הגאון רבי משה פיינשטיין בעל אגרות משה זצ"ל נולד בז' אדר שנת תרנ"ה בעיירה אוזדא פלך מינסק, לאביו רבי דוד מחשובי תלמידי הנצי"ב ורבה של אוזדא, ואח"כ רבה של סטרובין, ומצד אמו התייחס לרבינו התוספות יו"ט, וקראו שמו בישראל על שם משה רבינו.
בשנות נעוריו קיבל תורה מפי אביו שהיה פוסק ולמדן גדול, אחר כך נסע לסלוצק ולמד תורה מפי הגאון רבי איסר זלמן מלצר, משם נסע לשקלוב ללמוד אצל רבי פסח פרוסקין שהחשיבו כרבו המובהק.
בגיל עשרים התקבל כאב"ד אוזדא מקום רבנותו הקודמת של אביו. כעבור חמש שנים בשנת תר"פ נתעטר בכתר הרבנות של העיר לובאן, עיר מלאה חכמי וסופרים, הימים היו ימי טרוף ואנדרלמוסיה ברוסיה, מלחמת אחים בין הבולשביקים ונאמני הצאר הרוסי שעשו שמות במדינה, רבי משה עוד לא הספיק לכהן במשרתו החדשה שנה, והנה נאלץ היה לברוח מהפוגרום הנורא שחוללו הגויים. עד שלבסוף נרגעה העיירה, ורבי משה חזר.
קושי השעבוד הגיע לעיירה בשנת תר"צ באותה שנה גברה יד של הבולשביקים וכידוע שיסוד עיקרי שבשיטתם היה רדיפה נגד הדת, אגף מיוחד לרדיפת הדת היהודית היתה נקראת 'יבסקציה' שכמעט כל חבריה היו יהודים כופרים רחמנא לצלן היודעים את רבונם ומכוונים למרוד בו, הם רדפו את הדת עד חרמה ומאות רבנים ויושבים על מדין נרצחו על ידם או הוגלו לסיביר.
בתנאי שמד אלו, נתעלה רבי משה למדרגות נעלות ואף בהיותו בארץ גזירה זו זכה לחדש המון חידושי תורה, והשיב תשובות רבות לשואלים מכל חלקי רוסיה.
כשהמצב החמיר עד שהיה ממש אי אפשר להחזיק מעמד, היגר לארצות הברית בשנת תרצ"ז, תיכף עם בואו החל להגיד את שיעוריו במתיבתא "תפארת ירושלים" בית מדרשו באיסט סייד שהחזיק בה עד יום פטירתו.
בקרוב לחמישים שנות פעולתו באמריקה טבע את חותמו על כל חלקי החיים. אלפי תשובותיו לשואלים שנדפסו בספרי "אגרות משה" מכילים תשובות בכל חלקי התורה ובכל עניני החיים, הוא זכה להעמיד תלמידים רבים שהרבה מהם יצאו להוראה כרבני ערי השדה בארה"ב וכמרביצי תורה בישראל.
פרשה מיוחדת היא מידותיו של רבי משה, עליו ראוי הכינוי "הי עניו הי חסיד מתלמידיו של אהרן הכהן", עם כל גאונותו המופלגת בכל חלקי התורה – אמרו עליו שסיים את ד' חלקי שולחן ערוך עם נושאי כלים ארבע מאות פעמים בחייו – לא החזיק טיבותא לעצמו וענוותנותו היתה עד קצה האחרון, הוא התבטל בפני כל אדם, ומחל תמיד למציריו, היה מן הנעלבין ואינן עולבין ואת כל אחד קיבל בסבר פני יפות, כל ימיו עסק בחסד בגופו ובמאודו וקידש שם שמים בכל תהלוכותיו.
