כשישים שלוחות חב"ד מאוקראינה השוהות בימים אלו בישראל בשל המלחמה, השתתפו ביום שני ט"ו אייר, בכנס חיזוק והעצמה מיוחד שקים ארגון חנה, הפועל למענן של השלוחות במשך כל העת בשיתוף מרכז רבני אירופה.
הכינוס, שנערך במלון רמדה בירושלים, היה תחת הכותרת 'מסדירות נשימה'. הרעיון שמאחורי היה ברור: להעניק לשליחות שעברו חודשים מטלטלים ורווי אתגרים יום גיבוש והחלפת כוח, שיעניקו להן כלים להתמודד עם המציאות המאתגרת בה הן נמצאות בימים אלו.
"הנשים הללו עזבו בפתאומיות את ביתן, כשהן לוקחות איתן רק מזוודה עם בגדים לימים ספורים", מתארות נחמי מיארה ופניני וובר מרכזות הפעילות של ארגון ׳חנה׳. "הן הטלטלו ברכבות עם תינוקות רכים ועמדו בתורים ארוכים בגבולות כשסכנת חיים מרחפת על ראשן. לארץ הן הגיעו כפליטות חסרות כל, ונחתו היישר לבית ההורים, שם הן נאלצות לתמרן בין הסיוע לקהילה שנותרה באוקראינה או התפזרה במקומות נוספים, וכמובן לסייע לבני הקהילה שהיגרו לארץ. ומעל הכל, יש להם גם מחויבות משפחתיות. הן צריכות לדאוג לילדים שנותרו חסרי מסגרת ולדאוג שההורים שלהם, שהם כבר מבוגרים בדרך כלל, לא יעבדו קשה מדי".
להשליחות הללו שבדרך כלל פחות עסוקות בלדאוג לעצמן, אבל גם החיים האישיים שלהן עברו טלטלה: הבית שלהן נותר באוקראינה, על תכולתו ופעילותו השוקקת. איש אינו יודע מתי ואיך תגמר המלחמה, והאם יהיה להן קהילה לשוב אליה. כשמדובר בערים שעברו חורבן אמיתי, אין גם בית לשוב אליו. במצב של חוסר ודאות, אליו מצטרפים גם קשיי פרנסה שחווים רבים ממשפחות השלוחים, התוצאה הקשה משפיע על תחומי החיים. הכנס, כשמו כן הוא, נועד לתת להן מרווח נשימה להתמודד עם טראומת העבר, קשיי ההווה והעתיד הלוט בערפל.
ואכן, קשה היה שלא להתרגש מקבלת הפנים הנרגשת שנערכה לשליחות שרבות מהן הגיעו בלווית תינוקות רכים, כשהן נהנות מארוחת בוקר מושקעת ושמחות להיפגש עם חברותיהן לתפקיד, להחליף חויות ולהתרענן.
בעשר בבוקר נערך המושב הראשון, אותו פתחה השליחה חני מרגולין, מנהלת ארגון ׳חנה׳.
אחריה תפסה את המקרופון שושי וובר שליחה בעיר דנייפרופטרבוסק שציינה שרק הנשים היושבות כאן מבינות את הקשיים שעוברים בימים אלו על בני משפחות השלוחים מאוקראינה. "קשה לנו לתכנן את העתיד, מכיון שאנחנו עדיין תקופות באתמול. אם קודם היו לנו תוכניות וחלומות, הקב"ה הביא אותנו למצב הזה כדי שנבוא עם הצעקה והבכי לפני הקב"ה. הרבי לימד אותנו שכל הענין של פסח ושל פסח שני ושל בנות צלפחד הוא לאחר שהגיע הצעקה והשאלה 'למה ניגרע'
בהמשך היום, זכו השלוחות להשתתפותו של הרב מנחם מענדל גלוכובסקי שחיזק את הנוכחות בסיפורים, בחוויות אישיות ובדברי תורה מתורתו של הרבי על ההתמודדות עם קשיים.
