אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת תזריע – חודש ניסן • מתורת רנ”ג ויינטראוב זצ”ל

מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ”ל על פרשיות השבוע
מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו”ר מכון באהלי צדיקים

דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר (יב, ב)

אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני (סוטה ב,א) וקשה למה צריכים כל זה להכריז בת פלוני לפלוני.

והנה יובן הדבר על פי  מאמר  חז"ל "קשה זיוגו של אדם כקריעת ים סוף" (סוטה ב' א).

קריעת ים סוף היה למעלה מהטבע ולכן היו צריכין לומר קודם בריאת העולם לשר של ים שיקרע [כפירוש בעל הטורים על הפסוק וישב העם "לאיתנו" המורכבת מאותיות "לתנאו", לתנאי "שהתניתי עמו מתחילה במעשה בראשית]. משום זה גם  קודם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני, כמו קודם בריאת העולם. ולכן מכריזים קודם יצירת הוולד על דרך התנאי במעשה בראשית עם השר של ים  שיקרע את הים, כי גם הזיווג הוא דבר שמעל הטבע על דרך קריעת ים סוף.

וְהִתְגַּלָּח וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית (יג, לג)

אות ג' בתיבת "והתגלח" נכתבה גדולה, לרמוז על תיקון לשון הרע, שהרי הנגעים באים בעוון לשון הרע (ערכין טו:), ולשון הרע הורגת שלשה (ויק"ר פכ"ו ס"ב), והתיקון לכך הוא על ידי לימוד התורה, כדאיתא בערכין(שם) "מה תקנתו של מספר לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה", והתורה רמוזה באות ג' שבאה לרמז על תורה, נביאים וכתובים, או מקרא, משנה וגמרא, וגם ניתנה על ידי  משה רבנו שהוא השלישי במשפחתו, וביום השלישי כמאמרם ז"ל בשבת (פח.).

והתגלח (יג, לג) ג' גדולה לומר לך שעשה עבירה זו של לשון הרע. גמול דלים שהוא להיפך מזו העבירה כי זה מביא שלום

ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא (יג, יח) הטעם על ובשר זקף גדול, לומר הקב"ה זקף אותו ונעשה בעיני עצמו גדול לכן ניתן לו  עוד הפעם נגע.

בעורו כתיב חסר, כאלו בערו שנבער שנעשה בער כי כל גאה שוטה, ולכן ניתן לו זה.

והצרוע אשר בו הנגע (יג, מה) כתיב אזלא גרש משום שמוכרח לילך מביתו מחוץ למחנה.

בהרות בהרות לבנות (יג, לח) ראשי תיבות בבל, רומז שעל ידי לימוד התלמוד בבלי נעשה טהור.

חודש ניסן וחג הפסח

שבת הגדול, אפשר, כי עד כאן היתה במצרים שמירת השבת מכח משה שהי' גדול בעיני פרעה והי' גדול בעיני ישראל ובירר להם את יום השבת למנוחה (טור או"ח סימן רפ"א). ושבת זו שקודם הפסח היא היתה השבת האחרונה ששמרו מכח משה, ובשבת שני' כבר באו למרה ושם נצטוו על שבת מפי הקב"ה. ולכן נקראת השבת שלפני פסח 'שבת הגדול', להורות שעד עכשיו שבת ששמרו הוא מכח משה הגדול בעיני פרעה ובעיני ישראל ופעל אצל פרעה ליתן להם יום אחד בשבוע מנוחה ובירר להם את יום השבת.

*

אמר הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע: ״החודש אשר ישועות בו מקיפות״ (יוצר לפרשת החודש – ניסן), מלשון הקפה, שמלווים ישועות לכל הנצרך היום.

*

אמר הרבי הזקן הרה"ק רבי יצחק מווארקי זי״ע: כתב בשולחן ערוך הרב (הלכות פסח סי' תכ״ט ס״ב) ״והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ד׳ וללמד להם המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגים עכשיו״. וקשה, למה לו לומר ״ולא כמו שנוהגים עכשיו״, לשון שאינו כתוב במג״א. ברם, הכוונה שיאמר להם הרב איך לעבוד ד׳, אבל לא ינהגו עצמם כמו שנהגו עד עכשיו.

*

הדבר אירע בערב פסח בעיר וורשה. חסידים רבים בראשות רבם  הגה"ק בעל 'חידושי הרי"ם' זי"ע מגור אפו מצות מצוה, והנה, נער צעיר שעדיין לא הגיע למצוות, עשה גם הוא – שלא ברשות – מצת מצוה שנתערבה בין המצות ולא ידעו החסידים מה לעשות. אמר ה'חידושי הרי״ם': ״הלא זה עתה נתמנה מורה הוראה חדש בעירנו, נשלח אצלו ונשאל דעתו״. וכן עשו. הלכו ושאלו את הדיין החדש ה״ה הגאון רבי זאנביל קלפפיש זצ"ל, והשיב ש״היא מצת מצוה בלי פקפוק״.