פעם אחת באה אשה אחת אל הגאון האדיר רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ודמעתה על לחיה. היא שפכה בפניו את מר לבה… שלא זכתה עדיין לפרי בטן, ועברו כבר שנים רבות מנישואיה. רבי משה שמע בכובד ראש את דבריה, ובירך אותה בהתרגשות מעומק לבו, שתזכה לבן זכר. ובאמת התקיים בה "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים", וכעבור שנה נולד לה בן זכר למזל טוב. זמן קצר לאחר הלידה, באה אותה אשה לרבי משה, לבשרו, שנולד לה בן זכר בזכות ברכתו. אותה אשה הייתה ציירת מומחית, ולאות תודה, הוקרה והערכה, ציירה את דמות דיוקנו של רבי משה עצמו באומנות נפלאה, והביאה לו את זה כדורון. רבי משה הודה לה מאוד על המתנה הנפלאה, ואמר שהציור מאוד מאוד יפה – ממש מעשה אמן! ותלה את התמונה בסלון ביתו. כעבור שלוש שנים, באה אותה אשה עם בנה לרבי משה לרגל החלק'ה, וביקשה ברכה, שהבן יגדל לגדול בתורה וביראה. כמובן שהוא קיבלם בסבר פנים יפות, ובירכו מעומק לבו, ולאחר מכן שניהם יצאו מאתו ונפרדו לשלום. לפתע בעודה מהלכת, שמעה, שאדם אחד רץ בעקבותיה וקורא אליה בקול: "סליחה, חכי רגע!" וכשהפנתה את ראשה, ראתה שלא אחר מאשר רבי משה בכבודו ובעצמו הוא הרץ בעקבותיה. האשה השתוממה מאוד, הגאון האדיר רץ בעקבותיה?! מובן, שתיכף ומיד נעצרה ועמדה על מקומה. כשניגש אליה הגאון רבי משה, אמר לה, שתמחול בטובתה לעלות בחזרה לביתו. האשה נבהלה מאוד, כי לא ידעה, מה בדיוק אירע ועל מה ולמה הגאון קורא להם לביתו, אולי, חלילה, יש לו איזה קפידא עליה, או אולי עשה בנה משהו בזמן שהיו אצלו. היא עלתה לבית רבי משה, והצדיק אמר לה: את התמונה היפה שעשית עבורי, והבאת לי לפני שלש שנים – הייתה תלויה כל הזמן כאן בסלון ביתי. ודעי לך, זה שהתמונה לא נמצאת כאן עכשיו בסלון, זה לא חלילה מפני שאינה יפה, אלא מפני שעושים כאן שיפוצים, ולכן העברתי אותה לחדר אחר. ומיד שסיים את דבריו, הורה להם, שיבואו לראות את התמונה בחדר האחר. האשה נכנסה בעקבותיו, וראתה את התמונה תלויה שם… כך נזהר רבינו הגדול לבל יפגע באף אדם…
רבינו היה נוהג לבוא לעזרת רעייתו, כל אימת שהתעורר צורך בכך. אם כי הרבנית לא רצתה את מעורבותו של רבי משה בענייני "העולם הזה" של הליכות הבית. בהגיעם לאמריקה – התקשתה הרבנית להתמודד עם עריכת הקניות בארץ זרה עם שפה לא פחות זרה. לא הייתה זו פחיתות כבוד עבורו להילוות אליה למכולת או לשוק הירקות. פעם נתגלה, רבי משה, והוא כבר בא בימים, עומד במטבח ומדיח כלים. הרב נשאל על כך והוא הסביר בפשטות: "הרבנית אינה חשה בטוב, ויודע אני, עד כמה אינה אוהבת לראות את הכלים בלתי מודחים ולא במקומם ולכן אני שוטף כלים".
במנהטן, בצד המזרחי, שכנה כבוד ישיבתו של הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל ראש מתיבתא "תפארת ירושלים". והנה הגיע למקום יהודי אחד שזכה זה מקרוב להתקרב ליהדות. הוא שמע כה הרבה על רבי משה, עד שחשק עז התעורר בקרבו לראותו, ולו פעם אחת בלבד. יודעי דבר, יעצו לו לגשת לבניין הישיבה לתפלת שחרית. בית הכנסת היה מלא בבחורים, אברכים, בעלי בתים וקבצנים. מיודענו סרק את פני האנשים, ואולם לצערו איש מהם לא נראה לו הרב הדגול, אשר כל העולם שחר למוצא פיו.
