ראשיתו של הסיפור החלה לפני כשנה וחצי כאשר ל'מחלקה למאבק במיסיון' ביד לאחים הגיע סרטון מטריד המראה את אוון לוין – מיסיונר המנהל מרפאת שיניים בירושלים, כשהוא מספר בכנסיה בארה"ב כי מטרתה של המרפאה היא הטפה לנצרות לנזקקים הבאים בשעריה.
בסרטון שנמצא על ידי מחלקת המחקר של 'המחלקה למאבק במיסיון' ביד לאחים נראה לוין אומר דברים מקוממים על הניצול המחפיר של נזקקים שהגיעו למיסיונרים לצורך טיפולי שיניים ועל המעורבות של עיריית ירושלים, לכאורה, בכך: "אנחנו ידיו ורגליו של 'אותו האיש' בארץ ויצרנו ארגון נוצרי כדי שישמעו עליו יותר ולעזור לבנות ארגון בשם "פרויקט התקווה" … לדאוג לאנשים כאן (בישראל). אלו שאולי לא ידרכו לעולם במפתן דלת כנסייה …כי ישראל היא ייחודית הן מבחינה תנ"כית והן מבחינה רוחנית והיא לא כמו מיסיון לאף עם אחר …עיריית ירושלים למעשה שולחת את כל אנשי מערכת הרווחה הזקוקים לטיפולי שיניים למרפאות שלנו, בידיעה מראש שאנחנו הולכים להשתמש בזה כהזדמנות לחלוק איתם את הבשורה (הנצרות), אז פשוט הייתה לנו הצלחה מדהימה. יש לנו מרפאה בירושלים, יש לנו אחת בחיפה, אנחנו מטפלים בסביבות 2000 מטופלים בשנה, ואנחנו למעשה עושים שירות מעקב אחריהם… הרבה מהקשישים אנחנו הולכים ואנחנו נפגשים איתם בבתיהם ואנחנו חולקים איתם את 'אותו האיש' ומביאים להם את הספר 'הברית החדשה'".
ביד לאחים שפועלים כבר כמה שנים לחשיפת פניהם של מפעילי המרפאה לא הופתעו, אולם ה"אקדח המעשן" שהעיד בצורה הבוטה ביותר כי טיפולי השיניים לנזקקים ניתנים אכן עבור הטפה מיסיונרית, הביא אותם לפנות למשטרה ולבקש לעצור את לוין ואת הפעילות הפלילית: הרב בנימין קלוגר, מבכירי הפעילים בארגון ניגש עם הסרטון שנצרב על גבי תקליטור לתחנת המשטרה במעלה אדומים – עירו של לוין והגיש תלונה על פעילותו העבריינית בניגוד לסעיף 174א' לחוק העונשין הקובע כי "הנותן או מבטיח לאדם כסף, שווה כסף או טובת הנאה חמרית אחרת כדי לפתות אותו להמיר דתו או כדי שיפתה אדם אחר להמיר דתו, דינו – מאסר חמש שנים".
בתחנת המשטרה קיבלו את התלונה ואמרו כי היא תועבר להמשך טיפול אולם איש לא יצר עימו קשר. אחרי כמה פניות שנעשו כדי לברר מה עלה בגורלו של התיק ניגש קלוגר לתחנת המשטרה בביתר עילית וביקש תשובות. רק אז נאמר לו כי התיק נסגר כבר לפני שנה, יומיים בלבד אחרי שהוגש…
ביד לאחים אומרים: "המקרה הזה משדר הפקרות מוחלטת של המשטרה. לתומנו היינו בטוחים שהזמן הרב שלוקח מרגע הגשת התלונה ועד עתה מקורו בעבודה סיזיפית שמשקיעה המשטרה כדי להגיע לחקר הדין ולסגור את המרפאה העבריינית על מנעול ובריח, אולם המציאות שונה לחלוטין. כעת, כשנודע לנו שהתיק נסגר יומיים אחרי שנפתח, מתברר שאיש לא טרח בכלל להיכנס לעובי הקורה ולהציץ בתלונה. בתקופה הזו המיסיונרים מצידם המשיכו לעבור על החוק מידי יום ולהטיף לנזקקים חסרי ישע מבלי שמשטרת ישראל תעשה את עבודתה ותתייצב כחומה בצורה כדי להגן עליהם. צר לנו על האיוולת הזאת".
