מרן הגאון רבי יואל קלופט זצ”ל • מאמר זכרון

מרן הרב קלופט זיע”א גאב”ד חיפה ל”ה שנים לפטירתו – מתוך בני היכלא ישיבת מיר

הגר”י קלופט זצ”ל נולד בשנת תרס”ו לר’ שניאור זלמן קלופט בריגה שבלטביה. בעודו נער בן ארבע עשרה עזב את בית הוריו בריגה ונסע ל”כנסת ישראל” בסלבודקא. שלשה גבולות היה צריך להבריח עד שזכה לשבת בהיכל הישיבה. בסלבודקא ראה שבני הישיבה מעיינים רבות במחברות השיעורים של הגאון רבי נפתלי טראפ זצוק”ל, היה ברור לו שעדיף ללמוד אצל ר’ נפתלי בעצמו והחליט שהוא נוסע לראדין. כשפנה כבר לנסיעה, קרא לו הסבא זצוק”ל ואמר לו אמנם אתה נוסע ללמוד מר’ נפתלי אבל אל תשכח לבקש ברכה ממרן החפץ חיים!

במחיצת החפץ חיים בראדין הוא מעט התאכזב, כי סמוך לבואו הלך רבי נפתלי למסור שיעורים בישיבה בפוניב’ז אך הוא לא שכח את הוראת האלטער מסלבודקא ופנה לבקש את ברכת מרן החפץ חיים כשראהו ברחוב. החפץ חיים אמר לו: האם אברך אותך ברחוב? בוא וניכנס הביתה ושם שוחחו על דרכי הלימוד. החפץ חיים הוציא מהארון שני ספרים והניחם על השולחן ואמר לו: האם שני הספרים שוים בגדלם? במבט ראשון נדמה שכן. כשמתבוננים היטב רואים כי יש הבדל בגובה וגם בעובי… כך לומדים. בוחנים את הנושא ומשווים, בודקים שוב ורואים לפתע שדברים שנראו שווים הם חלוקים ושונים. ר’ יואל לא שכח הדרכה זו כל ימיו וכשתלמיד בשנים מאוחרות הרצה לפניו מערכה שלמה מחידושיו, היה מקשיב ובסוף היה אומר: בא נחזור על כך שוב ונראה איפה ה’זיוף’ בסברא… חצי שנה התגורר בביתו של החפץ חיים ועובדות רבות סיפר ממנו לימים. למשל הוא היה בין הבחורים שסייעו לחפץ חיים בכתיבת ה”ליקוטי הלכות” ובחול המועד שאל את רבו אם לכתוב בשינוי? אינך צריך לכתוב בשינוי כי מותר לכתוב דברי תורה בחול המועד, היתה התשובה. במכתב שכתב להצלת יהודי ברית המועצות מספר כי החפץ חיים היה בוכה בדמעות שליש על יהדות רוסיה ואמר היינו צריכים לאסוף חמישים איש ולהילחם ברוסיה. חייך ר’ משה לנדינסקי ואמר לא יתנו לנו לעבור את הגבול… התרגש החפץ חיים ואמר: לכזה בטלן אתם חושבים אותי? בוודאי שהיינו נהרגים מיד אבל כוח הסטרא אחרא היתה נחלשת כשנראה מסירות נפש. אולם רבי יואל חיפש “ראש ישיבה” ובאותה עת יסד הגאון רבי פסח פרוסקין זצ”ל את ישיבתו בקוברין ורבי יואל ארגן את הקבוצה הראשונה ליסוד הישיבה. משם נסע ללמוד בקלעצק אצל הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק”ל עמו שמר קשר לאורך שנים. בתקופת קלעצק טעם את טעמה של גלות למקום תורה כפי שמספר חתנו הגרמ”צ ברלין שליט”א ר”י רבנו חיים עוזר: שבת אחת שכחו לסדר לו אכסניה וקנה לו חתיכת לחם שחור ודג מלוח. אחרי תפילת ערבית נשאר בחור נוסף ור’ יואל קרא לו שיחלוק עמו את הלחם שחור והדג מלוח באכסנייתו…

בישיבת מיר אחרי תקופה הגיע לישיבת מיר ובלט שם כאחד ממופלגי הבחורים.

