הקלידנים בראיון מיוחד לחודש אדר: טרנדים בחתונות, ווליום וטיפים | מרבים בשמחה

הם עומדים שם לילה לילה באנרגיות שיא על הבמה, מרעידים את אולמי השמחות מפזרים צלילי שמחה ומרקידים את הקהל. האצבעות שלהם רוקדות על המקלדת במהירות על קולית, יוצרות קרקס מוזיקאלי נדיר שמהפנט קהל רב לבמה.

בקואורדינציה מאתגרת, הם משלבים בין נגינת סולו מרהיבה, למהלכי הרמוניה מורכבים, תוך כדי החלפת מקצבים ובייטים והפעלת טראקים. מערכות ההגברה המקצועיות שהם משתמשים בהם זורקים לאולם בבת אחת אלפי וואלט של תדרי בס וטרבל, שאי אפשר להישאר להם אדיש.

אלו הם ‘הקלידנים’ או אם תרצו ה’אורגינסטים’ ‘שרי השמחה’ של המגזר החרדי האמונים על התפקיד המשמח והמאתגר ‘לשמח’.

לא רבים יודעים, אבל התופעה הזאת שנקראת ‘קלידן’ קיימת אך ורק ‘אצלנו’ במגזר החרדי, מה שהתחיל כניסיון לחסוך בעלויות של תזמורת מרובת נגנים, הפך ברבות הימים לקו המוביל במוזיקת לייב החסידית, ולסצנה מוזיקאלית מרהיבה שאין בדומה לה בשום תרבות מוזיקאלית בעולם.

הקלידנים והמתכנתים לקחו את הכלי הקטן והמוגבל צעד אחר צעד ופתחו אותו לרמות גבוהות שספק אם החברות שיצרו את הכלי האמינו שהכלי הקטן והקומפקטי יפיק כזה רמה עוצמתית של מוזיקה. וככה נוצרה לה סצנה מוזיקאלית תרבותית רחבה מאוד שכוללת קלידנים, מתכנתים, חובבים, מעריצים, מתלמדים ‘לשעברים’ ואפ’ תוכניות ריאלטי שאפשר לבוא ולהתמודד אם אתם בעניין.

הכלי נכנס כל כך חזק שנכנס כל כך חזק שכמעט שאין בית אשר אין בו…. ‘אורגניסט’ ברמה כזו אחרת, וכהיום ב2024 אפשר לומר שהכלי הכי יהודי הוא למרבה האירוניה דווקא ‘האורגן’…

ברוח חודש אדר ניתן לומר שאולי בעוד 200 שנה בשנת תתקפ”ד נוכל לראות בבתים של יהודים, ציורי שמן מרהיבים מתארים נגן יהודי מהעבר מעוטר ציצית צמר מנגן על ‘אורגן קומתיים’.

אבל יודעי דבר טוענים בתוקף שהפער בין לנגן בבית כתחביב לנגן בחתונה הוא עצום ובכלל כדי להיות קלידן ברמה גבוהה לא מספיק להיות מוזיקאי שמנגן קלידים, צריך להיות מעין ‘מאסטרו’ ששולט במגוון רחב של תחומים כמו סאונד, סולמות, תכנות מקצבים, זיכרון פנומנלי של שירים, יכולת תקשורת גבוהה, ועוד, וכמובן הרבה מאוד שנים של ניסיון… ‘סייעתא דשמיא’.

אבל מאחורי הכוכבים האלה יש כמובן אנשים, יש להם חיים משלהם וגם דעות והשקפת עולם משלהם. חודש אדר, חודש השמחה, בחרנו להביא לכם לראיון ייחודי וראשוני את ארבעת הקלידנים הפופולאריים ביותר כהיום בשוק השמחות החרדי שעצבו ומעצבים את סצנת הקלידים הנוכחית: מוישי מנדלסון, אבי דרור, חיים ברייער, ואיציק איזנשטאט.

הם פותחים לראשונה צוהר על עבודתם הייחודית והמאתגרת ‘לשמח’, על החיים במקביל, איך הדברים נראים מהזווית של הבמה, ומשתפים מעט מסודות המקצוע.

מיותר להציג אתכם לקהל, אבל בכל זאת למי שרוצה להכיר יותר, תשתפו אותנו, כמה שנים אתם כבר מנגנים בחתונות? בפני איזה קהלים אתם מופיעים בעיקר? ולאיזה חוג הנכם משתייכים?

מוישי מנדלסון: משתייך לחסידות אמשינוב, אורגניסט שנים, מופיע ב”ה בכל סוגי הקהלים.

