העיר ביתר עילית, לאורך מערכת הבחירות עד כה, לא הייתה במוקד הסערה וזאת בשל העובדה שמי שמכהן בראשות העיר מצליח לבצר את מעמדו כבר שנים ארוכות כראש עיר בלתי מנוצח. בניגוד לשאר הערים בהן מתחוללים קרבות אדירים, בריתות, הפרות הסכמים וספינים, העיר ביתר זכתה לשקט יחסי וזאת כאמור בשל העובדה שאין באמת קרב על תפקיד הראשות.
כבר 17 שנים שמאיר רובינשטיין מנצח ביד רמה על ניהול העיר מטעם אגודת ישראל-שלומי אמונים. הוא מצליח בכל מערכת בחירות להוכיח שוב ושוב את התמיכה שיש לו בקרב רוב הציבור בעיר. גם בבחירות הנוכחית הצליח רובנשטיין לאגד תחתיו קהלים רבים ובמרכזם – דגל התורה. בבחירות הנוכחיות יתמודד רובינשטיין בעיקר מול מועמד ש”ס, חננאל שם טוב, שסיעתו הכריזה עליו רק לאחרונה כמועמד התנועה לראשות העיר ביתר.
בשנת 1995 רובינשטיין נבחר לחבר עיריית ביתר עילית מטעם שלומי אמונים של אגודת ישראל, כאשר לדבריו הוא הוצב במקום האחרון ברשימה באופן סמלי, ללא כוונה ממשית להתמודד. בהמשך מונה לסגן ראש העירייה, ושימש בתפקידים שונים כממלא מקום ראש העירייה ויו”ר ועדות שונות בעירייה. במקביל שימש כמזכיר החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי. בבחירות בשנת 2007 התמודד רובינשטיין על ראשות העיר מול ראש העירייה המכהן יצחק פינדרוס, ונבחר ברוב של 60% לאחר מערכת בחירות סוערת.
בראיון חג מיוחד ל’חדשות JDN’, מספר רובינשטיין על ההתמודדות של שם טוב שהפתיעה אותו, על ניהול העיר לאורך השנים, על מצוקת החניות בעיר, על הבעיות בתחבורה הציבורית, על תאונות הדרכים הרבות שמתרחשות בעיר, על המצב הביטחוני, וגם על מערכת היחסים עם יו”ר דגל התורה בעיר, דודי זלץ.
אתה ראה”ע הבא של ביתר עילית, ואם כן כיצד?
“בעזרת השם ולפי החלטת התושבים שאני מקווה שיחליטו שאזכה לשרת אותם הלאה לקדנציה נוספת בראשות העיר. מבחינה מספרית החסידים הם 55 אחוזים מתושבי העיר והלטיאים הם עוד כרבע מהעיר, בכך כשני שליש מהעיר נמצאים איתנו. אני מאמין שגם השליש הנוסף יגיע בהמשך”.
צילום: נתי שוחט/פלאש 90
ההתמודדות של חננאל שם טוב מטעם ש”ס הפתיעה אותך?
“הפתיע אותי מאוד משום שהייתי בטוח שהפוליטיקה הארצית לא תיכנס לביתר עילית. אך אני לא מתכוון להתייחס לזה בכלל משום שאני חושב שזה לא קשור לעיר ואנחנו נשמר את האחדות גם במערכת הבחירות ובטח לאחריה. אני מחוייב לציבור הספרדי, הליטאי והחסידי בעיר. אני לא מייחס לזה איזה עניין שישליך לאחר מכן על האחדות והשלום ששוררים כאן בעיר שנים רבות”.
“לש”ס פה בעיר אין שום תלונות עלי. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה כבר 15 שנים, כשותפים ואחים. לצערי הרב נכנסו כאן פוליטיקות של ערים אחרות שאין לי עניין להרחיב אודתיהן. יש לי מנדט לטפל ולדון בעינייני ביתר, אני לא מטפל ומתערב בעניינים של ערים אחרות. כל המועמדות של ש”ס בביתר קשורה לחשבונות כאלו ואחרים של ערים אחרות”.
