מלחמה בעיר התורה (והחסידות): ההתמודדות שקרעה את היהדות החרדית

אחרי שש עשרה שנות שליטה מלאה כמעט ללא עוררין ורגע לפני הגשת הרשימות לרשויות המקומיות, בתנועת ש”ס הודיעו על הצבת מועמדותו של חננאל שם טוב, כמועמד מטעמה לראשות עיריית ביתר עלית מול ראש העיר המכהן מאיר רובינשטיין מ’שלומי אמונים’.

זה עתה מסיים מאיר רובינשטיין קדנציה שלישית בתפקיד ראש עיריית ביתר עלית ופניו לקראת קדנציה רביעית, כאשר במהלך שנות כהונתו ובשתי מערכות הבחירות האחרונות שהתמודד ב-2013 ולאחר מכן ב-2018 זכה לתמיכה רחבה כמעט מקיר אל קיר, למעט גורמי אופוזיציה אשר כוחם היה דל והתמודדו מולו, וכפי שצפו רבים – אלו כשלו במערכה לטובתו.

במערכת בחירות זו, כמו בשתיים הקודמות, זוכה רובינשטיין בראש ובראשונה לתמיכתה של אגודת ישראל, מטעמה מתמודד, אך גם למפלגת האחות ‘דגל התורה’. צחוק הגורל הוא שדווקא בהתמודדות הראשונה שלו ב-2007, זכה רובינשטיין לתמיכתה של ש”ס, אשר סייעה לו בהדחת ראש העיר המכהן, יצחק פינדרוס, כיום חבר כנסת מטעם ‘דגל התורה’.

ההיסטוריה של ביתר עלית לא גדולה מדיי, וזו גם הסיבה שהבחירות המקומיות בהן גבר מאיר רובינשטיין על ראש העיר המכהן יצחק פינדרוס היו ב-2007 ולא ב-2008, כמו מרבית הרשויות המקומיות האחרות.

ביתר עילית היא הרשות המקומית הראשונה בישראל שהוקמה באופן ייעודי עבור אוכלוסייה חרדית, כאשר בעקבות מצוקת הדיור של האוכלוסייה החרדית, הוסכם כי משרד השיכון יבנה את העיר בעצמו – ובעקבות כך את ביתר ליוותה תחילה מועצה ממונה מטעם משרד השיכון, בראשה עמד כראש המועצה הראשון של ביתר, משה ליבוביץ.

הבחירות הראשונות שנערכו בביתר עילית התקיימו ב-1996, אז נבחר לכהן כראש המועצה הנבחר הראשון שלה (ביתר הוכרזה כעיר ב-2001) יהודה גרליץ מאגודת ישראל, כשבמקביל נכנס אז לכהן כחבר במועצת העיר העסקן הצעיר יצחק פינדרוס ואף מונה לסגן, לאחר שגבר על עו”ד ידידיה מצגר, שהתמודד מולו בבחירות פנימיות שנערכו בסניף ‘דגל התורה’ המקומי עוד קודם הבחירות.

עד שביתר נכנסה למסלול דומה לכלל הערים, הבחירות המקומיות בה נערכו בזמן שונה משאר הרשויות המקומיות. מערכת הבחירות המשמעותית הראשונה שחוותה ביתר כעיר הייתה ב-2001, אז הביס יצחק פינדרוס את יהודה גרליץ, ראש העיר המכהן ואיש חסידות נדבורנא, לאחר שזכה לתמיכת חלק מהפלגים באגודת ישראל וכמו כן לתמיכת קשת רחבה של רבנים ספרדים, חרף תמיכת תנועת ש”ס הרשמית במועמדותו של גרליץ.

עם זאת, במהלך ייסוד הקואליציה העירונית לאחר הבחירות, התחייב ראש העיר הנבחר יצחק פינדרוס, לדרישת חסידי באיאן, על הסכם רוטציה עם מאיר רובינשטיין מ’שלומי אמונים’, אשר התמנה לסגן של פינדרוס כאשר במסגרת זו התחייב שלא להתמודד מולו בבחירות הבאות שהתקיימו ב-2007 והיה לשותף פוליטי מלא שלו לאורך הקדנציה.

לאורך הקדנציה ובמהלך כהונתו של פינדרוס, הוא זכה להערכה מכל החוגים והקהילות המרכיבות את העיר והצליח להביא להישגים רבים, כאשר לצד התפתחות העיר במישור הכללי, במשמרתו הוקמו בעיר עשרות תלמודי תורה, ישיבות וכוללים, ושנה אחר שנה העיר קטפה חמישה כוכבי יופי מהמועצה לישראל יפה.

עם האיתות על כך שסוף הקדנציה קרב, כחצי שנה לפני מועד הבחירות לראשות העיר ביתר עלית בשנת 2007, הודיע רובינשטיין תחילה לשותפו הפוליטי יצחק פינדרוס כי הוא מוותר על הסכם הרוטציה שנערך ביניהם ובכך איפשר, למעשה, לפינדרוס להתמודד לקדנציה שניה בראשות העיר.

