"אני הולך לסופר השכונתי לקנות קצת דברים לבית", מספר סנ"צ גלעד בהט, "הבן שלי בן 11 מלווה אותי, ואני אומר לו תראה גבינה מריחה לא טוב, נראה לי שזה מקולקל. הוא לוקח את הגבינה מידי ומריח, ואומר לי אבא זה מריח מעולה". וככה זה נמשך לאורך כל הקניה, הכל מריח לי מוות, הריח נדבק לגוף ולא עוזב.
פתחנו בתיאור הקטן הזה בכדי להתחבר מעט לעבודת הקודש שנעשית בימים אלו בבסיס שורה, בו עמלים על זיהוי הגופות מהטבח הנורא בשמחת תורה. תיאור שעלה תוך כדי שיחתנו עם סנ"צ גלעד בהט מהיעוץ המשפטי של משטרת ישראל. בשגרה הוא אחראי על תחום חקירות ומודיעין במשטרה, אבל מאז אותה שבת נוראה הוא כל הזמן בבסיס שורה, מפקח על זיהוי הגופות של הנרצחים הרבים.
סנ"צ גלעד בהט. ברקע המקררים עם הגופות הרבות. קרדיט: דוברות המשטרה
חלוקת העבודה בבסיס היא שצה"ל אחראי על זיהוי גופות החיילים, ואילו משטרת ישראל מטפלת בכל מי שאינו חייל בצה"ל.
עד כה טיפלו שוטרי משטרת ישראל בכ-1,200 גופות וחלקי גופות. המציאות בה נעשית העבודה היא מורכבת מאוד, לידיהם הגיעו כ-1,000 גופות וישנם עוד ממצאים רבים שהם בגדר חלקי גופות כשעליהם להפריד ולשייך כל ממצא למי הוא שייך.
לאחר מאמצים רבים ועבודה קשה, עד כה הצליחו במשטרה לזהות למעלה מ-800 גופות. כשבשיחתנו מדגיש סנ"צ בהט כי הזיהוי הוא ודאי ברמה של 100%. לדבריו לצד המהירות בה עובדים השוטרים והחוקרים במלאכת הזיהוי, על מנת להעניק תשובות ברורות למשפחות כמה שיותר מהר, נדרשת הקפדה יתירה על ודאות הזיהוי, שחלילה לא תצא תקלה וטעות מתחת ידם, זו הסיבה שהתהליך אורך זמן שלעיתים נראה ארוך מידי.
מלאכת הזיהוי מורכבת משלושה חלקים המנוהלים כל אחד במרכז נפרד. בבסיס שורה נמצאות הגופות והממצאים שנאספו מהשטח ע"י מתנדבי זק"א, שם מקבלים אותם השוטרים, ומבצעים רישום מדוקדק של כל הממצאים הקיימים בכל גופה, כולל איסוף דגימות DNA, טביעות אצבע וסימנים מיוחדים.
מלבד זאת יש את מרכז המשפחות באיירפורט סיטי בנתב"ג, לשם מביאות המשפחות את כל אמצעי הזיהוי שברשותם, מברשות שיניים עם שרידי DNA, צילומי רנטגן ושיניים, סימנים מיוחדים וכדומה.
בירושלים נמצאים מכוני המעבדה של משטרת ישראל, שם מבוצעת הצלבה והתאמה בין הממצאים שנאספו ותועדו בבסיס שורה מהגופות עצמם, לממצאים שהביאו המשפחות מהבית. וכך לאחר זיהוי ודאי צוות מיוחד נשלח להודיע למשפחה על גורל יקירה.
שלב הזיהוי ומסירת ההודעה למשפחות מורכב רגשית, מחד יש כאב רב על קביעת המוות של יהודי שנרצח, וקיים קושי בלבשר זאת למשפחה, ומאידך, המשפחות ברובן ממתינות ומצפות למידע, אין קושי גדול יותר מחוסר הודאות המייסר. חלק מהמשפחות כבר יודע מעדויות וקטעי וידאו על גורל קרוב משפחתם, ועדיין יש בהודעה הרשמית בכדי לתת ודאות ורגיעה לנפש.
כעת הגיעו השוטרים לשלב המורכב ביותר במלאכת הזיהוי, כשבידיהם בעיקר חלקי גופות שקשה מאוד לזהותם. את מלאכת הזיהוי המורכבת, מלווים כל העת רבני משטרת ישראל האחראים למתן מענה מהפן ההלכתי לשאלות המתעוררות בתהליך הזיהוי, יש לזכור כי הזיהוי חייב לעמוד בכללי ההלכה, על מנת לאפשר קבורה כדין, וכן על מנת להתיר עגונות במידת הצורך.