אחר כך, כשהלך ה'חידושי הרי"ם' למקווה, פגש את הגאון רבי זאנביל זצ"ל ושאלו מהיכן פסק זאת. השיב רבי זאנביל במענה רך: ״המצה, שיעור עוביה טפח ותיכף כשנעשה בצק, היה לו כבר דין מצה וזה שלקח את הבצק אמר ״לשם מצת מצוה״, אם כן, כבר נעשתה מצת מצוה בידו ולא אכפת לי מה שהקטן נגע בה״.

כאשר שמע זאת ה'חידושי הרי״ם', ספק ידיו זו בזו ואמר: ״אם מעמידים דיין – מן השמים נותנים לו חכמה יתירה שיתבונן בדבר כמו שהוא, בטוב טעם ודעת".

*

אמר הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע: מיכלא דאסוותא מרפא מכל החשכות, עס לייטערט אויס פון אלע פינסטרנישען, פון אלע קרענקען. דער כח פון די קדושה, פון די מצוה, איז א 'הון ועושר בביתו'. עס געט אריין אין הארץ א מין גרויס עשירות, וואס מיר ווייסן אליין נישט, אז חאטשיק דער יוד וואס איז ביי זיך פערפינסטערט, ער ווייסט גאהר נישט, איז אויך ביי עם ״זרח בחושך אור לישרים״ (תהלים קיב, ד).

[המצה, מיכלא דאסוותא, היא מוציאה ומרפאת את האדם מכל מיני חשכות וחלאים בהם הוא נמצא, לאור בהיר וצלול מאד. כוחה של הקדושה והמצוה היא ״הון ועושר בביתו״, המאיר בלבנו עשירות גדולה שאיננו חשים בה בעצמנו, עד שאפילו היהודי השרוי בחשכה, זוכה שיתקיים בו ״זרח בחושך אור לישרים״].

*

שמעתי מפי צורבא מרבנן אחד בשם הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע: אנו אומרים בהגדה של פסח – "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו והקב"ה מצילם מידם". כולם עמדו עלינו לכלותינו ח"ו, אלא שלא "אחד" בלבד, הקב"ה, אחד יחיד ומיוחד, הוא שלא עמד עלינו. מה שאין כן כל הגויים ואומות העולם, אבל, "הקב"ה מצילנו מידם".

*

הגה"ק רבי אברהם מסאכטשוב זי"ע בעל 'אבני נזר', חלה פעם בערב פסח בגרונו באופן חמור. כשבא לאכילת כזית מצה בליל הסדר, לא יכול היה לאכול. החל אפוא לומר את הזוהר הקדוש ״מצה מיכלא דאסוותא״ פעמים הרבה, עד שבא להתלהבות גדולה ועצומה, ואכל את ה'כזית' בדבקות עד שכמעט הגיע לשיעור שני זיתים.

כאשר ראו זאת בני הבית, חשבו כי הוטב לו והביאו לו לאכול דגים. והנה, בשום אופן לא יכול היה לאוכלם. הגישו רוטב וגם זאת לא היה מסוגל לאכול. עתה פנה אליו נכדו החביב עליו כבבת עיניו, הרה"ק רבי דוד מסאכטשוב זי"ע – לימים בעל 'חסדי דוד' – וביקשו שיאכל לכל הפחות כף אחת מהרוטב – והראה לו ה'אבני נזר' כי אינו יכול בשום אופן לבלוע.

*

הרה"ק רבי משה יוסף זי"ע אב"ד אוהעל [נכדם של הרה"ק בעל 'ישמח משה' זי"ע ושל הרה"ק בעל 'דברי חיים' זי"ע מצאנז] נהג שלא לאכול בכל ימי הפסח מצה, רק בלילה הראשון. פעם אחת שהה בצאנז בחג הפסח וישב סמוך לשולחנו הטהור של זקנו הרה"ק בעל 'דברי חיים' זי"ע, שהיה נוהג לאכול מצה בכל ימי הפסח. בגמר הסעודה הביט ה'דברי חיים' על כל היושבים בשולחנו ואמר שהרב מאוהעל יברך ברכת המזון. מיד כששמע זאת רבי משה יוסף נטל את ידיו ואכל מצה ובירך.