חיים ברייער: משתייך לחסידות טשרנוביל, מנגן כבר מעל לעשור באירועים שונים ומגוונים, הקהל העיקרי שלי הוא כזה שרוצה מוזיקה חסידית אנרגטית יחד עם זאת שתהיה עם טעם יהודי שמרני ואותנטי. תתפלא לשמוע שיש קהל גדול שהוא לאו דווקא חסידי ולא גדל על הסגנון הזה, שמעוניין בסגנון הזה. יוצא לי גם הרבה לנגן במה שנקרא ‘רעבישע חתונות’ עם פארענצ’ס.

אבי דרור: משתייך לזרם הליטאי אשכנזי. (ד”א שם משפחתנו המקורי היה פריימן, אך אבי שינה אותו לדרור). לאחרונה מצאתי תמונה מפורים תשס”ג מהאירוע הראשון שניגנתי בפני קהל, מה שאומר שבפורים הקרוב אציין 21 שנות נגינה באירועים. אני מופיע בכל סוגי הקהלים חסידי, ליטאי, ספרדי, מהקהל הכי פרום ועד לקהל הכי מודרני. אני גם טס הרבה לנגן לחתונות בחו”ל.

איציק איזנשטט: התחתנתי לפני 5 שנים, ומאז אני זוכה לנגן ערב ערב בחתונות. הקהל העיקרי שלי הוא חסידי, אבל כמובן שאני גם מופיע בשאר הקהלים, ליטאי, ספרדי. יוצא לי גם לנגן הרבה באירועי בוטיק לאורחים מחו”ל שבאו לארה”ק.

נכנסו זה עתה לחודש השמחה נתחיל בשאלות הקשורות לשמחה. במהלך השנה אתם מנגנים במגוון רחב של אירועים, באיזה אירוע אתם מרגישים במיוחד את השמחה? חתונה, שמחת בית השואבה, או אולי משתה היין בפורים?

מוישי מנדלסון: כמובן שבחתונה. אירוע של פעם בחיים מטבע הדברים הוא הכי שמח. אני יוסיף שכשבן אדם בא להופעה או קונצרט יותר חשוב לו שהמוזיקה תהיה מושקעת ויפה מאשר שמחה, אבל בחתונה תמיד הפרמטר יהיה: ‘כמה זה שמח’.

חיים ברייער: ‘אין מערבין שמחה בשמחה’. כל אירוע מביא אתו שמחה ייחודית משלו וקשה להשוות ביניהם. בסוכות מרגישים שמחה מרוממת של קדושת החג מעין דמעין השמחה הגדולה שהייתה בבית המקדש משהו באוויר שמרומם אותך, בפורים השמחה מתערבבת עם דמעות של כיסופים ויוצרת ההתעוררות עצומה. אני אישית חושב שהחתונות ‘בחודש אדר’ הם הכי שמחות.

אבי דרור: אני אישית משתדל להרגיש את השמחה בכל חתונה וחתונה מחדש. והאמת שקשה לי להישאר אדיש למראה פניו המאושרות של החתן כשהוא יוצא מהחדר ייחוד זה מרגש אותי כל ערב מחדש. ‘קשה לעבור ליד השמחה ולא להידבק’ כמו שאמר רבי נחמן מברסלב : ‘ומכניסים אותו בעל כורחו לתוך מחול המרקדים ומכריחים אותו בעל כורחו שיהיה שמח עמהם גם כן’. אבל אכן בחגים ישנה שמחה מיוחדת במינה ‘שמחה עילאית’ שאין בדומה לה שמתעוררת כמובן אחרי שלושים יום של הכנות נלהבות לחג, אווירת החג, שירי החג הקסומים, שמחזירים אותנו לילדות, כמו”כ יצא לי לנגן בתוקפות סיומי הש”ס בכמה סיומים של אנשים פרטים שהשקיעו ועמלו וסיימו את הש”ס, אירועים אלו זכורים לי כשמחים ומרגשים במיוחד.

איציק איזנשטאט: כל האירועים שציינת הם אירועי שמחה שהשמחה בהם פורצת כל גבול, כך שבכולם אני חש כמובן את השמחה. אבל כשיש לי צוות מקצועי ואנרגטי שזורם טוב בכל הקטעים ונוצרת כימיה על הבמה, אני חש שמחה מיוחדת וסיפוק שקשה להסביר. אני יכול למצוא את עצמי בחתונה קלאסית באמצע חודש טבת חווה רגעי שמחה נדירים, ומאידך אני יכול להיות ‘בשמחת בית השואבה מרכזית’ וזה לא קורה.