שם טוב יתמודד עד הסוף?
“אני מקווה שבסוף יחזור האחדות והשלום ואני מקווה שהשכל הישר ייגבר בסוף. אני אמנם מופתע אבל אני לא כועס ולא ומאוכזב, משום שאני מבין שזה קשור למצב הארצי ולא אליי. אם היו אומרים שרוצים להציב מועמד בגלל טענות על קיפוח ואכזבה, אז היה זה חורה לי מאוד והייתי נפגע מזה גם, אבל כולנו יודעים שזה לא קשור אלינו בכלל”.
רובינשטיין ודרעי. צילום: יעקב לדרמן
היו דיבורים שש”ס ודגל יתאחדו נגדך?
“לא מכיר”
מנין הכל התחיל, איך הגעת לביתר?
“הייתי אברך צעיר והגעתי לגור בביתר בגלל פתרון דיור. לאחר מכן נשאבתי לעסקנות הציבורית ונקווה שעוד יגיע יום שאחזור לכולל”.
ראש הממשלה נתניהו עם רובינשטיין במהלך טקס הנחת אבן פינה לשכונה חדשה בעיר. צילום: נתי שוחט/פלאש90
כולם מרוצים מההתנהלות בעיר כיום?
“אין הנחתום מעיד על עיסתו אבל אני מקווה וכפי המסתמן לפי הסקרים שלנו, שרוב הציבור מרוצה. גם מרדכי היהודי היה רצוי רק לרוב אחיו ולא כל אחיו, אז בטח שאני לא יכול להתחרות במרדכי, אבל אני שמח שהרוב מאושר ומרוצה ולנו רק נשאר להשתדרג ולהשתפר, לחתור ליותר. שיהיו כמה שיותר אנשים מרוצים ומאושרים כאן בעיר”.
בבחירות הקודמות אמרת שעיקר הבעיה היא חינוך והבטחת לטפל. מה שיפרת בעניין?
“בנושא החינוך הבאנו תקדימים שאין בכל העולם כולו. הקמנו בעיר את ארגון ‘מצפן’ שנותן מענה למשפחות. הרי הבעיה בנוער המתמודד, הוא שאין להם להיכן לפנות ולהתקשר. אם ישנה בעיה למשל בחברת חשמל מתקשרים ל-106, למשטרה מתקשרים 100, אבל מה היא הכתובת עבור הנוער המתמודד. לכן הקמנו צוותות מקצועיות שיושבים יום יום ומקבלים מאות פניות ומטפלים. כיום אין מצב של יהודי שמתמודד בביתר עם הבעיה הקשה של הדור – שאין לו מענה. הקמנו מסגרות כאלו גם לנשים וגם לגברים. זה דבר שאין אותו בשום עיר. כולם הגיעו ללמוד מאיתנו, גם ערים וותיקות”.
רובינשטיין והשר פרוש
“זה עובד וזה פועל יום יום, ולכן ב”ה אני חושב שקיימנו את ההבטחה ששמים את החינוך בראש. הקמנו את המסגרות בעלויות גדולות של כספים לכלל המגזרים והעדות, כולל למשפחות חסידיות מהמיינסטרים שעד היום החביאו את הנושא מתחת לשטיח ופחדו לדבר. הערים הגדולות בארץ ובעולם צריכות לחקות את ההצלחה הזו. לצערנו המכה הזו היא מכת מדינה, אני לא רוצה לומר “אין בית אשר אין בו מת”, אבל אין משפחה מורחבת שאין לה התמודדות כזו או אחרת של נוער מתמודד”.
ישנה מצוקה גדולה של חניות בעיר ויש הטוענים שזה בשל הקצאות באותם מקומות. איך טיפלתם בנושא?