מספרים: תכונה היתה בהיכל ישיבת מיר. שקדני הישיבה לקחו עימהם את הסטנדר מחוץ לבית המדרש והמשיכו בלימודם. להיכל פנימה הובאו ספסלים וכיסאות לקראת טקס זיכרון רשמי לראש ממשלת פולין על פי צו השלטונות. שני שוטרים נכנסו פנימה ובידיהם טס נחושת רב ממדים עם תבליט נשר פורש כנפיים, סמל המלכות הפולנית כשהשאלה היא היכן יציבו את התבליט הענק. שני בחורים גררו כסאות, הרימו את התבליט והניחו אותו מעל ארון הקדש נשען לקיר. בקצה ההיכל התרומם בחור נמוך קומה ואמר: להוריד! הבחורים לקחו שוב את הסמל והורידוהו ארצה אבל אותו בחור לא ראה שהורידו, הוא כבר שב לתלמודו. רק אותו בחור לא איבד את צלילות ההבחנה סיפר לימים המשגיח רבי שלמה וולבה זצ”ל. אותו בחור היה הגאון הגדול רבי יואל קלופט זצוק”ל. לא לכל בחור היו שומעים. ביחוד לא בישיבה כמו מיר עם האריות המופלגים שבה. אבל יואל ריגר לא היה סתם בחור. הוא הגיע למיר אחרי שלמד בסלבודקא והיה במחיצתו של מרן החפץ חיים זצוק”ל בראדין שהה אצל מרנן רבי אלחנן וסרמן והמקדש דוד בברנוביץ שוחח בלימוד עם הגאון הרוגאצ’ובר בדוינסק ושמע את שיעור הכנה של מרן הגאון רבי ברוך בער זצוק”ל בקמניץ. אחר כך שקד על תלמודו שבע שנים בקלעצק ביגיעה עצומה עם קשר אישי מיוחד עם ר”מ הישיבה מרן הגראמ”מ שך זצוק”ל. ואחרי שבע שנות עמל התורה בקלעצק, המליץ לו מרן הגאון רבי חיים עוזר זצוק”ל לעבור לישיבת מיר לשם הגיעו הבחורים המבוגרים מישיבות ליטא. לא פלא שלדבריו היה קשב. המשגיח רבי שלמה וולבה זללה”ה העיד: “הרב קלופט היה מוחזק לרבים כבר סמכא עוד בישיבת מיר בחו”ל בזמן שאני למדתי שם והיא היתה אז הישיבה הגדולה ביותר בעולם באיכות ובכמות שהיו שם מאות גאוני ארץ ובראשה עמדו ענקי רוח וביניהם תפס הגר”י קלופט מקום נכבד, ודווקא כבר סמכא בדעות מלבד גדלותו בתורה”. במכתב שכתב אחרי שנים לידיד נעורים שלמד עמו במיר כותב: “נעימה היתה לי המזכרת מימים קדומים, שנים טובות המזכירות לי עידן ועידנים

שהיינו במסגרת אוירה של תורה לאמיתה מחוץ למסגרת עולם התוהו שלא ידענו רק לשקוע בעומקה של סוגיא ושוטטנו במחשבות מיגעות לעמוד על מידת האמת”. רעו מתקופת מיר הגאון רבי שלמה שמשון קרליץ זצוק”ל סיפר על ‘סכסוך’ שהיה ביניהם באותם ימים: ר’ יואל בא לר’ שלמה עם סכום כסף בטענה שהוא חייב לו סכום זה ואילו ר’ שלמה טען כי מעולם לא הלווה לו סכום זה… אחרי דין ודברים הוחלט על דעת שני הצדדים כי הכסף ילך לצדקה. כשרצה לבקר בבית הוריו בריגא ולמעשה שהותו בפולין היתה בלתי ליגאלית, כדי לזכות בפספורט פולני טען בפני השלטונות שהוא יליד ברנוביץ ותעודת הלידה שלו אבדה. הסיבה להצהרה דווקא על ברנוביץ היתה כי שמע שבאותה עת נשרפה שם העיריה וארכיון המסמכים המקומי נשמד לגמרי. הוא חשש שמא הצהרתו זו היא כשבועה ושלח את שאלתו למרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק”ל בקלעצק שכתב לו תשובה על כך. הוא נסע לברנוביץ שם הכיר את הגאון רבי אלחנן וסרמן זצוק”ל הי”ד ואת הגאון רבי דוד רפפורט זצוק”ל ה”מקדש דוד” שהגדירו לימים כצדיק מופלג. הוא סיפר שנסעו פעם ביחד בעגלה ור’ דוד נשאר תלוי על המדרגה ולא ישב. אחרי כמה סיבובים שהבחין העגלון הגוי בכך קרא לו: רבין, מדוע אינך יושב, אין כאן שעטנז… הוא הבריח את הגבול והגיע לוילנא ולא היה לו לשלם לעגלון את שכרו, העגלון לקח את חפציו כמשכון עבור התשלום הוא בא לביתו של מרן הגאון רבי חיים עוזר זצוק”ל שיסייע לו ועל יד שולחנו ישב באותה עת מרן רה”י הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצוק”ל שבאותה עת פגש בו לראשונה. אחרי שנים שהגיע רבי יואל ללמוד בישיבת מיר א”ל רבי אליעזר יהודה כי את הסגולות והכשרונות שהבחנתי בך עוד בעודך נער בבית רבי חיים עוזר, עדיין הם במלוא עצמתם עד היום!