שאלה זו כבר נשאלה בראיון שקיימנו לא מזמן פה באתר JDN עם זמרים. עם זאת לא מן הנמנע שנפנה אותה גם אליכם, איך אתם רואים את ‘המוזיקה האלקטרונית’ שהפכה למרכיב מרכזי בחתונות של ימינו, מוזיקה רדודה וזולה שיושבת על טריקים וגימיקים זולים שאינה מתאימה כלל לחתונה יהודית, או כלי חיובי שמביא המון שמחה ואנרגיה?

מוישי מנדלסון: לא חושב שזה המקום והזמן להרביץ מוסר בצעירים, כשרק לפני רגע היינו בנעליים שלהם. באופן אישי אני אוהב אלקטרוני עם גבול, אבל להיות ‘צדקן’ פחות הכיוון.

חיים ברייער: זו שאלה סופר רגישה, זה ‘הנושא’ ורבים מתחבטים בו, כמה, ואיך ראוי להשתמש במוזיקה אלקטרונית בחתונה. לדעתי האלקטרוני המחוספס שאנחנו יכולים לשמוע היום בחתונות, חצה את גבולות הטעם הטוב ואינו מתאים לחתונה יהודית שזהו זמן כל כך גבוה ונעלה. מה עוד שאני רואה בחוש שלפעמים אני מפעיל ‘טראק אלקטרוני’ וזה מפרק את המעגלים ומשבש את הזרימה של החתונה. יחד עם זאת אם אני בא לחתונה ומבחין שהערב זה נצרך אני מתאים את עצמי. צריך לזכור שהמונח ‘מוזיקה אלקטרונית’ הוא רחב מאוד ולכן יש פתיחים ויש פתיחים, יש כאלה עם מנגינה הגיונית שעוד שאפשר לשלב במקרה הצורך, ויש כאלה שאני לא רואה דרך לשלב באטמוספרה הקדושה של חתונה. מצטער.

אבי דרור: הרשו לי להמחיש את נקודת המבט שלי בנידון באמצעות הדוגמה הבאה: אם יבוא אדם חמוש במטאטא ויעמוד במרכז האולם ויצליח באמצעות תנועה מסוימת עם המטאטא לגרום לקהל לרקוד ולפזז, ללא צל של ספק הוא יהפוך ‘ללהיט חתונות’ מבוקש, ויהיה תפוס לילה לילה, או בסלנג של המוזיקאים ‘יעבוד חמישייה’ כי מה שעובד ‘עובד’. אותו הדבר לגבי המוזיקה האלקטרונית, אם היא זו שמממריצה את חברי החתן האמונים על השמחה לרקוד, אז מדוע שלא נשתמש בה? הרי השימוש בה אינה מנוגדת לגדרי ההלכה, ובאשר לטענה שזו מוזיקה שמושפעת מהגויים, זה היה טבעה של המוזיקה היהודית לאורך כל ההיסטוריה, גם המוזיקה החסידית האותנטית המארשים וכ’ו נוצרו בהשפעת הסגנון המוזיקלי הכללי שהייתה פופולארית באותה תקופה בפולין גליציה וגרורותיה.. האם האלקטרוני זה הטעם שלי לא בהכרח, אבל בסוף את העבודה היא עושה מצוין, מה שעובד ‘עובד’.

איציק איזנשטאט: המעניין הוא שיש קהלים שזה טריגר אצלם ויש כאלה שזה עובר חלק לגמרי, למשל בחסידי זה הרבה יותר נושא מאשר בליטאי, אני אישית לא חושב שאני צד בוויכוח, אני משתדל להתאים את הנגינה שלי לכל אירוע ואירוע ולתת לכל קהל את המוזיקה שהוא רוצה. ובכללי לקלידן חשוב מאוד לדעת ‘לקרוא קהל’ ולהתאים את סגנון המקצבים והסאונדים לקהל. מה כן שהקהל אינו מעוניין באלקטרוני ואין אפשרות ללחוץ PLAY ולהפעיל טרק, נדרשת מהקלידן רמות גבוהות במיוחד של מיומנות מוזיקאלית שזה יהיה חסידי מצד אחד אבל גם אנרגטי ודוחף.

האם תשתפו פעולה עם גימיקים עונתיים כמו ‘מני ממטרה’ ‘2 3 שגר’ ‘אתם השתגעתם’?

מוישי מנדלסון: מילה אחת על ‘אתם השתגעתם’ ‘מה אתם עושים’ שכשעשיתי את זה לראשונה זה התפוצץ בטירוף והגיע עד לטלוויזיה, וביקשו ממני אפילו להתראיין על זה,(כמובן שסירבתי) תכל’ס כשניגנתי את זה לא הרגשתי שלם עם זה, אבל בכל זאת תנו לחיות לחיות ולצעירים לבלות.

חיים ברייער: ברור שלא, לא רואה את זה כדבר ראוי ומכבד להכניס אלמנטים מהפוליטיקה וטרנדיים מהרחוב כמו ‘מני ממטרה’ לרחבה של חתונה יהודית. ‘אתם השתעגתם’?