“ישנם כמה רחובות, בעיקר בשכונת “התמר”, שמתמודדים עם הבעיה הז. מצאנו כמה פתרונות. למשל ברחוב הרב שך, הבאנו תקציב ממשרד השיכון של מיליוני שקלים במטרה להכשיר מקומות חנייה מאחורי הבניינים. בכנסת יחזקאל מצאנו מגרש חום שהוקצה לבית כנסת שנכשיר אותו לחניה זמנית עד שיבנו את בית הכנסת. הבעיה הזו אבל בהחלט ידועה. יש איזה שהוא רעיון מהפכני שהבטחנו שברגע שתהיה תמיכה של מרבית תושבי הרחוב ייתכן ונתחיל בפיילוט באזורים הללו”.
“הרעיון הוא – תווי חנייה אזוריים כאשר לכל תושב יהיה תו אחד עבורו ואם תושב מארח משפחות נוספות אצלו הם ייאלצו לחנות רחוק יותר ויילכו ברגל זאת בכדי שתושב שרכש דירה במיטב כספו וגר ברחוב תהיה לו חנייה. אנחנו בהחלט חושבים על זה. התחייבתי ואני מתחייב כאן שוב – ברגע שרוב התושבים יסכימו במשאל, כך נעשה. מדובר בעיקר על שוכנת התמר, שם ישנה מצוקת חניות חריפה”.
אתה מתגאה בכך שהבאת את קווים לעיר ולפי הנתונים של משרד התחבורה השירות של החברה לקוי. מדוע אתה נלחם למענם?
“חברת קווים לא נמצאת בתחתית הרשימה של משרד התחבורה. חל דירדור מסוים והחליפו כעת מנהל, אבל אנחנו עם אצבע על הדופק, לא אתן בשום פנים ואופן שחברת תחבורה תגיע לנסיגה. האם יש לה מה לשפר? בהחלט שכן. האם כל החברות בארץ סובלות מהיעדר כוח אדם ותקציבים? כן. יש כאן בעיה שאנחנו עוקבים אחריה יום יום, זה “הבייבי” שלי. יש ראשי ערים שלא העזו להתעסק בעניין, אבל אני מתעסק עם זה יום יום, שעה שעה. אנשים יכולים להתקשר אלי בכל שעות היממה, כולל בשעות המאוחרות של הלילה ולהתלונן על כך שהאוטובוס לא הגיע ואני תמיד מתעסק בזה ועונה. אני לא בורח מהדבר הזה. אני חושב שראש עיר שרוב התושבים בה נוסעים בתחבורה ציבורית, מהדברים החשובים ביותר הוא שצריך וחייב לטפל זה בעניין הזה”.
“אין לי מניות בחברת קווים ואין סנטימטים לשום חברה. ברגע שתהיה נסיגה אני אוביל את המאבק נגד חברת קווים. כרגע אני עדיין מאמין שבמאמץ, בהשתדלות ובעבודה משותפת נגיע לפתרון. יש עם לדבר שם, הם קשובים ומנסים להשתפר. אבל עוד לא הגיע המצב בו ניתן לומר שהגיעו מים עד נפש. אבל בהחלט בכל איחור וחיסור אסור לעבור על כך בשתיקה. בכל מקרה אני מבקש שיכתבו לי, זה מאוד עוזר לי לטפל בזה”.
ביתר ידועה כעיר עם תאונות רבות עם מעורבות הולכי רגל. מדוע זה קורה וכיצד תתקן את הבעיה?
