פשוט הורידו לו את השאלטר עשר פעמים עד שהוא הבין שלא הוא מנהל פה את העניינים. כן פרעה מלך מצרים לא נכנע עד שהורידו לו את השאלטר, לא פעם אחת לא פעמיים, עשר פעמים. וכל זאת כי אסור להסתפק בניצחון שמבוסס רק על כוח ופחד, חובה לשלב בו הבנה והפנמה.
מדוע היה ה’ צריך להביא על פרעה עשר מכות ולא הסתפק במכה אחת מוחצת? מדוע הכביד ה’ את ליבו של פרעה? והאם יש במכות גם לימוד של אמונה עבורנו? לכל השאלות המטרידות הללו מתייחס רבי אברהם סבע זצ”ל בספרו צרור המור.
בתחילת פרשת בא מבאר ה’צרור המור’ את טעם עשרת המכות, הוא מביא מחז”ל שכתבו כי הם כנגד עשרה מאמרות שבהם נבראו שמים וארץ, וטוען כי לא מדובר בציון עובדה בעלמא יש כאן דיוק מחושב של העימות המחשבתי שעבר על מלך מצריים באותם ימי מכות שעברו עליו.
בתחילת דבריו מדגיש צרור המור כי הקב”ה לא ביקש להכניע את פרעה בכוח הזרוע עד שיודה לשמו, ה’ ביקש שפרעה יבין וישכיל כי אכן יש מנהיג לבירה והוא משגיח על העולם ומנהל אותו כל העת.
זה הטעם לכך שה’ אפשר לפרעה לטעון לטעויות כביכול ושינויים מההבטחות של משה לבין הביצוע למעשה בשטח, לדוגמא בסדר עצירת הברד והקולות, שינויים אלו נתנו לו מקום להיתלות בו ולהיאחז בטענות שלא הכל מאת ה’ שהרי לא קרה לכאורה מה שהובטח לו.
כל מכה ניתנה מתוך מטרה שפרעה ועמו יוכלו לה, יעמדו בקושי ויוכלו לשרוד, כי סיבת הכל כאמור לא הייתה הכנעה של פרעה בכוח. המטרה הייתה למען “שיתי אותותי אלה בקרבו”, וכפי שאמרו חז”ל אל תקרי אותותי אלא אותיותי. כלומר שפרעה יבין את מהות ההנהגה שמנהיג ה’ את הבריאה, ולכן לא הסתפק באמירה מהשפה ולחוץ שאמר למשה “ה’ הצדיק ואני ועמי הרשעים”.
הדרך הזו שעבר פרעה יחד עם כלו עמו ובעצם כל העולם באותם הימים שכן מצרים באותם ימים הייתה אימפריה של ממש, היה בה מימד של התגלות ה’ מחדש לעולם לאחר בריאתו. רבי אברהם סבע מביא בסוף פרשת וארא את מה שאמרו חז”ל כי כל מכה כוונה כנגד אחד מעשרה מאמרות שבהם נברא העולם. הקב”ה בעצם לקח כל כוח וכוח בבריאה והראה לפרעה כיצד הוא שולט בו, ברצונו הוא מוכה וברצונו חוזר לאיתנו.
מכת דם – שפגעה במים, כנגד מאמר “יהי רקיע ויהיה מבדיל בין מים למים”
מכת צפרדע – שבאו מהנהר, כנגד מאמר “יקוו המים”
מכת כינים – שנוצרו מהעפר, כנגד מאמר “תדשא הארץ דשא עשב”
מכת ערוב – שבאו עליהם חיות, כנגד מאמר “תוצא הארץ נפש חיה למינה”
מכת דבר – שמתו החיות, כנגד מאמר “ישרצו המים שרץ נפש חיה” שרומז גם לחיות שמחוץ למים
מכת שחין – שפגע בבני האדם, כנגד מאמר “ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו”
מכת ברד – שירד מהשמים, כנגד מאמר “יהי מאורות ברקיע השמים”
מכת ארבה – שהארבה כילה את התבואה, כנגד מאמר “הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע”
מכת חושך – שהשמש לא האירה להם, כנגד מאמר “יהי אור”
מכת בכורות – שמתו בכוריהם, כנגד מאמר “לא טוב היות האדם לבדו”
רבי אברהם סבע זצ”ל מסביר כי ישנה הקבלה עמוקה בין עשרת המכות לבריאת העולם בעשרה מאמרות, וזו הסיבה שאנו אומרים ‘זכר ליציאת מצרים’ וגם אומרים ‘זכר למעשה בראשית’ הרבה פעמים בתפילות ובברכות, כי בעצם עומק המשמעות של מכות מצרים הוא בריאת העולם מחדש, או חשיפת הכוח שברא את העולם על ידי שינוי בכל הכוחות של הטבע.
במילים שלנו ניתן לומר כי הקב”ה פשוט הוריד את השאלטר מכל כוח בבריאה, והראה לפרעה ולעולם כולו כי לא רק שהוא ברא את העולם, אלא הוא עדיין שולט בו לחלוטין, ברצותו יהפכו המים לדם וברצותו ישובו לקדמותם.
במכות ישנה גם פגיעה במימד של ארבעת יסודות הבריאה, המים לקו במכת דם, העפר לקה במכת כינים, הרוח לקתה במכת הדבר, והאש במכת שחין, ובמכת ברד בה האש ירדה לארץ הפוך מטבעה לעלות למעלה.
כאמור המסע שעבר פרעה מנהיג האימפריה הגדולה בעולם באותם ימים עד לבירור האמונה מתוך הבנה גמורה השליך כמובן על האולם כולו, וגם עלינו כיהודים שראו כיצד גוי גמור שנחשף להשגחתה’ מכיר בכל העוצמה בכוחו ובהשגחתו של הקב”ה.
*בהכנת הכתבה נעזרנו בביאור לספר צרור המור בהוצאת מכון עוז והדר
לתגובות והערות לכותב הכתבה ניתן ליצור קשר במייל: [email protected]
חזק !!!!