אבי דרור: כמובן שיש גימיקים שיותר התחברתי יותר ויש כאלה שפחות ,אבל העיקרון זהה למה שאמתי מקודם אם זה מה שמשמח למה לא, מה עוד שצריך להבין שלפעמים החברים באים לחתונות אחרי שבוע שרקדו לילה לילה, אם הגימיקים נותנים להם הפוגה קטנה ואז ממשיכים עם כל האנרגיות אז למה לא.

איציק איזנשטט: כמו שאמרתי בשאלה הקודמת זה תלוי בקהל אם הוא מעוניין בכך העדפה האישית שלי אינה רלוונטית, אני רק יוסיף מניסיון שלגבי גימיקים צריך המון ‘טאקט’ מתי זה נכנס טוב וזורם באווירה ומתי פחות, וחלילה לא להפעיל ‘אתם השתגעתם’ או’ 2 3 שגר’ 5 דקות אחרי ‘עוד ישמע’ כי בחור ביקש, או אם הגימיק העונתי אינה מתאימה לסגנון החתונה.

‘הווליום’. תופעה שכיחה למדי היא לראות בחתונות מבוגרים מלינים על גובה הווליום שהוא מחריש אוזניים, בעוד שהצעירים טוענים בתוקף שהם לא מצליחים לרקוד כי המוזיקה חלשה מדי. איך אתם מתמודדים עם הדילמה הזו? והאם הווליום לא מוגזם?

מוישי מנדלסון: אני מסכים הוא גבוה חד וחלק, למרות שאני כבר הולך אחורה עם זה, כשמעירים לי על ווליום אני לוקח את זה בדרך כלל ברצינות כי זה באמת מפריע… סיפור קצר לפני תקופה הייתי בחתונה שאחד האנשים שם ניסה לשכנע אותי להוריד ווליום, שורה תחתונה תוך כדי שאני מנגן קיבלתי פתק: הצלחת לגרש את הסבתא של החתן, היא אישה מבוגרת שבסך הכל רצתה לשמוח אבל לא יכלה ויצאה, תתבייש, וגם צירף טלפון שלו כאילו שאני עומד להתקשר אליו אחרי החתונה ולבקש סליחה מהסבתא או משהו, מה שהוא לא ידע זה שההגברה בעזרת נשים בכלל לא עבדה בשל אותה סבתא, עכשיו תגידו לי אתם איך מנמיכים דבר שלא עובד? מסתבר שהסבתא הייתה עייפה.

חיים ברייער: ‘דילמא רצינית’ מצד אחד אני מבין את המבוגרים שזה מציק להם אבל מהצד השני מי שמתאמץ ורוקד ועושה את השמחה זה הצעירים וצריך להתחשב בהם, ואם זה מה שעושה להם את זה צריך לתת להם את זה. לא רואה לנכון בגלל אדם אחד או שניים שזה מפריע להם, להרוס את החתונה. כבר היו לי מקרים לא נעימים בכלל שסבתא עצבנית שפכה על המיקסר בקבוק מים או מבוגר שניתק את כל הכבלים. מי שזה ממש מפריע לו יכול להתגבר על הבעיה ולהוסיף פיזורים להגברה ואז לא צריך ווליום כ”כ חזק, ויש עוד פתרון פרקטי וזול ‘אטמי אוזניים’.

אבי דרור: הווליום לא מוגזם, כי ‘הווליום’ הוא זה שדוחף אותנו לזוז ולרקוד, קשה מאוד לרקוד בווליום שקט. להבדיל אלף אלפי הבדלות כשאדם בא למסיבה והמוזיקה בווליום גבוה הוא לא מתלונן על כך הוא מודע לכך שהוא בא למקום שרוקדים בו והווליום בהתאם, משא”כ בחתונה שיש אנשים שבאים למטרות אחרות, לעשות סיבוב קצר ואז לשוחח עם בני משפחה שלא נפגשו איתם מזה זמן רב ולכן הווליום מפריע להם. אני כן משתדל לרדת לרחבה להקשיב שהווליום אכן ‘גבוה’ אבל לא חלילה מחריש אוזניים. אני גם מציע למי שהווליום מפריע לו אל תעמוד מתחת לרמקול ותתלונן ‘הווליום גבוה’, מפריע לך פשוט תתרחק מעט לרוב זה יסתדר.