“בכל הארץ לצערי הרב, ככל שיש מספר ילדים גדול יותר, כך ישנם יותר תאונות. כמובן שאסור לעבור על זה לסדר היום, אנחנו משקיעים בזה וצריך וחובה להשקיע עוד ועוד. אין לנו בעיר בעיות של תשתיות, אין בעיות של כבישים מועדים ומסוכנים ודברים לא תקינים. צריך יותר להשקיע בחינוך, בהסברה לילדים. אם מגיע נהג מופרע זה עבודה של המשטרה ולא יעזור גם כביש מתוקן. התאונות שהיו זה או ילד שקפץ לכביש או נהג מופרע. יש הרי דוחו”ת משטרה לאחר מכן. בכל המקרים הללו המשטרה לא אמרה שזו בעיה של העירייה והתשתיות. אז נכון, משקיעים יותר וצריך עוד יותר בהסברה. מול נהגים מופרעים כאמור זו עבודה של המשטרה שאיך שהיא מגיעה לאירוע אנשים צועקים מדוע מקבלים דוחו”ת ואם לא מקבלים דוחו”ת אז הנהגים נוסעים כמו חיות. לכן הסיפור פה הוא להגיע לאיזונים הנכונים, אבל פיקוח נפש דוחה הכל”.
רובינשטיין בשנת 2009. צילום: נתי שוחט/פלאש90
מדוע האכיפה בעיר מועטה ואין רמזורים?
“אין רמזורים מאחר ויש כיכרות שטובים יותר מרמזורים. זו לא הבעיה. אין שום יועץ שאמר שאם יהיו רמזורים המצב יהיה טוב יותר מבחינה בטיחותית. יש ברחוב הר”ן צורך לעשות רמזור בעקבות עומס תנועה ונוחיות. יש אכיפה בעיר ואנשים מתקשרים להתלונן שקיבלו דו”ח ממשטרת התנועה. אמרתי להם, מה אתם רוצים ממני. מי שחוטף דו”ח מתלונן על העובדה שיש אכיפה ומי שלא קיבל דו”ח מתלונן על אי אכיפה. עם ישראל חי”.
יש בעיות קליטה באזורים מסויימים בעיר. איך פעלת ותפעל בעניין?
“היו בעיות קליטה בעבר. התקנו אנטנות שעלו לנו הרבה מאוד כסף, יותר נכון הפסדנו הרבה כסף משום שעל פי רוב החברות משלמות שכירות לעירייה ואנחנו ויתרנו על זה. הפעלנו את משרד התקשורת בעניין. קומץ קטן אף יצאי נגדי כי הם נגד אנטנות. אבל החיים מלאים באיזונים וכאן היו צריכים את האנטנות בכדי שתהיה תקשורת. בשנה האחרונה לא שמעתי על תלונה אחת של היעדר קליטה בביתר”.
השנה היה ניסיון פיגוע מטען שנגמר בנס. איך אתם מתמודדים עם העיר שפרוצה למחצה וקרובה לערבים?
“לצערי הרב לא ניתן להצמיד לכל תושב שמירה כמו לשר בממשלה, שגם לא תמיד הולך עם שמירה צמודה. אבל צריך את המינימום המתבקש ומקסימום השתדלות ואת זה אנחנו עושים. יש לנו כאן סיירות יומיומיות שמפקחות על הפועלים הפלסטינים שנכנסים לעיר, יש שמירה שמסתובבת כל השבוע, כולל בשבתות וחגים. את חובת ההשתדלות אנחנו עושים. תמיד אפשר לעשות עוד, אבל את זה בהחלט עשינו. הקמנו פיילוט חדש – לפי כמות פועלים מסוימת צריך שיהיה שומר עם נשק. לקחנו חברות כוח אדם של שומרים יוצאי צבא כאשר הקבלנים משלמים מס פועל שהולך על השמירה הזו. באזורים עם יותר פועלים, יש יותר שומרים. זה קיבל את ברכתו של אלוף הפיקוד וזה עובד גם כן בערים נוספות ביהודה ושומרון משום שהבינו שזו שיטה חכמה ויעילה”.
רובינשטיין מבקר בחדר הבקרה בעיר. צילום נתי שוחט/פלאש90
מה היחסים שלך עם יו”ר דגל בעיר, דודי זלץ?
