד על גבי חבירו.

וזה שאמר דוד מתחילת המזמור, כי דוד קרא תיגר ואמר (פס' ב – ג) ואני כמעט נטיו רגלי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה הגם ששתו בשמים פיהם וגו' ואמרו איכה ידע אל (שם ט – י), ואמר עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם, כי להבין אחריתם המר שיהיה להם ולמה היה כל זה כ"כ שלום להם, זה נבין רק כשנבוא ונגיע לזמן מקדשי אל שיהיה ב' בתי מקדשות ביחד היינו הבית שיבנה בב"א.

 הרמז בצ"ג כלים של בית המקדש

הוציאו בכל בוקר בבית המקדש צ"ג כלים (תמיד פ"ג מ"ד). נראה דזה ענין מה שבאו חכמי ישראל לדוד המלך ואמרו לו עמך ישראל צריכים פרנסה, ודוד המלך ע"ה השיבם לכו והתפרנסו זה מזה (ברכות ג:), היינו אם הנך צריך לקנות אל תקנו אצל גוי רק אצל יהודי. ועל זה באו לרמז בצ"ג כלי"ם (193) עולה "וחי אחיך עמך" (ויקרא כה לו).

מעיין יצא מבית קודש הקדשים

כי אלקים יושיע ציון (תהלים סט לו), סופי תיבות מעין. כי מעין יצא מבית קדש הקדשים, ויש קבלה בידנו אשר כשהגיחון יפתח יהיה הגאולה של ישראל.

הטעם שבית המקדש נקרא אולם

אולם – ר"ת א'לקים ל'נו מ'חסה ו'עוז (תהילים מו, ב), כי אם היו יודעים הגוים איך טוב להם כשבית המקדש על מכונו, היו מקיפים בדובים ואריות כדי שלא יחרב. ושלמה המלך ע"ה ביקש  שגם הנכרי אשר יבוא אל הבית הזה תשמע תפלתו.

רמז שבית המקדש בנחלת בנימין

לב – עין עולה (162)  שבגימטריא בנימי"ן (162)  כי בית המקדש יהיה בחלק בנימין ובא בית המקדש לכפר על הלב והעין, והוא המזומן למחיית עמלק ע"י מרדכי ואליהו מזרע בנימין.

 רמז לקדושת הכותל המערבי

הנה זה עומד אחר כתלנו – אחר כותל מערבי של בית המקדש שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם, ושער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם עד שיחדשם הקב"ה (מדרש שהש"ר ב).

 שף ויתיב – בית המקדש לא נשרף וישוב בגאולה השלימה

הגולים עם יהויכין בנו מאבני ירושלים שהביאו עמם לבבל בית הכנסת בנהרדעא ושמו את שמו שף ויתיב (מגילה כט.). ורמזו בזה ביאת המשיח, דהגם שבית המקדש שף מכותיה, כי לא נשרף רק לפנים, אבל העלוהו למעלה, ואותו שף ששף מכותיה למעלה, ויתיב בתרגום של ישוב.

רמז לחורבן הבית רח"ל

כף ירך יעקב זה בית המקדש. ירך יעקב עולה בית (412) זה חרבן הבית ר"ל כי הס"מ נגע בכף ירך יעקב

***

הגויים נגעו רק בכבוד בית המקדש

בכף ירך יעקב. בגיד הנשה (893) עולה בגימאטריא  כבוד בית המקדש (893)  כי איתא בילקוט אשר בבית המקדש בעצמו לא שילח בו יד רק ניקח למעלה, אבל בכבוד נגעו. כי הגוים אומרים ששרפו היכל ה' וגלה כבוד מבית חיינו. והשם יתברך  ברחמיו מהרה יחזור לשכון בבית בכבוד קדשנו ותפארתנו.

***

על ראש שמחתי

אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, שמחתי (758)  עולה ציון וירושלים (758), ושלום שיהיה אור הלבנה כאור החמה בב"א.

[1] ר' רמב"ן שמות כ"ה כ"ט.

[2] דג' מצוות נצטוו כניסתם לארץ וכו' ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות ביהמ"ק (סנהדרין כ:).

[3] ב"ב ג. דכתיב (חגי ב ט), גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון … חד אמר בבנין וחד אמר בשנים ואיתא להא ואיתא להא. ופירש"י: בשנים – בית ראשון עמד ד' מאות ועשר ובית שני ד' מאות ועשרים.

[4] (מידות פ"ג מ"א): מתחלה לא היה אלא שמונה ועשרים על שמונה ועשרים כונס ועולה במדה זו עד שנמצא מקום המערכה עשרים על עשרים וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב.

[5] "לעיני כל ישראל – בראשית ברא אלקים"

[6] וכדברי רש"י עה"פ (דברים ג' כ"ד) "אתה החילות להראות את עבדך את גדלך" – זו מדת טובך, וכן הוא אומר ועתה יגדל נא וגו'.

[7] כמבואר בכמה מקומות, ראה גם רש"י שמות כ' כ"ב: "שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם", ובתנחומא דמזבח נוטריקון מ'חילה ז'כות ב'רכה ח'יים.

[8] (שבת כב:) :מחוץ לפרוכת העדת יערך, וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו; אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל.

באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות

להערות והארות [email protected]