איציק איזנשטאט: לא קרה לי בחיים ש’החתן’ בא לבקש להוריד ווליום וגם המחותנים כמעט ולא קרה, כי בעלי השמחה שמזמינים את התזמורת ומשלמים עליה במיטב כספם רוצים לחוש את האנרגיות ושהמוזיקה והאווירה באולם תהיה דוחפת וסוערת ובדיוק בשביל זה צריך ‘ווליום גבוה’. מה עוד כשיודעים לעשות סאונד איכותי ובאלנס מדויק זה לא אמור להפריע, הבעיה מתחילה כשהסאונד לא מקצועי, שלא שומעים מספיק את הזמר, שיש תדרים מציקים, לרוב אז מתחיל התלונות שהווליום מחריש אוזניים.

‘האינטנסיביות’. לא רבים יודעים אבל עבודתכם היא אינטנסיבית ביותר, השעות הארוכות, ההיטלטלות בדרכים, והאנרגית שצריך להוציא בחתונה, איך לא נשחקים?

מוישי מנדלסון: האינטנסיביות אוי האינטנסיביות היא באמת מאוד שוחקת אבל כשמצליחים להכניס גם ממד רוחני לחשוב על זה שזה מצוה וזכות ובסוף גם עבודה נעימה שתמיד אנשים מחויכים וכו’… ובפרט שזוכים לשמח אנשים וחתן כלה. זה עוזר מאוד.

חיים ברייער: הצופה מהצד לא תמיד יכול להבין איזה אנרגיות נדרשות מהקלידן כדי לנגן ולהוביל את החתונה. ובכלל לנחות באולם לפעמים אחרי יום ארוך ומתיש ולעבור לאטמוספרה אחרת לגמרי, לראות את בני המשפחה שכבר מתכוננים לערב הזה חצי שנה ואתה באת עם הנשימה ביד כי היו פקקים בכביש 4, ואז להתמזג בהרמוניה בתוך האווירה, זה בהחלט מאתגר. אני מקפיד מדי פעם לשנות ולגוון לרכוש אורגן חדש, מקצבים חדשים, וכמובן להזכיר לעצמי שאמנם עבורי זה עוד יום עבודה אבל לחתן והכלה זהו פסגת חייהם.

אבי דרור: קודם כל מגוונים, שירים חדשים, סאונדים חדשים, מהלכים חדשים. וב”ה היומן שלי ג”כ מאוד מגוון, אני הרבה טס לנגן בחו”ל, שזה בהחלט מרענן, יום אחד להופיע בחתונה חוצניקית בחו”ל, ואז לחזור עם כל האנרגיות לישראל, לקהל הישראלי האהוב. אבל העיקר זה לזכור את השליחות והזכות הגדולה, על האורגן שלי יש מדבקה קטנה עם הנוסח: לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה הריני מכוון לקיים מצווה לשמח חתן וכלה’.

איציק איזנשטט: אכן זוהי עבודה אינטנסיבית ואני משתדל לתת את המרב בכל חתונה וחתונה, בין אם זה בליל שישי אחרי שבוע שעבדתי לילה לילה בין אם זה אחרי יום עמוס ומתיש.וזה שיש תקופות ממושכות של מנוחה ‘חודש ניסן’ ‘ספירת העומר’ ‘שלושת השבועות’ זה מאזן את הקושי קצת. אבל כך או כך הזכות לשמח חתן כלה שווה כל מאמץ.

מעניין אותנו לדעת האם קלידן זוהי כשרון מולד מתנת שמים או מקצוע נרכש שמצריך אימונים מפרכים והשקעה רבה?

מוישי מנדלסון: לנגן זה חד וחלק מקצוע נרכש שמצריך אימונים ופיתוח מיומנויות. אבל להיות מוזיקאי אמיתי כזה שהמוזיקה זורמת בעורקיו זהו לא משהו נרכש, ותמיד יהיה הבדל מהותי בין אדם שהתאמן שעות והצליח להגיע לרמה טובה, לאדם שהמוזיקה פשוט טבעית אצלו והוא רק פיתח את זה. סיפור קטן על זמר מפורסם מאוד: לפני שמונה שנים ניגנתי בחתונה של אחותו והוא ביקש לשיר יצאתי משם וסיפרתי לחברים תשמעו היום הייתי בחתונה עלה לשיר בחור אין סיכוי שהוא פעם יהיה זמר לא בקצב לא בסולם לא זוכר את המילים פחות או יותר את הפה הוא לא ידע להזיז, עברו שנים והיום הוא זמר מצליח מאוד ברמה של מליוני צפיות וכ’ו , גם אורגניסטים הכרתי אורגניסט די מפורסם כשהוא היה בחור חשבתי שהוא לעולם לא יוכל להצליח ולנגן יפה אבל היום הוא מנגן באמת טוב.