“לאורך כל הקדנציה האחרונה חילקנו בשוויון בין כלל המגזרים, כך שהיינו בידידות גדולה מאוד וכיבדתי אותו מאוד. כמובן שכעת ברגע שדגל חתמה על תמיכה בי, כמובן שאני מחויב לו יותר מבעבר. תמיד יש היכן להתקדם, אבל תמיד היינו ביחסי ידידות ועבודה משותפת מצויינת”.
רובינשטיין וזלץ
איך הצלחת לבצר את מעמדך לאורך שנים רבות בעיר?
“ראשית, זו סייעתא דישמיא. אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה. שנית, דבר בדוק הוא שצריך במהלך הקדנציה שלא להתעסק בקדנציה הבאה. איש ציבור שמתעסק בקדנציה הבאה, בסוף אין לו לא את הקדנציה הנוכחית ולא את זו שלאחריה. איש ציבור שמשקיע את כולו בקדנציה הנוכחית ומיטיב עם התושבים, יהיה לו גם הקדנציה הזו וגם את הבאה. אני פועל לפי השיטה הזו”.
יש לך כוונות להגיע ביום מן הימים להגיע לפוליטיקה הארצית?
“לא. אין לי כוונה כזו”.
מה הדבר שעשית בקדנציה האחרונה שאתה אומר תבחרו בי ולו רק בגלל זה?
“ראשית, האחדות בעיר, זה לא דבר מובן מאליו. יש מקומות שרבים, מלחמות שמביאות אסונות וצרות, האחדות והשלווה בעיר זה משהו שצריך לחזק ולטפל בו יום יום, שעה שעה. שנית, הניקיון וההשקעה בתשתיות. תמיד יש מה לשפר ולהוסיף. הגמרא אומרת שספק טומאה ברשות הרבים טהורה, אני מפרש זאת כך – ברה”ר אסור שיהיה אפילו ספק טומאה, צריך שיהיה נקי. אדם אצלו בבית זה פחות חשוב. אבל רשות הרבים צריכה להיות טהורה, נקיה ומסודרת עם קידוש ה’. במוסדות החינוך הסרנו כמעט כליל את כל חרפת הקרוואנים. אזור תעסוקה שקיבל כבר את האישורים הסופיים. בית עלמין סוף כל סוף לעיר. יש כאן הישגים רבים. התושבים שמחים לגור בעיר לכתחילה. יש מקומות שאנשים מתנצלים לגור שם. אצלנו זה לא כך” .
יש תחקירים ופרשיות שמתפרסמות בתקשורת הכללית. מה אתה עונה על זה?
“זה לא דבר חדש שמעלילים על אנשי ציבור. ככל שאדם יושב במקום ציבורי יותר שנים, מנסים להשחיר אותו, כי לא כל החלטה שמקבל איש ציבור היא לטובת כולם. תמיד ישנם שרוצים יותר, קידום ומעמד. זה לא סוד. יש כאלה גם כן שלא מפרגנים, אפשר לחשוב כאילו מה יש כבר שם. לכן אנחנו לא מתייחסים לרעשי רקע ולא לכל מיני תחקירים ועלילות, כל זמן שאני יודע שאני מסתכל במראה ואומר תודה לקב”ה שנתן לי את הזכות ואת היכולת לשרת את תושבי העיר ואני יודע טוב מאוד שפי וליבי שווים. מעולם לא הזקנו לאיש, מעולם פגענו באיש, כך שאני שקט רגוע ושליו ונמשיך הלאה בעבודת הקודש בסייעתא דישמיא בכוחות גדולים, חזקים ומשותפים”.
הבגידה האשכנזית באלעד וההסכמים שהשאירו את ש”ס בחוץ בכל מקום לא השאירו ברירה אלא להריץ בכל הארץ. כי מה יש להפסיד. איך אתם אומרים בקמפיין שכל כך מסמל רצון להשתלטות “לגדול או לחדול”…