אהרן דנדרוביץ' הוא מורה ומחנך בלונדון, אנגליה. בהיותו ילד בן חמש, אביו חלה ועמד בפני סכנת חיים. אחר כך החלים האב וחי עוד ארבעים שנה. אהרן לא זכר הרבה מאותה תקופה שהתרחשה בילדותו, אבל זכר במעומעם שאבא שוכב חולה עד שזה עבר.
לאחר שחלפו השנים ואביו נפטר, בא לנחם אותם ידיד של האבא בשם ר' ישראל רודזינסקי. הוא סיפר דבר מרטיט: "עברתי עם אבא שלכם את מחנות ההשמדה ונוצרה בינינו ידידות עמוקה, כזו שהייתה שמורה לאלו שעברו את התופת. כשאביכם חלה לפני ארבעים שנה, הרופאים הציעו לנתחו, אבל הביעו חשש כי המוח עלול להיפגע ולהיכנס למצב וגטטיבי ולהפוך להיות "צמח" ל"ע. אביכם התייעץ אתי והחלטנו לשלוח מכתבים לעשרים ושלושה גדולי ישראל מרחבי העולם ולקבל את עצתם".
"אולם אלו היו הימים הקשים אחרי המלחמה, העולם היהודי היה עייף ויגע ולאיש לא הייתה אנרגיה להתעסק בצרות של אחרים. לא קיבלנו תשובה מאף כתובת, חוץ מאחת: 770 איסטערן פארקווי ברוקלין ניו יורק. הרבי מליובאוויטש השיב שכדאי שהחולה יתחיל ללמוד את שיעורי החת"ת היומיים הנהוגים בקרב חסידי חב"ד, שיעורי חומש, תהלים ותניא, וזה יועיל לו לרפואה והצלה".
"אבל אביכם היה במצב קשה שלא הניח לו ללמוד. התקשרתי בעצמי למשרדו של הרבי ואמרתי כי החולה אינו מסוגל לקבל התחייבות כזו. הרבי השיב כי אחד מבני משפחתו יכול לעשות זאת עבורו, אבל אני הסברתי כי אביכם איבד את כל משפחתו בשואה ואין סביבו בן משפחה מבוגר. 'אם כך המצב, נאמר לי, הרבי מציע שחבר יעשה זאת עבורו'".
"אף שאינני חסיד חב"ד, סיים רבי ישראל רודזינסקי את סיפורו, קיבלתי על עצמי להיות החבר שילמד עבור בריאותו של אביכם. ובאופן פלאי, שישה שבועות אחר כך החל אביכם להראות סימני שיפור, עד שהצורך בניתוח התייתר והוא שוחרר לביתו. מאז, כבר ארבעים שנה רצופות, לא פספסתי יום אחד שלא קיימתי את ההוראה ללמוד חומש תהילים ותניא עבורו וחייו התארכו בהתאם". ומוסיף ומסיים "כך המשיך חיים מהקב"ה באמצעות התורה אל הדור".
פטירה ולידה
הסיפור הזה מוביל אותנו לסוגיה המרתקת העומדת בבסיס חודש אדר.
אומרת הגמרא (מגילה יג,ב): "כיוון שנפל פור בחודש אדר, שמח שמחה גדולה. אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד" – וברש"י: "כדאי הלידה שתכפר על המיתה". המן התמלא שמחה מכך שנפל הגורל על החודש בו מת משה, שמסמל כמובן בדידות, ריחוק והסתר רוחני. האבודרהם מוסיף כי המן קבע את הגזירה ליום י"ג אדר, משום שהוא סיום ה"שבעה" על משה רבנו ובו הגיע לשיא הכאב והצער על לכתו.
אולם מצד שני, המן לא ידע שבאותו יום גם נולד משה, והלידה מכפרת על המיתה. וכך חודש אדר הוא דווקא ימי מזל – כפי שהוכח בפועל מהתוצאה הסופית של ההצלה.
והאנקדוטה הזו מעלה תמיהות בסיסיות: ראשית, איך המן שכח את יום ההולדת של משה? אם היה כזה תלמיד חכם שהכיר את יום ההסתלקות של משה, מדוע נשמט ממנו יום ההולדת שלו?
עוד תמיהה מתבקשת בגוף דברי חז"ל: "ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד". וכאן לא ברור: הרי קודם נולד משה ואחר כך מת, ואם כן היה על הגמרא לכתוב הפוך: 'ולא היה יודע שבשבעה באדר נולד ובשבעה באדר מת'? מדוע מאחרת הגמרא את לידת משה לאחר מותו?
ולבסוף לא ברור: איך באמת מכפרת הלידה על המיתה? הרי איפכא מסתברא: הלידה היא זמנית ואילו המיתה היא קבועה ל"ע. הלידה היא הראשונה ואילו המיתה היא האחרונה. ואם כן מסתבר לומר שהמיתה מבטלת את מה שהיה הלידה של הצדיק?
"משה, שפיר קאמרת"
מביא הרבי מליובאויטש את הביאור מחיה הנפשות שכתב הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, מגדולי הדורות ורבה של פראג (יערות דבש סוף דרשה ג ודרשה ח).
המן הכיר את יום לידת משה, אבל לא ייחס לכך משמעות. איזו חשיבות יש ליום ההולדת אחרי הפטירה? מי חוגג יום הולדת לאדם אחרי מותו? הלידה היא זמנית, בעוד שהמוות הוא סופי.
אולם המן לא ידע שאצל משה זה אחרת: יום הולדתו הוא יום של הארה נצחית, כי משה ממשיך להיוולד גם אחרי הסתלקותו. נוכחותו של משה היא תמידית ומגיע לשיא תוקפה מדי שנה ביום הלידה שלו. ולכן הגמרא כותבת בסדר הפוך: "ולא ידע שבו מת משה ובו נולד משה" – שכן הכוונה היא ללידה שאחרי המיתה!. להמשך ההשפעה של משה שמגיעה לשיאה ביום ההולדת שלו.
לידת משה נצחית – משתי סיבות: ראשית, כי משה נולד בכל דור מחדש. לא אלמן ישראל ונשמת משה משתכפלת בראשי אלפי ישראל שבכל דור ולאורך כל הגלויות והאתגרים, ישנם נשיאי הדור שממשיכים את עבודתו של משה ומוסרים נפשם לחבר שמים וארץ ולקשר בין הקב"ה וישראל.
כך מספרת המגילה על המנהיג שקם במלוא עוזו נגד העוצמה של המן: "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה" ואומרת הגמרא: "מרדכי בדורו כמשה בדורו". נשיא הדור הפעיל את אסתר המלכה וביחד הם קראו לכל ישראל לצום ותענית עד שהתעורר המזל ונפתחו שערי שמים להצלה.
בכך מבאר הזוהר הקדוש דבר מעניין: מצאנו בגמרא שכאשר אחד החכמים אמר רעיון נכון, החכמים הגיבו בהתפעלות: "משה, שפיר קאמרת"!. 'משה, אמרת נכון'. אבל איך הגיע משה? הרי קראו לו רב אחא או רבי חנינא? אלא הכוונה היא לנשמת "משה", שמאירה באותו חכם ומרוממת את הדור.
הכותב הוא מזכ"ל אגודת חסידי חב"ד