ביום טוב אחרון של פסח, שוב פנה ה'דברי חיים' ואמר שהרב מאוהעל יברך. עתה לא התאפשר לרבי משה יוסף ליטול את ידיו וסודו יצא לרבים. מיד הגיעו הדברים לאוזני זקנו הרב מצאנז כי הרב מאוהעל מחמיר על עצמו ואיננו אוכל מצה בכל ימי החג. פנה אליו ושאלו: ״אמור לי, הא כל שבעת ימי הפסח, אכילת מצה רשות היא, וכי רשות של התורה דבר קל הוא בעיניך? שוב לא תתנהג כך!״. וכן עשה.

*

בביקורו בארץ ישראל בחג הפסח, הקפיד הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע מאד על האיש שהביא לו בקבוק בירה מהגוי במוצאי פסח, כאילו מטיל חלילה פגם במכירת חמץ, שאיננה מכירה טובה רק הערמה בעלמא, וחלילה וחס לרמז כך, ונקרא חלילה פורץ גדרן של חכמים.

*

זקני הגה"ק רבי דוד אב"ד בדקי זי"ע בספרו 'בית דוד', התיר חלב בפסח מפרה שאכלה חמץ עם תבן, ש״זה וזה גורם״ (פסחים כז.) ומותר.

*

סיפר הרה"ק רבי שמעון מסקרנוביץ זי"ע, שזקנו הרבי הזקן הרה"ק רבי יצחק מווארקי זי"ע שאל את בנו הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע, כשהיה ילד קטן, בענין ההבדל בין שאלת החכם לרשע, בהגדה של פסח, כי לכאורה שאלות החכם והרשע זהים, אלא שהחכם שואל בלשון ״אתכם״ והרשע ״לכם״, ואם כן היה החכם יכול לברר לשונו ולא יגיד ״אתכם״. השיב רבי מנחם מענדיל: ״א שיינער חכם וואלט דאס געווען, ווען ער זאל אלץ אויס זאגן וואם ער האט אויף דעם הארץ״… (מה חכם הוא זה, אם יאמר כל אשר שמור בליבו)…

*

הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי״ע היה עני מרוד. פעם אחת נכנס בליל פסח לביתו לערוך את ה'סדר' וראה שהעניות בולטת מכל צד ופינה. פתח פיו הקדוש ואמר: ״רבש״ע, כמדומני כי אין בית בישראל – אפילו העני שבהם – שלא יחדשו בו מלבוש לכבוד החג, ואילו לי לא נתת מאומה להלביש אף אחד מבני ביתי; לכן, רבש״ע, מבקש אני ממך, שתלביש אותי בשכל גבוה״.

*

מעשה בבכור שהתענה בערב פסח וכשהגיע ליל הסדר והגישו תפוח אדמה, נטל האיש יתר על המידה. נענה הרבי הזקן הרה"ק רבי יצחק מווארקי זי״ע ואמר: ״איזו חירות היא זו, אם עוד משועבד לחתיכת תפוח אדמה?!"…

*

מכתב שכתב אלי בן אחותי הצדקנית מרת רייזל ע"ה, הבחור המופלא שמואל אהרן ווארגון הי״ד אחר שהותו בליל הסדר אצל מרן הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע:

״הייתי אצל אדמו"ר שליט״א בזגירש בימים הראשונים של פסח ושמעתי ממנו ״קדש ורחץ״ (מתוך הגדה של פסח), 'קדש' לשון קדושה שיקדש עצמו, 'ורחץ' לשון טהרה, שיטהר עצמו. ואם כן, הוי ליה למימר איפכא, קודם טהרה ואח"כ קדושה, 'רחץ וקדש', כמו שנאמר (אחרי טז, יט) ״וטהרו וקדשו״. ואמר, משום שבחג הפסח יכולים להתקדש שלא בהדרגה ובתנאי שתהיה אח"כ טהרה".

*

שמעתי מכ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל, ששמע מרבנו הקדוש הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע שאמר – ״לשנה הבאה בני חורין״ (הגדה של פסח), 'לשנה הבאה', היינו אל ימתין ח"ו עד השנה הבאה, אלא לשנה הבאה, הפירוש לשוני הבא, תיכף כשיהיה מעט שינוי, כלומר, שיעשו מעט תשובה, מיד 'בני חורין'. [כעין זה ביאר כ"ק מרן הגה"ק מהריי"צ מליובאווטיש זי"ע שבאמירה 'לשנה הבאה' אין הכוונה שצריך להמתין עד השנה הבאה; אלא הכוונה היא שמשיח יבוא מיד ויוביל את היהודים לארץ-ישראל מיד, ובשנה הבאה נהיה אז ממילא בירושלים].