בדבריו, הביא הרב גלוכובסקי את אחד המכתבים של הרבי עוסק בנושא ל"ג בעומר והאבלות של ימי הספירה. "24 אלף תלמידים, פרי עבודה של 24 שים, מתו בתוך 33 ימים בלבד. לכאורה, מפעל חייו של רבי עקיבא ירד לטמיון, אבל הוא לא נשבר. העולם היה שמם, אבל בכוחות מחודשים הוא הלך ולימד עוד חמשה תלמידים שהם אלו שבנו מחדש את התורה שבעל פה.
"למדנו מרבי עקיבא שלא חשובה הכמות, אלא האיכות. מחמשה תלמידים צמח עם ישראל מחדש. כולנו עוברים משברים ועוגמת נפש, אבל יכולים בכח שיש לנו לצמוח מחדש".
אנחנו לא מבינים הכל, אבל כל יהודי עובר בחייו מ"ב מסעות. חושבים שהגענו למנוחה ולנחלה ופתאום דברים קורים. אבל אם נחשוב טוב יהיה טוב".
המושב הבא היה בנושא 'זוגיות בשעת משבר, אותו ניהלה יפעת קליין. בשלב הבא התפצלו השליחות לשתי קבוצות: חלק הצטרפו לחני ירס שהעבירה להן סדנת מודעות תחת הכותרת 'הקשבה לרגע הנוכחי'. קבוצה אחרת האזינה לגב' חנה פרלמן שהעניקה למשתתפות כוחות חיצונים ופנימיים לצלוח את אתגרי התקופה. בהמשך, התחלפו הקבוצות כך שכל אחת מהמשתתפות קבלה מושלם של תובנות וכלים משתי המרצות.
אחרי ארוחת צהריים עשירה השלוחות ישבו לשעה של צחוק ושחרור עם הסטנדאפיסטית נויה מנדל. הגב׳ גלית גלבוע שתפסה את המקרופון אחריה סיפרה את ספור חייה המרגש – כיצד חזרה בתשובה ובנתה את חייה מחדש אחרי המשברים שעברה. בין לבין נהנו השלוחות לשבת בניחותא בלובי המפואר, לתאר את סיפורי הבריחה בצל ההפגזות, ולהחליף חוויות מהחיים החדשים במצב הזמני בו הן נמצאות.
את יום החיזוק המרגש חתמו השלוחות בנסיעה משותפת לקבר רחל, מקום ששליחות רבות לא זכו לבקר בו מזה שנים רבות.
"התגובות שקיבלנו מהשלוחות היו מרגשות ומחממות לב", חותמת חני מרגולין, מנהלת ארגון חנה את היום המרגש. "הן סיפרו שלראשונה מאז החלה המלחמה הן חשו סיפוק וקורת רוח, ובעיקר הרגשה של שחרור אמיתי. הסדנאות העניקו להן תובנות וכלים מקצועיים להתמודדות, ובכלל עצם המפגש עם שלוחות שמתמודדות עם מציאות דומה היה העניק להן את התחשוה של ה'ביחד'.
המפגש הזה הגיע אחרי שתי שנות קורונה בהן לא נפגשנו, וכולנו תקווה שתמיד נוכל להעניק תמיכה וסיוע לנשות השלוחים. האתגרים לא פשוטים אך אנחנו צריכות ללמוד ליהנות גם מהמצב בהווה, כשהעתיד לא ברור. ידוע הסיפור על הרבנית חיה מושקא ע"ה שכאשר שאלו אותה מהו הרגע המאושר בחייה היא אמרה מיד 'הרגע הזה'. מכיון שרק על הרגע הזה יש לנו שליטה, ויש לנו בחירה. אנחנו לא יודעים מה יהיה וקשה לתכנן, אבל תמיד צריך לחשב מסלול מחדש ולשאול את עצמנו מה השם רוצה מאיתנו ברגע הנוכחי".