מלבד רבני המשטרה, זיהוי הגופות נעשה תוך שיתוף פעולה הדוק עם המכון לרפואה משפטית באבו כביר, רבני המכון מלווים גם הם ונותנים מענה לכל שאלה. לבסוף כל גופה שזוהתה צריכה לקבל את אישורי הרבנות הראשית ונציגי משרד הדתות, שהם אלו בסוף שמאשרים באופן סופי הכרזת מוות על אדם, והעברתו לקבורה יהודית.
סגן ניצב גלעד בהט משתף אותנו בתחושותיו תוך כדי העבודה הקשה: "אני 27 שנים במשטרה, רוב שנותי הייתי בשטח בזירות פיגועים ורצח, הייתי ברוב פיגועי הטרור בירושלים, הייתי נציג המשטרה במכון לרפואה משפטית. מעולם לא ראיתי כמות כזו של גופות. מעולם לא נתקלתי בהתעללות כזו, זה משהו שלא ראיתי מעולם".
"החלק הקשה ביותר", אומר סנ"צ בהט, "זה הילדים". כאב לילדים קטנים, קשה להימנע ממחשבות על מה היה קורה אילו. את המראות להם נחשף תוך כדי הטיפול בנרצחים הוא יקח איתו לעוד תקופה ארוכה מאוד.
אמצעי הזיהוי הנדרשים נעשים גם הם מורכבים ככל שעובר הזמן, מצבן של הגופות אינו נעשה טוב יותר, וכעת הם הגיעו לשלב בו נותרו בעיקר חלקים של גופות לזהות. לעיתים נדרשו לטכנולוגיות מתקדמות רק כדי לזהות שבתוך אותו שק שוכנות שתי גופות. באחד המקרים היו אלו אמא ובנה הקטן. חבוקים זה בזה.
החלק הקשה בהתמודדות מול כל הרוע אליו נחשפו, מתחיל כשחוזרים הביתה, בבסיס עצמו פחות קשה כשאתה עסוק בעבודה טכנית.
סנ"צ בהט בוחר להפנות זרקור גם לעבר נשות השוטרים וכלל המשפחה העוטפת, לדבריו בימים אלו הם כמעט ולא מתראים, וגם כאשר כבר נפגשים הוא לא חוזר הביתה לגמרי, הראש אפוף במוות ובתמונות הקשות שראה בשעות הארוכות בבסיס. מי שמחזיק את המשפחות ומטפל בילדי השוטרים בימים קשים אלו, תוך שהן שותפות לתחושת השליחות העמוקה, נשות השוטרים ראויות להערכה רבה.
"יש לנו משימה, לנגד עינינו עומדות המשפחות של הנרצחים והנעדרים, הם סובלות הרבה יותר, שליחותנו לתת להם תשובות, גם התשובה הכי גרועה היא תשובה", כך אומר גלעד ומוסיף: "האחדות של עם ישראל מחזיקה אותנו בתקופה קשה זו".
תפילת ערבית בבסיס שורה. משמאל ח"כ שמחה רוטמן. צילום: באדיבות המצלם.
בנוסף למאמצי זיהוי הגופות של הנרצחים, במשטרה משתדלים לתת מענה גם לבקשות מיוחדות, כמו איתור חפצים ייחודיים שהיו על הנרצחים. וכמובן עמידה בקשר יום יומי ורציף עם כל משפחות הנעדרים. כל יום נציג המשטרה מתקשר לנציג המשפחה שעם הזמן ירד וקטן מאוד, ומעדכן על ההתקדמות אם ישנה בחקירה. לא תמיד יש בשורות לעדכן בהם, אבל גם את זה צריך לומר להם, ועושים את זה מידי יום.
לסיום אנחנו מבקשים מסנ"צ בהט מסר של חיזוק לעם ישראל. הוא לא מהסס ואומר: "האירוע הזה הוא חור שחור מאוד לכולנו, אבל גם בחושך הזה לאט לאט מתחילים לראות איך כל אחד מדליק פנס קטן, ויחד נעשה אור גדול שמתחיל אט אט להאיר את כל הארץ".
וכאן הוא פונה אל כל אחד מאיתנו ואומר: "אם כל אחד בבית שלו במקום שלו ידליק פנס אחד קטן, ויאיר את האור שלו כפי דרכו ויכולותיו, כולנו יחד כל אחד בדרכו נהיה שותפים לאור הגדול שיצא מכל הקושי הנורא שחווינו".
לצורך השלמת התמונה של תהליך זיהוי הגופות, שוחחנו גם עם ח"כ שמחה רוטמן המשמש כיו"ר וועדת חוקה בכנסת.
רוטמן נמצא בימים אלו בשטח, ואף ביקר מספר פעמים בבסיס שורה, כששאלנו אותו איזה ציון היה נותן לצה"ל ולמשטרה על תפקודם באירוע, הוא מבקש להקדים ולהסביר על דרך הפעולה במקום.
