הנושא הוא האם בשנה לפני שנה מעוברת יש לכוון לקיים מצוות מחיית עמלק בקריאת פרשת עמלק שבפרשת כי תצא, מאחר שיש הפרש של 13 חודשים בין קריאת פרשת זכור של שנה שעברה לקריאת פרשת זכור של השנה הבאה.
בתחילת דבריו הביא פוסק הדור עדות מפעימה של המהר"ם שיק (בספרו על תרי"ג מצוות, מצוה תר"ה אות ב) שראה בעצמו איך בשנה קודם שנה מעוברת, נהג החתם סופר לכוון בשבת פרשת כי תצא לצאת המ"ע דקריאת פרשת זכור.
את הנימוק לכך מסביר המהר"ם שיק, שמהתורה צריך לזכור את מעשה עמלק פעם ב 12 חודש – ששיעור שכחה הוא 12 חודש. ובשנה לפני שנה מעוברת שיש הפסק של 13 חודשים בין שבתות 'פרשת זכור' של השנה החולפת לשנה הבאה, צריך לכוון לצאת המצווה דאורייתא בקריאת פרשת זכור שבפרשת כי תצא.
פוסק הדור הוסיף כי הפוסקים תמהו על עדותו של המהר"ם שי"ק, מאחר שהחת"ס עצמו כתב בתשובה (שו"ת חתם סופר אהע"ז ח"א סימן קי"ט) שבשנה מעוברת שיעור השכחה משתנה ונעשה רק לאחר י"ג חודש, מכיון שגרימת השכחה איננה תלויה בי"ב חודש אלא בשנה תמימה.
הלכה למעשה הסיק פוסק הדור, כי מאחר שהמהר"ם שיק מעיד על עדות שראה בעיניו אצל החתם סופר, יתכן שבכל זאת החתם סופר החמיר כן לעצמו כחומרא בעלמא, ולכן אם כי שכבר פשט המנהג שלא להחמיר בזה, אבל יש שמחמירים כן לעצמם, ומבקשים מהעולה לתורה להוציאם בברכה, ומכוונים לצאת בזה המצווה דזכירת מעשה עמלק.
יצויין כי פוסק הדור בעצמו נוהג להחמיר ולבקש מהעולה לתורה בפרשת כי תצא להוציאו ב'ברכות' כפי המקובל בפרשת זכור
