כל אדם צריך לראות כמה הוא זוכה להכיר את הקב"ה ולדעת את הקב"ה, וכמו שנאמר 'בא חבקוק והעמידן על אחת, צדיק באמונתו יחיה' אמונה זה דביקות בהשם יתברך, וכל אחד חי בעולם הזה כפי האמונה שלו, וגם בעולם הבא כל אחד יחיה כפי האמונה שלו.
תמיד אומרים יצר טוב ויצר רע, והשאלה מה זה יצר טוב? ומה זה יצר רע? אומר רבי נחמן מברסלב [תרה סב'] "הידיעה היא מיצר הטוב שבלב, והסתרת הידיעה היא מיצר הרע שבלב, כי האמת מה שהגביל השם יתברך לשכל אנושי שיוכל להבין, הוא מצוה גדולה לחדד השכל ולהבין הדבר על בוריו, ועל זה נאמר ודע מה שתשיב לאפיקורס הוא ר"ת שלום"
ומסביר בהמשך שיש קושיות שאפשר להשיב עליהן, ויש קושיות שרק לעתיד לבוא יתגלה עליהן התירוץ, ולכן אסור בקושיות כאלו להיכנס לשכל, אלא רק לסמוך על האמונה, כי צריך לעבוד את היצר הרע בשתי יצרים ביצר טוב וביצר הרע, כמה שאדם משיג את הדעת הוא זוכה להתפלל יותר בכוונה.
תכלית הבריאה להגיע לאמונה בשלימות, והיצר טוב זה לדעת את ה', ובמה שאתה לא יודע את ה' זה יצר הרע, ואומר רבי נחמן [תורה כה'] שצריך לקרוא ליצר הרע כח המדמה, כי זה דמיון, וצריך לדעת שאין עוד מלבדו, הרי היצר הרע הוא דמיון, כי המציאות היחידה שיש בעולם זה ה', א"כ שאתה לא חי את המציאות הזו זה השם, כי המציאות היחידה בעולם זה השם יתברך, זה לא דרשות, זה מציאות, כל העולם הזה אחיזת עיניים, ולכן כשאדם לא יודע את ה' פירושו שהוא חי בדמיון.
ולדעת את ה' זה גם הכרת הטוב להודות לו על כל הטוב שהוא עושה איתנו היצר הרע של כפיות הטובה והבכיינות, ומה שהאדם לא אומר תודה, זה העוון החמור ביותר, שיש עליו עונשים הכי מרים רח"ל, משום שזה דבר שגם בלי תורה, ובלי מצוות, ובלי עולם הבא וכו', הוא מתבקש מצד היושר! כל אדם באשר הוא שם, יש דרישה כלפיו שיהיה הגון, כמו שאומרים 'תהיה בן אדם' – זה יושר הנדרש מכל בן אנוש, יהיה אשר יהיה – שלא יהיה כפוי טובה, בבחינת 'דרך ארץ קדמה לתורה'.
וזה דבר שכל אחד מרגיש – שכשכופרים בטובות שעה, יש לו צער גדול, ואין דבר שיותר מקומם אותו מכפיות טובה. כל מי שעבר על בשרו נסיון כזה, עם איזה אדם שכשפר בטובות שעשה לו, יודע היטב עד כמה זה ציער אותו, שלא מכירים בטובתו ועוד כופרים בה. על זה אמר הלל הזקן: שלא עשה לחברך מה ששנוא עליך. יש מפרשים ש'חברך' – זה הקב"ה. אם כפיות הטובה היא הדבר השנוא עליך ביותר – צריך לראות שלא לעשות כן להקב"ה, כי כשהאדם מתרחק מדרך השכל, זה מכעיס את ה'. כי בתחילה עוד לפני התורה והמצוות, יש שכל ישר, בבחינת 'דרך ארץ קדמה לתורה', והמשך דרך השכל היא התורה והמצוות, ככל שהאדם יותר מתרחק מדרך השכל, יותר הוא מכעיס את ה', דוגמא לכך הם אנשים שמשתמשים בסמים, שעונשם קשה וכבד מאוד, כבר בעולם הזה, שמאבדים כל צלם אנוש, והרבה מתים במיתה משונה מתוך יסורים קשים ל"ע, ולכאורה מדוע? מה עשו שנורא כל כך? בסך הכל רצו להיות קצת 'בעננים'? אלא, זה כל כך נגד השכל להכניס את עצמו לדמיונות אלו של השפעת הסמים, שזה מכעיס את הבורא יותר מכל עבירה אחרת ומעורר דינים קשים, וכן הוא לענין זה של כפיות הטובה, שזה נוגד לחלוטין את דרך השכל להיות כופר בטובה.
לכן על החיסרון במידת הכרת הטוב לא שייך להתנצל ולומר 'לא למדתי תורה לא ידעתי', כי זה דבר הכי בסיסי במוסר האנושי, שהאדם ידע להגיד תודה, ועל ידי שנלך עם תודה והודאה יתבטלו כל הצרות!
בהקשר למה