במחיצת מרן החזו”א באלול תרצ”ו הגיע לארץ הקדש ובשבת הראשונה לבואו לבני ברק הגיע לביקור אצל אחד מידידיו בסעודה שלישית. רבי יואל נדהם שראה כי מוגש לשולחן חמין חם ונזעק “מה עם מגיס”. המארח השיב לו: יש כאן יהודי בבני ברק שקוראים לו “החזון איש” והוא סובר שהדבר מותר. התפלא ר’ יואל: רב שחולק על המשנה ברורה?! ובמוצאי שבת הלכו לבית מרן החזו”א זצוק”ל ומאז נקשר אליו בעבותות אהבה. באותה עת התגורר ר’ יואל בתל אביב (בשכנות עם הגר”ד פוברסקי זצוק”ל ידידו מתקופת מיר עמו היה קשור בידידות אמת לאורך כל השנים) ובאחד הימים פגש בבית הכנסת יהודי שערק מהצבא הפולני. ר’ יואל אמר לחייל שיחליף את בגדי הצבא לבגדים רגילים והחייל אמר לו שאין לו כסך לא לבגדים ולא למחיה. ר’ יואל ביקש ממנו שיבוא מחר שוב והוא

להשתעבד לקב”ה, אילו היו מעוררים עצמם לעבדות ה’ על ידי עסק התורה בעמל הקושיות וליבון הסוגיות, היו זוכים שגזירת ‘בעבודה קשה’ תתקיים בלימוד קושיא וגזירת ‘בחומר’ תתקיים בעמל קל וחומר. רק משום שלא עוררו את עצמם להתקרב אל הקב”ה על ידי עסק התורה בכל אופני ודרכי הלימוד, היה צורך לקרבם לעבודתו בשעבוד גופם כמו שנאמר (שמות ב, כג): “ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוהים מן העבודה”. ריבוי מכות מצרים- חיזוק אמונת ישראל בה’ ונראה להוסיף בזה עוד. אף העונשים שהושתו על המצרים נעשו באופן שיסייע לעם ישראל להתחזק בעבודת ה’. שהרי כשבאו משה ואהרן לראשונה אל פרעה אמרו לו בדבר ה’ (שמות ד, כב- כג): “כה אמר ה’ בני בכורי ישראל, ואומר אליך שלח את בני ויעבדני, ותמאן לשלחו הנה אנוכי הורג את בנך בכורך”, משמע שמלכתחילה היתה מכת בכורות לבדה מיועדת להביא את פרעה לשלחם מארצו. אם כן, לשם מה נצרכו כל המכות הקודמות. והנה הדבר מפורש בכתוב (שם י, א- ב): “כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקרבו. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'”. בכדי לשכנע את פרעה היה די במכת בכורות, אך הקב”ה הביא על פרעה עוד תשע מכות בניסים גלויים רק כדי לחזק את עם ישראל בעבודת ה’, ולהנחיל לדורות הבאים את הידיעה “כי אני ה'”. על ידי ריבוי המכות בניסים נפלאים ראו ישראל את תוקף הנהגת הקב”ה בעולמו, וממילא הושרשה בקרבם ההכרה “כי ה’ הוא האלוהים אין עוד מלבדו” (דברים ד, לה), והתבטלו לחלוטין בפני הקב”ה לעובדו בלבב שלם. וכבר ידוע מה שכתב הרמב”ן (שמות יג, טז): “וכוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה. שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין לעליון חפץ בתחתונים, מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו וכו’. ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם”. ידיעת ‘הניסים הגדולים המפורסמים’ מביאה את האדם להכרה, שכל המציאות כולה מונהגת בהשגחה על פי ה’, וידיעה זו היא תכלית בריאת האדם. זו הסיבה שמצוות רבות בתורה הן ‘זכר ליציאת מצרים’, מלבד המצוה לספר את סיפור יציאת מצרים לבנינו ולבני בנינו. חובה עלינו להעביר לדורות הבאים את יסודות האמונה, שיביאו אותם להתבטל בפני הקב”ה ולהיות עבדיו באמת ובלבב שלם. הראינו לדעת, שיסוד כל ענייני יציאת מצרים, הן שיעבוד עם ישראל במצרים, והן המכות שנתייסרו בהם מצרים – לא באו אלא כדי להקנות ולהשריש בליבות ישראל את עבדות ה’ והתבטלותם אליו בלב שלם. שיחות הגרנ”צ

