לשאלת כמה אברכים מאיזור מכון מור, שלפני 12 שנה הרחיבו את בניין מכון מור, והבנייה הייתה גם בלילה, והרעש הפריע לשכנים שלא יכולו לישון, ואחרי כמה שנים, תבעו את בעלי המכון בבית משפט, וקנסו אותם בקנס של שבע וחצי מליון ש"ח, ופסקו שכל מי שהיה גר אז תוך 1.2 ק"מ מהמכון מור, זכאי לקבל פיצוי של 2.500 ש"ח לכל נפש במשפחה, כיון שלפי הערכת השופטים סבלו מרעש, ואם יישאר כסף, המכון צריכים לשלם היתרה לעיריית בני ברק.
ושאלו האם מותר לקחת את הכסף, ומה הדין מי שלא סבל מזה, וגם מי שיזם את התביעה לא תבע את המכון לבי"ד, וא"כ נמצא שלוקח כסף ע"י שמודה מערכאות, שבית משפט באר"י דינו כערכאות, שבחזו"א (סנהדרין סי' ט"ו סוף סק"ד) כתב שדינם כערכאות והרי הם מרימים יד כנגד תורת משה ע"ש. ומצינו בגליון רע"א (חו"מ סי' כו ס"א) כתב, בשם שו"ת התשב"ץ (ח"ב סימן רצ) ואם הוציא ממון ע"י דין ערכאות אם א"כ בדיני ישראל הממון גזול בידו, ואם קידש בזה אינה מקודשת והוא פסול לעדות כמו כל גזלן, עכ"ל, [אך אין להתיר משום דינא דמלכותא דינא, (עי' שו"ע חו"מ סי' שס"ט) כיון שלמעשה בזמנינו אין דינא דמלכותא, ונתבאר בארוכה במק"א]. אך היינו דוקא אם היה שלא ע"פ דין תורה.
ובגמ' בב"ק (דף צב ע"ב), ונפסק בשו"ע חו"מ (סי' כ"ו ס"ב), שצריך רשות מבי"ד לדון בערכאות, ודנו הפוסקים האם מותר לתבוע לערכאות, שברור שהנתבע לא יבוא לבי"ד, וכתב בזה הגה"ק מבוטשאטש בכסף קדושים (חו"מ סי' כ"ו) שאם יש אומדנא גמורה דלא ציית דינא אי"צ רשות מבי"ד, וכ"כ בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' קצ"ה), ובשו"ת טוב טעם ודעת (ח"ג סי' רסא), וכ"כ במנחת אשר (דברים סימן ג') וראה עוד בקובץ דרכי הוראה (ח"ו עמ' קיא), ובשו"ת משיב דברים (חו"מ ח"א סימן ל'), ואולם בעל המנחת יצחק פסק שצריך להזמינו פעם אחת, וכן האריך בזה בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' תמה, ח"ד סימן שד). [ואף אם נימא שלכתחילה צריך להחמיר בזה, מ"מ בדיעבד שפיר דמי]. ועוד י"ל בזה שהכא הרי דינם כמומרים ומותר לתבוע יהודי שאינו מתנהג כדין תורה לערכאות, כמ"ש בכסף קדושים (חו"מ שם סק"א), ובשו"ת נחלת יהושע (סימן כ').
ומצד מה שהיה תביעה רק על שהפריע לישן, וע"פ הלכה אין כזה דבר שנקרא "גזל שינה", ואין כאן גזילה, כיון שאינו לוקח דבר ממשי מחבירו, [ונתבא' בארוכה בשערי יוסף אורחות הישיבה סימן א'] אך אפשר לתובעו מדיני שכנים, כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' קנ"ו ס"ב) שדעת השו"ע שבחנות שבחצר יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים ויוצאים, אך דעת הרמ"א שם, דכל מה שעושה בחנותו ובייתו אפילו אינם יכולים למחות, אך כל זה בבריאים אבל בחולים והקול מזיק להם יכול למחות, ולפי"ז כל אדם שיש לו ילדים קטנים שדינם כחולים שאין בו סכנה, יכולים למחות, [ראה בחוט שני מזוזה (ברכות עמ' רפ)], וא"כ שפיר התביעה נעשתה ע"פ דין תורה, ואף אם אינו זוכר, או אינו יודע שיפריע לו, אפשר לקחת את הכסף, ובלאו הכי כאן שהכסף בלאו הכי ילך לעירית בני ברק, [והרי הוא כמציל מן הארי וכו'] וממילא אין שום חשש שהכסף ילך לאברכים שדחוקים במצבם ועמלים על התורה. וכ"ש אם הוא רק תביעה יצוגית, ונעשתה פשרה.
תבנא לדינא: מותר להגיש בקשה לתבוע את הכסף, למי שגר באותו איזור, אף אם לא הפריע לו בשנתו.
בברכת התורה
יוסף אביטבול – מח"ס שערי יוסף ושא"ס
החונה פה עיה"ת בני ברק