חיים ברייער: ברוב המקרים זה מתחיל ככישרון מולד. אבל צריך לשייף אותו, ולרכוש ידע וטכניקה. וגם מי שנולד עם הכישרון צריך כל הזמן להתאמן ולהתקדם. אבל ראיתי מקרים נדירים של כאלה שלא היה להם את זה בכלל והם התאמנו בהתמדה והגיעו לרמות גבוהות.

אבי דרור: כשרון לבד בהחלט לא יספיק זה השילוב בין השניים, כשרון – ואימונים, ישנם נגני על שיכולים לבצע את הפראזות הכי מורכבות, אבל רק מתוך תווים כתובים, וזאת מכיוון שיכולותיהם הגבוהות באות כתוצאה מלמידה ואימון אינטנסיביים בלבד ולא מכישרון מולד, כשיש כישרון מוזיקאלי בתוספת לזה ידע מקצועי של התאוריה המוזיקאלית ואימונים ‘השמים הם הגבול’. אני עד היום עדיין מתאמן, אם בטכניקה אם בפירוק אקורדים או בתכנות האורגן, העבודה שלי כקלידן לא מתחילה בערב ומסתיימת שם, אני מקדיש לה שעות רבות במהלך היום.

איציק איזנשטט: יש כאלה שזה כשרון מולד אצלם ויש כאלה שרכשו את המקצוע בעמל וביזע כך שאין כלל שהוא נכון לכולם. אני כן יכול לומר שגם כשמדברים על אימונים ולמידה, אז מי שלמשל מלכתחילה אין לו בכלל ‘זריזות ידיים’ לא מאמין שבאמצעות אימונים מפרכים יוכל להגיע לרמות נדירות, בן אדם צריך להיות מודע לחוזקות שלו ואותם לפתח, בלי להזניח את השאר כמובן.

רוב הקלידנים נשמעים אותו הדבר, בגלל השימוש בסאונדים ומקצבים דומים. איך אתם מצליחים לבטאות את הייחודיות שלכם?

מוישי מנדלסון: אכן רוב הקלידנים נשמעים אותו הדבר בגלל שרובם משתמשים באותם מקצבים. אבל ברוך השם אני בונה לעצמי, אז יש איזשהו הבדל, ובאמת פעם כשפחות אנשים מכרו מקצבים הרבה אנשים פנו אלי לקנות ממני מקצבים והסכימו לשלם סכומים גבוהים, אבל רציתי ייחודיות ולא מכרתי. זה התברר משתלם. אבל חוץ מזה לכל אדם יש אנרגיה שונה וזה מורגש גם הקלטה ממש של אותו קטע שישמיעו אותו שתי אנשים יש לזה אנרגיה שונה איך זה עובד??? אין לי מושג, זה חלק מהמערכת של בורא עולם זאת עובדה…בזמנו אמרו שהשקט של מאיר אדלר (כלומר כשהוא לא מנגן כי הוא עסוק במיקסר לרגע למשל) יותר טוב מהרעש של המתחרים שלו…

חיים ברייער: אני לא מסכים עם זה, מה שיוצר את ההבדל זוהי צורת ההגשה אופן השימוש בסאונדים וטכניקת הנגינה. כל קלידן משתמש לגמרי אחרת, ולכן זה גם נשמע אחרת. וכמובן ‘האישיות’ שהקלידן מביא כבן אדם משפיעה מאוד. ומשנה את התמונה. בסוף קלידן הוא לא רק תקליטן הוא אמן שמנגן. כמו שני נגני פסנתר שינגנו על אותו פסנתר בדיוק, עדיין כל אחד ישמע אחרת לגמרי. תשאלו זמר אם משנה לו מי יהיה הקלידן שיופיע אתו בחתונה הרי כולם עם אותו סאונדים ? וודאי שיש הבדלים עצומים.

אבי דרור: האם כל התזמורות נשמעות אותו הדבר ? לא. למרות שצבע הסאונד של התופים הגיטרה או החצוצרה אינה משתנה מתזמורת לתזמורת, בסוף תופים זה תופים, וחצוצרה זה חצוצרה, מה שיוצר את ההבדל בין התזמורות זה צורת הנגינה המהלכים המוזיקאלים ההרמוניות הסולואים הייחודים, אותו דבר לגבי קלידן מה שיוצר את ההבדל זה הנגינה הייחודית שלו, במקביל אני כמובן משתדל כל הזמן ליצור סאונדים ותכנותיים חדשניים משלי.