על אף כל זאת ועם התקרב מועד הבחירות, היה זה דווקא יו”ר שלומי אמונים מאיר פרוש שדרש לקיים את ההסכם והורה לנציגו מאיר רובינשטיין לחזור בו מוויתורו, לדרוש את קיום ההסכם ולקבל לידיו את ראשות העיר. כצעד של איום ומנוף לחץ, פרוש אף העתיק את כתובתו מירושלים לביתר עילית, כאשר התבטא כי צעד זה נעשה “כדי להעביר את המסר שהסכמים צריך לכבד ושאגודת ישראל תעמיד בכל מקרה מועמד לראשות העיר”. לרובינשטיין, שעבד בשיתוף פעולה מלא עם פינדרוס, לא נותרו ברירות רבות.

במקביל להכרזתו של מאיר רובינשטיין על התמודדותו לראשות העיר, פינדרוס שכבר הכריז על התמודדות לקדנציה שניה בתפקיד, לא התכוון להסיר את מועמדותו, לאחר שקיבל את תמיכתו של מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל ואף את תמיכתו של מרן האדמו”ר מבאיאן יבלחט”א, שבאופן אבסורדי הייתה זו שדרשה את הסכם הרוטציה שש שנים קודם לכן, אך העריכו את פועלו וצייתנותו של פינדרוס לאורך הקדנציה ומשכך תמכו בהמשך כהונתו.

‘דגל התורה’ ויצחק פינדרוס שהתמודד ראש בראש מול מאיר רובינשטיין, לא חששו מהפרת ההסכם. מרן הגרי”ש אלישיב פסק שההסכם בטל ומבוטל ופינדרוס נשלח שוב להתמודד על ראשות העיר, כאשר לטענתו היה זה רובינשטיין שביטל את ההסכם כאשר הודיע לו ולאחרים שלא יתמודד ורק ברגע האחרון שלף את ההסכם ודרש לקיימו. טיעון נוסף שנשמע אז היה, שהאדמו”ר מבאיאן היה זה שיזם את ההסכם, וברגע שהוא נמלך בדעתו והחליט לתמוך בפינדרוס לקדנציה נוספת, עובדה זו מספיקה כדי לבטל את ההסכם. לעומת זאת, רובינשטיין טען כי הודעתו המאוחרת על ההתמודדות הייתה בכדי להשהות את “רצח האופי” שהיה צפוי שיבצע בו הצד השני, ומשכך העדיף לחכות עם זה כמה שיותר.

הרחובות בביתר עילית ואף מחוצה לה, סערו באותם ימים. הפוקוס הכלל חרדי והזרקורים של כלי התקשורת החרדיים הופנו אל עבר מאבקי הכוחות בעיר, כאשר כל צד עשה את המירב והמיטב על מנת להבטיח את ניצחונו, כיריית פתיחה לקראת מערכת הבחירות המוניציפאלית הכללית שנערכה כשנה לאחר מכן ברחבי הארץ.

המאבק, במקרה הזה, לא היה רק על כוח ושליטה אלא גם על תדמית. ב’שלומי אמונים’ ראו בעיר הזו כמעוז שלה, אשר התבטא בעשרות קהילות מהחסידויות השונות ומשכך ראו זאת כמתבקש שראש העיר יהיה מטעמה. לעומת זאת, גם ב’דגל התורה’, אשר הכריזו כבר על התמודדותו של פינדרוס לקדנציה נוספת, לא השלימו עם האפשרות של כישלון במערכת בחירות זו.

ההתמקדות בביתר והפניית כל המשאבים אליה התאפשרה, כאמור, אודות לכך שביתר קיבלה תאריך ייחודי משלה למערכת הבחירות, זאת בשל כך שהייתה עדיין לעיר חדשה וטרם התסנכרנה עם תאריך הבחירות הכללי של כלל הרשויות המוניציפאליות.

בחסידות באיאן, אשר הייתה לכל הפחות באותם ימים לקהילה החסידית הגדולה ביותר בעיר עם כ-400 משפחות, נרשם לא מעט זעם כלפי המהלך של שלומי אמונים, אשר נעשה בניגוד לדעת האדמו”ר וחרף הוראתו שלא להריץ מועמד כנגד פינדרוס – דבר אשר גרם לפיצול בתוך אגודת ישראל המקומית. לעומת זאת, האדמו”ר מצאנז ואדמו”רים נוספים, הוציאו הוראה ברורה ותמכו במועמדותו של רובינשטיין.

גם מחוץ לזירה החסידית פעל פרוש בכל מרצו ורשם נוק אאוט, כאשר גייס את תמיכת תנועת ש”ס בראשות מרן הגר”ע עובדיה יוסף זצ”ל, חרף כך שחלק מתומכי ש”ס דווקא תמכו במועמדותו של פינדרוס ובראשם רב העיר הספרדי הרב יעקב תופיק, אשר אף הוציא פסק דין בבית דינו כי ההסכם שנחתם ב-2001 מבוטל, ואין לבית דין אחר להידרש לנושא כלל ואף דן על כך עם מרן הגרי”ש אלישיב.