לבסוף אזר עוז ופנה לאחד המתפללים, כשהוא מבקש שיאמר לו מיהו רבי משה. האברך הצביע לעבר הרב, והאיש נדהם. התברר, שרגעים אחדים קדם לכן, ניגש אליו הרב פינשטיין והושיט לו את ידו לברכת "שלום עליכם", אך האורח, שסבר כי הוא עוד קבצן, מיהר להוציא חצי דולר מכיסו והניחו בתוך כף ידו… ברוב עדינותו, נטל רבי משה את הכסף, הודה לאיש והלך, וכל זאת כדי שלא לגרום לו, חלילה, לאי נעימות!!!
בקיץ תשכ"ט עצר העולם את נשימתו, כאשר האסטרונאוט האמריקאי ניל ארמסטרונג הניח את רגלו על אדמת הירח. מיליוני אנשים בעולם היו עסוקים אז בוויכוח האם קיימים יצורים חיים על הירח. היחיד שלא הסתפק בענין היה רבנו, הם לא ימצאו כלום – קבע באופן חד משמעי. שאלוהו מנין לרבנו ידיעה על מה שקורה על הירח? – אין בדברי חז"ל רמז לזה – הסביר את קביעתו החד משמעית. כדי לקבוע קביעה כזו בהחלטיות, צריך לדעת את כל דברי חז"ל. הוי אומר שכל דברי חז"ל היו ברורים ונהירים אצלו כספר הפתוח לפניו.
הרב מאיר זלוטוביץ' סיפר, שפעם אחת באו אל רבנו רב מדרום אפריקה יחד עם אשה הגרה שם, ובפיהם סיפור משונה האשה הותרה מעגינותה לאחר השואה. נישאה בשנית וכשעמדה להשיא את ילדיה פגשה את בעלה הראשון, האשה הגיעה לרבנו נסערת ביותר כדי שידון בעניינה.
רבנו ביקש שהאשה תספר את הסיפור כולו כפי שהיה, היא סיפרה כיצד העלתה את פרשת עגינותה אחרי המלחמה בפני רב ידוע ממחנות העקורים, הרב הסתמך על עדויות והוכחות שהיו בידו לפטירת הבעל ופסק לשחררה מכבלי עגינותה, הוא נתן בידה מסמך המתיר לה להינשא אך המסמך אבד בתוהו ובוהו ששרר באירופה לאחר המלחמה, אותו רב הוסיפה הלך לעולמו זמן קצר לאחר המעשה.
כשסיימה את סיפורה ביקש רבנו שתשוב ותספר את הסיפור, ואחר כך ביקש לחזור עליו בפעם השלישית הנוכחים התפלאו כיצד לא חס רבנו על האישה האומללה, ומבקש ממנה לחזור על סיפורה שוב ושוב.
לפתע התרומם רבנו, רכן מעל שולחנו ואמר לאשה כשכולו מלא רטט והתרגשות: "לא יתכן! אני הכרתי את הרב אודותיו את מדברת, הוא היה גאון וצדיק. אני אינני מגיע לקרסוליו בידיעותיו בתורה, אני התרתי למעלה מאלפיים עגונות, ומעולם לא קרה שהבעל הראשון הופיע. ואילו את מספרת שתקלה כזו קרתה לצדיק זה? זה בלתי אפשרי! זה פשוט לא יתכן!
הנוכחים בחדר באותה שעה נדהמו מאופן תגובתו של רבנו. הוא, שהיה ידוע ביחסו הרך והרחום לכל אחד ואחד, מדבר באופן שכזה לאשה במצוקה?!
לא עברו דקות מועטות, והאשה פרצה בבכי והודתה שסיפורה בדוי. בזמנו כך אמרה, היתה בטוחה שבעלה נספה, וכאשר שמעה שרב נכבד ביותר נפטר, החליטה לבדות את הסיפור, כדי להשתחרר מכבלי העיגון… (במחיצתם ח"ב עמ' 627).
נפטר זקן ושבע ימים בי"ג אדר ב' תשמ"ו. בהלוויתו בניו יארק ובירושלים השתתפו כרבע מיליון אנשים. הניח בנים ובני בנים מרביצי תורה בישראל.
חיבוריו שו"ת אגרות משה (ז"ח), "דברות משה" על רוב מסכתות הש"ס, ו"דרש משה" על התורה.
גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם, זכותו יגן עלינו אמן.
רבי משה נפטר באדר ב. ההילולא עוד חודש