*

במוצאי אחרון של פסח תרצ"ב, אמר הרה"ק רבי שמעון שלום מאמשינוב זי"ע: "כאשר זכינו לסדר אותו כן נזכה לעשותו" (הגדה של פסח). הנה ביציאת מצרים תיכף נעשתה הפתיחה והסידור של כל הגאולות ושל כל האורות, רק צריך לעלות כל ענין על מכונו וכל דבר דיבור על אופנו, וכל ענין התיקון היום הוא בעולם העשייה. וזה "כאשר זכינו" אז במצרים "לסדר אותו", כי הסדר נעשה אז בימי מצרים, "כן נזכה לעשותו", שבמהרה יתגלה האור של העשייה.

והוסיף לומר בשם זקנו הרבי הזקן הרה"ק רבי יצחק מווארקי זי"ע על הפסוק (מיכה ז, טו) "כימי צאתך מארץ מצרים", והם מוכנים ומזומנים וחסרים רק להראותם להסיר הסמיון עיניים, וממילא "אראנו נפלאות". 

*

שח הרה"ק בעל 'ישמח ישראל' זי״ע מאלכסנדר:

מעשה שהיה אצל הרה"ק בעל 'אוהב ישראל' זי"ע מאפטא, שפעם אחת נשא דרשת שבת הגדול ובתוך הדברים אמר שאיש כי יבכה לפני ריבון העולמים ב'גאל ישראל', אחר חצי ההגדה יפעל בכל אשר צריך וייוושע״. בין הנוכחים עמד יהודי אחד שהיה חייב לפריץ כמה אלפי רובלים, הון עתק ולא היה לו לשלם עד שעמד בפני סכנת נפשות ממש. ויהי, כשמעו דברי הצדיק יוצאים בקדושה וטהרה, הלך לביתו ואמר לאשתו: ״אינני מפחד מהפריץ, יש לי עצה טובה״. באמצע ליל הסדר, ב'גאל ישראל', עמד האיש ואמר לבני ביתו הסובבים אותו: ״כאן צריכים לבכות ולבקש מהשי״ת שיושיענו״. מיד עמדו בני הבית על רגליהם ובכו בכי רב על מצוקתם וביקשו ישועה מהשי"ת.

כאשר הגיע יום ראשון של חול המועד פסח, שלח אחריו הפריץ, שיבוא לערוך את החשבון. לאיש היתה חנות נוספת שהפריץ שכר אצלו עבור אדם אחר. החלו שניהם לחשבן את חשבונותיהם, מה מגיע לפריץ ומה ליהודי. וראו זה פלא: הסכום שעמד להיות ל'זכות הפריץ', פרח ועבר ל'חשבון היהודי', ואילו הסכום שהיה אמור להיות ל'חובת היהודי', פרח ל'חשבון הפריץ'… כעס הפריץ ברוגזה גדולה, כי מתחילה חשב בליבו שהיהודי צריך לתת לו כסף, ולבסוף, ונהפוך הוא, הוא עוד חייב ליהודי כסף רב. מיד לקח הפריץ את פנקסי החשבונות בידו והשליכם אל האש שבערה בתוך התנור שעמד בפינת בחדר.

סוף דבר: היהודי נשאר בחנות היי"ש שלו ועוד זכה לקבל מהפריץ את הסכום המגיע לו, ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח…

*

הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע, אמר לאברכים אחרי ליל הסדר – בשעת לילה מאוחרת – שלא ילכו לישון, אלא יחכו לאור הבוקר ויקראו קריאת שמע של שחרית. ״ולאו דוקא בפסח אני אומר לכם כן, כי אם גם בכל ימות השנה, לכשתהיו נעורים עד מאוחר בלילה, שלא תלכו לישון עד שיאיר השחר ותקראו קריאת שמע בזמנה״.

*

שמעתי באחרון של פסח תרצ״ה מכבוד קדושת הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע (בעת שביקר כאן בארה"ק): כתיב (טז, טז) ״יראה כל זכורך את פני ד׳ אלוקיך", זה התעוררות עליונה, כי בלי התעוררות עליונה אי אפשר לבוא לידי ההכרה אמיתית. ״ולא יראה את פני ד׳ ריקם״ (שם), היא העבודה וההכרה העצמית של בני ישראל. ״כברכת ד׳ אלוקיך אשר נתן לך" (שם יז), היא ההשפעה הרוחנית שבאה אח"כ ע״י ההכרה ועבודת ד׳.

באדיבות “מכון באהלי צדיקים” להדפסת ספרי וכתבי הרנ”ג ויינטראוב זצ”ל. כל הזכויות שמורות

להערות והארות [email protected]