בתנועת ש”ס המקומית חשבו תחילה לתמוך דווקא במועמדותו של פינדרוס, אך בשל תאונה פוליטית ולאחר שגייס את תמיכתו של הרב תופיק לפני שביקש את תמיכתו של מרן הגר”ע יוסף, בש”ס העניקו את תמיכתם למאיר רובינשטיין ויצאו על כך בהכרזה רשמית, כשבמסגרת ההסכם חברו רובינשטיין ורשימתו יחד עם רשימת ש”ס המקומית והאחרונים קיבלו הבטחה אטרקטיבית לארבעה מקומות גבוהים במועצת העיר, מהשני ועד החמישי.

בעקבות ההכרה בכוחו והשפעתו של הרב תופיק, בש”ס לא ישבו בשקט ויו”ר ש”ס באותם ימים דאג להביא ימים ספורים לפני הבחירות את מרן הגר”ע יוסף לעצרת בחירות גדולה שנערכה בעיר למען מועמדותו של רובינשטיין, על מנת שיפעיל את כל כוחו והשפעתו על הציבור.

בצד השני לא שקטו על השמרים. יממה קודם הבחירות הגיעה לעיר הרבנית בת שבע קנייבסקי ע”ה, בשליחות אביה מרן הגרי”ש אלישיב, שביקש ממנה לבוא לביתר ולחזק את מועמדותו של פינדרוס. “הוא האדם שמתאים להיות ראש העיר וחייבים להצביע עבורו”, אמרה אז הרבנית קנייבסקי והוסיפה, כי “כל גדולי ישראל בטוחים שאם הרשימה שלו תצליח כולם יהיו מרוצים ושמחים ויהיה טוב יותר. ייתן הקב”ה והרשימה של הרב פינדרוס תצליח וכולם יהיו מרוצים ושמחים”.

עם זאת, גם בתוך אגודת ישראל עצמה, זכה פרוש לכתף קרה. יו”ר אגודת ישראל דאז ונציג הסיעה המרכזית חכ”ל יעקב ליצמן לא איפשר לרשימתו של מאיר רובינשטיין, שהתמודדה כמובן ברשימה נפרדת מדגל התורה, להשתמש באות המפלגתית ג’ בפתקי ההצבעה, בטענה שכמה מאדמו”רי אגודת ישראל תומכים במועמדותו של פינדרוס. לליצמן, נציג גור, היה כמובן נוח לשבת בצד. לחסידותו, אשר אין לה כלל ייצוג בעיר, אין שום אינטרס בעיר הזו, לכאן ולכאן. הוא העדיף כנראה להסתכל על מלחמות היהודים מרחוק ולשמר את האינטרסים שלו לקראת הבחירות המוניציפאליות הכלליות שחיכו מעבר לפינה.

בסופו של יום ולאחר ספירת קולות המצביעים, לאחר שכ-90 אחוזי הצבעה שהם כ-12,000 בעלי זכות בחירה, מימשו את זכות בחירתם, התברר כי מאיר רובינשטיין ניצח את הבחירות בפער גדול ומשמעותי את ראש העיר המכהן, יצחק פינדרוס, עם 59 אחוזי תמיכה אל מול 41% לראש העיר המכהן.

גם במועצת העיר רשם רובינשטיין הישג גדול, כאשר סיעת ש”ח, שאיחדה את החסידויות השונות ואת ש”ס, זכתה להצלחה גדולה של 9 מושבים מתוך 15 בסך הכל, אל מול סיעת צדק בראשותו של פינדרוס שקבלה שני מושבים בלבד, בדומה לסיעת כן של חסידות באיאן שזכתה אף היא בשני מושבים במועצת העיר.

מאז, כאמור, ידעה ביתר ימים טובים יותר והתפתחה לאין שיעור. בין מערכת בחירות אחת למשנתה, היה מי שניסה לערער את מועמדותו של ראש העיר המכהן מאיר רובינשטיין ואף היו שהתמודדו באופן עצמאי נגדו בבחירות, אך באופן רשמי גרף רובינשטיין שוב ושוב את תמיכת כלל המפלגות החרדיות.

במערכת הבחירות הנוכחית ולאחר שכל הקלפים נפתחו בערים אחרות, האינטרסים הזרים חדרו גם לביתר עילית. האם בש”ס מאמינים בהצלחתו של מועמדם, בפרט כאשר זה לא מקבל את תמיכת ‘דגל התורה’, קשה להאמין. את המערכת הם בהחלט הצליחו לאתגר, אך הכל מקווים שהאחדות שהצליחה להישמר בה משך שנים ארוכות, לא תינזק כתוצאה ממערכת בחירות זו.