להם כי האנייה לא תוכל לעמוד ביציבות מול זעפו של הים הגדול. כולם כבר אמרו וידוי בראותם את מר המות לפניהם, ואפילו הגויים שבין הנוסעים נשכבו על הרצפה ולחשו את תיפלתם האחרונה… למרבה הפלא הסערה שככה לפתע פתאום, נגוזה ונעלמה ההפלגה המשיכה כסדרה עד שבסופו של המסע עגנה האנייה בחופי א”י בשלום. הבחור בירר אצל רבינו את התאריך והשעה המדויקת בה אירעה הסערה, והתברר כי היה זה בדיוק באותה שעה בה הוא שוחה עם המשגיח הגה”צ רבי יחזקאל, ומכאן נבעה הדאגה לשלום תלמידו. כעת הבין הבחור היטב את משמעות מילותיו של המשגיח. ברור שבאותה שעה עמד המשגיח בתפילה ותחנונים, וזה הציל אותם שהסערה הפכה פתאום לדממה

ידאג לו. הוא נסע לבני ברק וסיפר לחזו”א ואמר לו שאולי צריך לדבר עם נדיבי עם בעיר שיסייעו. הגיב החזו”א: אני לא יכול ומיד הוסיף: אוי ר’ יואל אתם הרי עוסקים בדבר מצוה ואני רוצה להשתתף בה! בשנות הת”ש כיהן כר”מ בישיבת קלצק-פרדס חנה. בתקופה זו שהה בפרדס חנה כל השבוע, וחזר לביתו בירושלים רק בשבת. בשנת תש”ז עם מעברה של ישיבת קלצק לרחובות, עבר עמה, ומונה על ידי הרב צבי יהודה מלצר לכהן כרב “שיכון הפועל”. בי’ טבת תש”י התמנה להיות דיין בבית הדין ברחובות, שם גם לימד בישיבת קלצק.

“עמוד התורה בעיר” בשנת תשי”ז עבר הרב קלופט לכהן כאב בית דין בחיפה. כן היה ראש כולל ורב בית הכנסת עדת ישראל בחיפה. וכפי שהגדירו מחותנו הסטייפלר זצוק”ל היה “עמוד התורה בעיר”. מיום שהגיע לחיפה שם היה עשרים ושבע שנים, חיפה שינתה את פניה לגמרי. הת”ת הותיק “תורת אמת” בחיפה העמל הרב שהשקיע בתלמידיו משך שמונה שנות לימוד פג כשהלכו ללמוד בישיבות תיכוניות למיניהם. הוא חיפש ללא הרף דרכים להחדיר בציבור את הכרה כי מוסד תיכוני אינו ישיבה קדושה. הדבר היה מפורסם בחיפה שהרב מגיע להשתתף בשמחת בר מצוה רק אם הנער עתיד לחבוש ספסלה של ישיבה קדושה. הרחובות שבחיפה, לפחות הראשיים הם רשות הרבים דאורייתא ועירוב לא מועיל בהם. קשה לקחת עיר שאנשיה מורגלים לטלטל בשבת ולהפוך הקערה על פיה, אולם רבי יואל לא התייאש והשתדל להשפיע על תושבי העיר לא לטלטל בשבת. כאב לו לראות יהודים שלא קונים לבניהם ד’ מינים בחג הסוכות והיו גם יהודים שגם לעצמם לא קנו ד’ מינים וסמכו על ד’ מינים של שכן או ידיד ולא קיימו את הנענועים, רבי יואל העניק מתנה לחתני הבר מצוות מקהילתו קהילת ה’וינאים’ בעגה החיפאית, בערב חג הסוכות, ד’ מינים. אצל ה’וינאים’ היה גם בית הכנסת מהראשונים שהדפיסו את ההושענות כדי שיקל לקחת לולב וד’ מינים בשני ידיים בעת אמירת ההושענות. שם גם

