אנחנו יושבים ומקשיבים להרצאה ארוכה ומשעממת שסופה לא נראית באופק. ההמשך כמעט בלתי נמנע. העפעפיים צונחות לאיטן, הראש נשמט לצדדים ורק כאשר הדובר הבלתי נלאה ידפוק על הסטנדר בחוזקה נתעורר בבהלה מתנומה קצרה אך טבעית בנסיבות העניין. או החוסר עניין.
הסיבה פשוטה: אם אין חיבור יש ניכור. הדובר לא מוכר ולא סוחף, הנושא לא מעניין אותנו והתוכן מוגש בצורה מעורפלת ומבולגנת. המוח מגיע מהר מאוד למסקנה ש"אין מה לראות כאן", ובהתאם לכך מכריז על כיבוי אורות כללי ומשאיר לנו תאורת חירום בלבד.
עכשיו נתאר לעצמנו סיטואציה דומה אך שונה: אנחנו יושבים ומקשיבים להרצאה ארוכה שסופה לא נראית באופק. אבל הדובר הוא בננו אהוב ליבנו בהופעת בכורה בפני קהל. או לחלופין הנושא המדובר הוא בדיוק בתחום עיסוקנו ומומחיותנו, או שתוכן הדברים מכיל מידע מרתק ומפעים בליווי תמונות והמחשות מסקרנות ומלהיבות.
הופה.. עכשיו המוח מגיב אחרת לחלוטין. כל האורות והמזגנים פועלים בעוצמה. הוכרז גיוס כללי של משאבי החשמל הפנימיים. אנחנו דרוכים ופעורי פה, מרותקים לכל מילה, ובלי לשים לב נעים על הכיסא בקצב הדובר ותנועותיו על הבמה. כי כאן יש חיבור עוצמתי בינינו לבין ההרצאה. אם בגלל זהות הדובר, או תוכן הדברים והרלוונטיות שלהם עבורנו.
בשביל חשמל צריך להתחבר. בשביל ליהנות מחוויית הלמידה צריך לאתר את נקודות החיבור האישי שלנו לתוכן. ככל שהלימוד יותר חשוב לנו, ככל שהתוכן יותר מעניין אותנו, כך אנחנו קשורים יותר לסיטואציה הנלמדת ונהנים מאספקת חשמל גבוהה יותר למוח.
לגרות את היוצר הפנימי:
הדבר הכי חשוב בחיבור ללימוד זה המעורבות האישית ביצירה. היכולת לרתום את החשיבה והיצירתיות האישית לבניית המהלך, לפירוק המוקשים ולהבנה מעמיקה של הסברה. ככל שאנחנו משלבים את היוצר הפנימי בבניית היצירה אז היא שלנו, היא פרי עמלנו ובשר מבשרנו.
ישנם מספר כלים אפקטיביים לגירוי היוצר הפנימי להשפיע על היצירה ולהשלים אותה. ראשית, כדאי לזהות כישורים אישיים שיסייעו לנו בניתוח והבנת החומר.
אם נניח אנחנו חזקים במתמטיקה אפשר להקביל את הקונפליקט הנלמד לתרגיל מתמטי מורכב. אם הדמיון דומיננטי אצלנו נכון לצייר בדמיוננו את הדמויות המופיעות בסוגיה, לתת להם שמות ופנים, להציג את הדילמה שלהם בצורה מוחשית ולנסות לסייע להם לפתור את הבעיה.
גם קישור אקטואלי או משפחתי יחדדו את החושים ויובילו אותנו לחוויית למידה מהנה ומעצימה. אדם שאוהב נגינה יתחבר מיידית לסוגיה שאפשר להקביל או להמחיש אותה בכלים וכללים מעולם הנגינה והזימרה. כהן שלומד על הקרבת קורבנות יחבר את עצמו או את משפחתו לסיטואציה בבית המקדש, וינסה להבין איך מתקדמים מכאן לאור האמור בסוגיה.
חיבור אישי לתוכן מעביר את הלימוד מעולם התאוריה לעולם המעשה, לסיפור מוחשי וחי. עכשיו זה כבר אתגר אישי שאני צריך לפתור בשביל עצמי. בשביל משפחתי. ולכן השאלה הנכונה העומדת לפתחנו היא: מה אני עושה עכשיו בנידון הנלמד ? כי זה קשור אליי אישית, לא לדמות אמורפית שאין לנו כל קשר אליה.
ככל שנהיה יותר מעורבים ריגשית בסיטואציה, ככל שנחשוב על בעיה או סתירה בחומר כאתגר אישי ונצליח לפתור אותה בחשיבה מעמיקה, זה יחבר אותנו ללימוד ויבטיח לנו אספקת חשמל נדיבה ורציפה וזיכרון ארוך טווח של החומר. כי הבנה מתגמלת את המוח בדופמין ומתמרצת אותו להמשיך לפעול בעוצמה במטרה להגיע לפסגות חדשות של פתרון בעיות והבנת הסוגייה הנלמדת.
בהצלחה !
לפרטים והצטרפות לאימון ולקהילת הקשב לחצו כאן