לדבריו הבסיס שמיועד בימי שגרה לזיהוי של עד 30 גופות ביום, קלט לפתע משאיות מלאות במאות גופות כל יום. בנוסף המתחם ששייך לצה"ל חולק לשנים, כאשר מתחם אחד משמש את צה"ל, ומתחם נוסף בשימוש המשטרה. חלוקת העבודה ביניהם היא שצה"ל אחראי על כל גופות החללים של צה"ל, הכוללים בתוכם את חברי כיתות הכוננות שנפלו בהגנת היישובים והקיבוצים, וכן חיילים משוחררים שלא היו על מדים בשעת נפילתם.
רוטמן שירד לשטח על מנת לסייע בקיצור התהליכים, השתמש גם בהשכלתו המשפטית ובניסיונו מתקופת שירותו הצבאי כמש"ק דת, וסייע בהרבה מקרים שדרשו התערבות לקיצור הליכים.
בנוסף השתמש גם בכובעו כח"כ ויו"ר ועדה, והביא לחיבורים בין משרדי הממשלה והגופים השונים. לדבריו מעורבות יחד עם אנשים נוספים הביאה לקיצור משמעותי בזמן שלקח להודיע למשפחות הנרצחים ולבשר להן על הנורא מכל. הדבר תלוי ומערב כמה משרדי ממשלה והתערבותו בעניין הביאה לקיצור הזמנים.
לדבריו הציון שצריך להעניק לצה"ל ולמשטרה הוא 15 מתוך 10. כלומר הם עובדים בצורה יעילה מאוד, בתנאים לא תנאים, במקום שהקיבולת שלו היא עשירית מהכמות בה הם מטפלים מידי יום.
רוטמן בבסיס שורה. צילום: באדיבות המצלם
לסיום שאלנו את חבר הכנסת רוטמן, איך ההרגשה להיות במקום כזה ולראות כל כך הרבה מוות מול העיניים. בתשובה אמר: "לכולנו זה מאוד מאוד קשה, הנוכחות במקום כמובן מרגישה הרבה יותר אתה רואה ושומע ומריח עם כל החושים".
הוא מבקש להדגיש בסיום דבריו את השוני הגדול בו אנחנו נמצאים היום לעומת זמנים חשוכים אחרים בהיסטוריה של עם ישראל, כאשר היום אנחנו זוכים לחיות בארץ ישראל, וב"ה שיש גם חיילים שיכולים להילחם ולשמור על עם ישראל.
או כדברי הכתוב: "אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר", ומשמע שאם ה' כן ישמור עיר, לא שווא שקד שומר. במילים אלו הוא מחזק את ידי כוחות הביטחון שנלחמים במסירות נפש למען עם ישראל.
רוטמן מסרב להתייחס לדרך ניהול המבצע עצמו, לדבריו הוא אינו חלק מהפורומים בהם מתקבלות ההחלטות.
בשאלה האחרונה, שאלנו את חבר הכנסת רוטמן, מה עמדתו בנוגע לדברי הסתה והאשמות שנשמעים בימים אלו מצד מיעוט קטן בשמאל, רוטמן מסרב להתייחס לכך, ואומר: "בזמן כזה עם ישראל כולו מאוחד, ואסור לנו ליפול למלכודת הזו, צריך להקפיד לדבר על הטוב והמחבר ולא לעסוק בשלילי".
בסיום הכתבה, מרשה לעצמי להוסיף כמה מילים בנימה אישית:
לא נסעתי לבסיס שורה. לא רציתי. לא הרגשתי מוכן למה שאראה שם. את כל הראיונות ביצעתי מרחוק בטלפון. אבל ההרגשה של מלאכים בדמות בני אדם. עברה גם דרך קו הטלפון. המראות להם נחשפו ונחשפים כבר כמעט חודש אנשי המשטרה והצבא, הם מראות שבן אנוש לא אמור להיחשף להם.
האמינו לי שחסכתי מכם רבים מהתיאורים אותם שמעתי באוזני. לא הכל קל להכלה. ועדיין נראה לי שקשה לקרוא גם את מה שנכתב. אבל הרגשתי חובה לתת את הבמה הצנועה שלי לאותם מלאכים. אותם אנשים שריח המוות דבק בבגדיהם ובגופם, אבל בידיהם נתנו לנרצחים נצח וטהרה.
והם אכן ניחנו ביכולת המופלאה הזו, לראות בתוך החושך את האור, כפי ששמענו מסנ"צ גלעד בהט.
לתגובות והערות לכותב הכתבה ניתן ליצור קשר במייל: [email protected]
ישראל
יא תותח, תמשיך להביא את הדברים מהשטח זה מחזק אותנו
בהחלט, מהכתבות הבודדות שקראתי כל מילה.
עצוב ודוקר ממש.