לא זרקו את הערבות מעל ארון הקדש כי הרב אמר שאין זה מכבוד הארון. במודעה מיוחדת שנתלתה ב’וינאים’ נקרא הציבור להעיר לזולת על תפילין שלא מונחות כראוי. את מעריב בליל שבת התפללו אצלו מוקדם כך גם את קבלת שבת יאמרו לפני השקיעה ולא יעשו מלאכות בבית אז, הסביר. בהקדמה לדבר הלכה שפרסם ברבים כותב רבי יואל כמה שורות המבטאות את יראת ההוראה שלו: “אף על פי שאיני סבור שיש לי לתקוע עצמי בהלכה לדינא לפרסמה ברבים למען יעמדו ימים רבים לכלל ישראל, ולמרות שאני משיב לפעמים לשואל אם יש בידי, זהו באין ברירה למי שנזדקק אלי בציון שזה לעניות דעתי מה שהעלתה מצודתי, אבל איני מקבל אחריות לפסוק הלכה לכלל ישראל, כי כל בר בי רב יודע כמה פנים יש בהלכה וכי מי יוכל לעבור על כל התשובות הנמצאות בנידון, ואם לפסוק מתוך הגמרא טור שו”ע וב”י זהו רק מי שחילו באורייתא רב, וכמה גדולים בדורות עברו נמנעו מלכתוב ספרים כדי שחס ושלום לא יפסקו מתוך דבריהם למעשה”.

לכבד כל אדם! המשגיח רבי שלמה וולבה זצ”ל שהתקרב אליו מאד, עמד בהספדו בעת ההלוויה על כך שמלבד היותו גאון מיחידי דור היה מעיין שופע חסד והטבה, אדם שלם במידותיו שרבים נהנו ממנו עצה ותושיה והדריך וגידל בעלי תשובה. במידותיו היה נקי מכל רבב. במכתב לבן תורה כותב רבי יואל: “תשתדל להרחיק כל מידה מגונה, לכבד החברים בישיבה, ואם לא תתרגז לא תבוא לידי מעשה רע ולכבד כל אדם עם מי שתיפגש”. המשגיח הוסיף לספר כי בתקופת כהונתו של רבי יואל ברחובות היו אנשים שעינם צרה בהצלחתו והכפישו את שמו בעיתון מסוים. באו מ’המודיע’ לרבי יואל שהם רוצים להשיב מלחמה והשיב להם: “ס’איז שענער אז מ’ענפערט נישט” יותר יפה כשלא עונים. והם טענו לו שזה חילול ד’ וכבוד התורה והוא לא הרשה בשום אופן להגיב. הוא עזב את רחובות ועבר לחיפה ושם היה מגדולי הדור בכל אזור הצפון “כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה שעה נדחית מפניו” קרא עליו הרב וולבה. עוד בלמדו בישיבת מיר, ביקש ממנו מרן המשגיח רבי ירוחם זצוק”ל לכוון בלימוד בחורים צעירים שהגיעו מגרמניה. רבי יואל לא הופתע מתנועת התשובה באמרו כי הגאון אמר שפרשיות ספר דברים מכוונות כנגד האלף השישי הרי שאנחנו בפרשת התשובה שאחרי פרשת התוכחה והיה משנן כי התקופה היא עת רצון לתשובה ושום דבר לא יוכל לעצור תהליך זה! בעלי התשובה ידעו שיש להם אב בחיפה שהדריכם בתורה ובמחשבה ויראת שמים. תקופה ארוכה שקל אם להקים כולל אברכים בחיפה. לא מקשיי תקציב אלא האם ביכולתו לקחת אחריות אישית על עלייתם הרוחנית של האברכים ושהחליט על ההקמה, נטל את האחריות במלוא עוצמתה. הוא הקפיד שהאברכים ילמדו בחברותות והיה אומר בפניהם שיעורים בהם חינכם כיצד ללמוד. הגר”י קלופט נלב”ע ט’ באדר תשמ”ה.