איציק איזנשטט: זו שאלה ל’מֵייבִינים’ בלבד לאלו שבמינים בתכנות סאונדים ומקצבים, ועדיין הקהל שהוא בסוף ה’מֵייבִין’ האמיתי סבור שעדיין יש הבדל עצום בין קלידן לקלידן למרות השימוש בסאונדים דומים. יש קלידנים שמאובזרים במקצבים הכי טובים ועדיין הם פחות מוכרים,

סיפור קטן בהקשר הזה מספרים שכאשר כשפתחו אולם יוקרתי בבני ברק, הם רצו ללמד את ה’עוילם’ שלנו מה זה ‘סטייל’ והכינו בבר כל מיני מנות גורמה מעניינות עם תעוזה קולנירית ‘פלפל ממולא בבשר כבש טחון’ ‘סיגרים במילוי שקדי עגל’ ודומיו, והציבור פשוט לא אכל והברים נשארו מלאים. עד שהיה מי שהסביר להנהלת האולם ש’העוילם’ שלנו אוהב קוגל, טשולנט, שניצלונים, וקוקה קולה קר, ואכן הם שינו את התפריט, מיותר לציין שמאז הבר באולם התחיל להתרוקן בקצב משביע רצון, ויש אפ’ טוענים שיש בחורי ישיבות מהאזור שבאים אחרי יום מלא בשטייגען להשביע שם בבר את רעבונם מדי לילה. אותו הדבר לגבי המוזיקה הציבור שלנו אוהב את הטשולנט המוזיקאלי שהוא רגיל אליו, הוא לא צריך משהו אחר, ולכן באמת הרוב משתמשים באותם צלילם וסאונדים מוכרים שהציבור רגיל אליהם, וה’עוילם’ מרוצה עד הגג.

מהו האתגר הכי גדול אתו אתם מתמודדים בחתונה?

מוישי מנדלסון: האתגר הכי גדול בחתונה בעיני זה שכולם יצאו מרוצים באמת. מהסבא של החתן כלה עד הבחורים הסוערים וזה לא כזה פשוט, כי הסבא רוצה צווה צווה והבחור מני ממטרה עכשיו לך תחבר ביניהם… אני זוכר סיפור על מחותן שניגש ומבקש רק ניגונים חסידיים והמחותן השני אומר לי תן בראש השני בכלל לא משלם, אני רוצה מודרני ועדכני כמו שרק אתה יודע, ואחרי כמה דקות מחותן א ניגש שוב ואומר אני יודע שהצד השני פתוח אני מזהיר אותך רק חסידי, לא עוברות חמש דקות מחותן ב ניגש עם רשימת שירים עדכניים תוקע לי את זה ביד ואמר לי כזה ראה וקדש… מה היה בסוף??? לפי מה שאני יודע יש להם ארבעה ילדים חמודים ממש…

חיים ברייער: למצוא חנייה באזור ‘ארמונות חן’. 🙂 בעייני האתגר של כל קלידן זה להישאר באנרגיה טובה ועם חיוך על הפנים בכל מצב. וזה אתגר לא קל, וכל אחד מתמודד עם זה בדרכו. כי בחתונה יש כל כך הרבה נתונים משתנים שאינם תלויים בקלידן שמשפיעים על החוויה, ועלולים בקלות להוריד לו את המצב רוח. זמר שבא מדוכדך או בלי קול, בעיות בסאונד ופידבקים בגלל מבנה האקוסטיקה באולם שאין שליטה עליהם. קהל מאתגר. רק לדוגמא אתמול הופעתי בחתונה והסבא רקד וארבעה מנכדיו עלו לבמה והתחילו כל לצעוק עלי שאני ישיר שיר אחר. מומלץ מאוד לכל קלידן באשר הוא לפתח את היכולת להישאר עם החיוך ובאנרגיה הטובה בכל מצב.

איציק איזנשטט: למצוא את האיזון הנכון והקו המחבר שכולם יצאו מרוצים, גם החברים של החתן שרוצים פלייליסט עדכני וחדשני וגם המחותנים שרוצים רק ניגוני הודיה נוסטלגיים כמו ‘טוב להודות’ ‘עד הנה עזרנו’, האתגר הוא מאוד גדול כי יכול להיות לך רחבת ריקודים אחת עם פערי גילאים וסגנונות שקשה לגשר ביניהם ולמצוא את הקו שידבר לכולם כל הזמן, עם הזמן צוברים ניסיון איך להוציא את כולם מרוצים, ושמתפללים על זה יש סייעתא דשמיא.

טיפ קטן לקלידן צעיר שרואה אתכם, וגם רוצה להצליח בענק?

מוישי מנדלסון: תשתדל לחשוב על טובת האירוע ולא על עצמך איך אתה יוצא יותר טוב, לאורך זמן זה ישתלם. דוגמא קטנה אם אתה נמצא באירוע ושתי בחורים מבקשים תן טרקים אבל רוב הקהל יסבול, לך עם הקהל אפילו שממש חשוב לך להראות מה אתה מסוגל לתת.

