המילים מתוך״אבינו מלכנו״ נאמרות בתחנונים על ידי כל כך הרבה יהודים, והמשמעות שלהן גורלית:
״כתבנו בספר פרנסה וכלכלה.״
יש טעות רווחת לפיה אנשים חושבים כי אם רק תגדל המשכורת שלהם לזו המקובלת במשק – תהיה להם פרנסה ברווח.
למה טעות? נתחיל בכמה נתונים על הוצאה ממוצעת לנפש בישראל: לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת הוצאה ממוצעת בציבור הכללי נעה בין 3,000 ₪ ל-3,700 ₪ בחודש.
תאמרו, ובצדק, שמשקי הבית החרדיים חיים בצורה פשוטה בהרבה, ועדיין, מסקר שערך בעבר איגוד המזון בהתאחדות התעשיינים, בו נבחנו דפוסי הקניות במגזר החרדי, עולה כי למרות שההוצאה לנפש על מזון במגזר החרדי, נמוכה ב-25% מההוצאה לנפש במגזר הכללי, משק בית חרדי מוציא בממוצע חודשי כ- 23% יותר מההוצאה המשפחתית על מזון באוכלוסייה היהודית הלא חרדית, עקב מספר הנפשות המרובה במשפחה חרדית.
מהנתונים שבידי ארגון מסילה עולה כי סך כל ההוצאות לנפש במגזר החרדי בהתייחס להוצאות השונות כולל הוצאות שנתיות, (לא כולל הוצאות דיור והוצאות חינוך!) נע בין 1500 ₪ ל-2,000 ₪ לחודש. השנה עקב האינפלציה, יש להניח כי רובנו עומדים על הרף העליון של ההוצאות. תשלום על סל חגים של שנה זו לא נראה כמו התשלום על אותו הסל השנה שעברה.
כשהנתונים הם כאלו , וברוך השם יש מספר נפשות גבוה במשפחה, כן ירבו, גם משפחות המרוויחות סכומים יפים שמגדירים אותן בציבור הכללי כמעמד ביניים לא סוגרות את החודש.
התסכול של אנשים שמזיעים בעבודה קשה ומשתכרים יפה לפרנסתם, ולמרות זאת אינם סוגרים את החודש, יכול להיפתר בליווי מקצועי שכולל גישה מדויקת, מענה נרחב מתחומים שוהים וכלים מנטליים שמעניקים מוטיבציה לשינוי, שימור וצמיחה.
הטעות הזו נובעת מהאופן השטחי והיחסי שאנו תופסים דבר מרכזי ככלכלה. הלב נוטה להסתכל על רמת ההכנסות ולהתעלם ממספר הנפשות, הגילים והצרכים הייחודיים, המשמעותיים מאוד לתוצאה הכלכלית. מודעות לנתונים הנכונים היא קריטית. התנהלות כלכלית נבונה מורכבת מ- 20% ידע ו-80% מודעות. מודעות לרמת השכר, מודעות לרמת ההוצאות, מודעות לעצמנו.
בימים נוראים אנחנו מבקשים על פרנסה טובה ו"לחם לאכול", זו לא כפילות.
במשברים הגדולים בארה"ב אנשים החזיקו ברכבי יוקרה אך לא היה להם די כסף לדלק. לפעמים אין לחם לאכול למרות השפע המדומה. לעיתים ההכנסות נראות כפרנסה טובה – אבל התוצאה הסופית עדיין חסרה.