חיים ברייער: תקשיב שוב ושוב לחתונות של קלידנים מנוסים. ושים לב לא רק לחלק המוזיקאלי, אלא גם ל’מעבר’, לאופן שבו הם מתקשרים עם המחותנים, הקהל, ואיך הם מכוונים סאונד מקצועי, וכמובן תשקיע בשמו”ע.

אבי דרור: ‘תמשיך להתאמן ולהתאמן’, ובעיקר להגדיל את בנק המוזיקה שלך, תאתגר את עצמך עם למידת מהלכים הרמוניים וסולואים חדשים.

איציק איזנשטט: כשהתחלתי לנגן בחתונות בחצי שנה הראשונה בערך, שילמתי מכיסי הפרטי עוד כסף לאיש סאונד מקצועי שיהיה נוכח במקום כל הערב, כדי שהזמר יהיה מרוצה ואהיה פנוי 100% לנגינה, בהמשך למדתי בעצמי את מקצוע הסאונד וזה הפך למיותר. מה שאני אומר אם אתה רוצה להיכנס לשוק, אל תעגל פינות, אתה צריך להביא את הרמה המקצועית ביותר, ואם אתה עדיין לא יודע סאונד תביא איש סאונד, אם אתה מרגיש שאתה לא מנגנן ברמה מספיק טובה, זה בסדר, אל תלחץ, זה יגיע בהמשך, אבל בינתיים תתחיל מאירועים טיפה יותר קטנים ופחות תובעניים תצבור שם ניסיון כדי להגיע מוכן לחתונות, ובעז”ה לפרוץ בענק, השוק היום מאוד תובעני . עוד טיפ קטן תהיה ‘איש של אנשים’ תתייחס לכל אחד בסבר פנים יפות גם עם זה זמר שזה החתונה הראשונה שלו וגם עם זה בחור מיש”ק שרוצה קצת יחס, זה רק יקדם אותך.

‘תוכניות לעתיד’. אתם נחשבים ל’מזרח’ של עולם הקלידים. מבחינתכם הגעתם ליעד או שיש עוד יעדים בקריירה המוזיקלית שלכם שטרם כבשתם, שתרצו לשתף את הקהל?

מוישי מנדלסון: עוד אווירא דארץ ישראל, ויותר שיתוף פעולה עם אח שלי שרוליק שהוא מוכשר בצורה מטורפת והעבודה שלנו משלימה אחד את השני בצורה מדהימה.

חיים ברייער: ב”ה בחסדי השם מרגיש שהגעתי ליעד, היעד הבא בקרוב ממש לנגן בבית המקדש. חשוב להבין שהשוק הוא לא סטטי ויש בו כל הזמן גיוונים ואנחנו כל הזמן מתקדמים ומשתנים בתווך זה לא באמת יעד שנגמר.

אבי דרור: בשנים האחרונות נתקלתי בהרבה בקשות של אנשים שהביעו עניין ללמוד ממני את סודות ויסודות הנגינה, לצערי מחוסר זמן נאלצתי לסרב. מה שדחף אותי ללכת ולצלם ‘קורס דיגיטלי’ שב”ה כבר נמצא בשלבי עריכה סופים ואוטוטו ישווק לקהל הרחב, הקורס מיועד לכל מי שיודע לנגן אפ’ ברמה הבסיסית ביותר, ומעוניין להתפתח וללמוד את רזי הנגינה. בקורס אני מלמד תאוריה בסיסית וחיונית שממש כדאי לדעת, מה זה סולמות, ממה בנוי אקורדים, מהלכי הרמוניה מקצועיים, ואיך מנגנים כמו מקצוען. כמו”כ אני שואף בעתיד להסריט עוד קורסים בנושא ‘ג’אז חסידי’ ‘תכנות אורגן’ הדברים לוקחים זמן, אבל אלו הן השאיפות שלי לעתיד.

איציק איזנשטט: לאחרונה התחלתי להציע ללקוחות שמעוניינים בשדרוג התזמורת והבמה, אופציה להוסיף ‘בראססים’ דהיינו, צוות של שלושה נשפנים שמורכב מחצוצרה, סקספון וטרומבון, כמו שנהוג בתזמורות, וב”ה העניין צובר תאוצה ולקוחות רבים בוחרים לשדרג את האירוע שלהם עם הקונספט היוקרתי, זה מכפיל את השמחה והאנרגיות ומשדרג את האווירה הכללית ואת במת התזמורת בכמה וכמה רמות. אני משתדל לשלב את הטוב משני העולמות להביא את האווירה הייחודית שרק כלי נגינה חיים יכולים להביא, מהצד השני שעדיין יישאר עם האנרגיות והקצב שיש רק לאורגן.