המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית מפרסם היום דו"ח מקיף ועדכני החושף שינויים דרמטיים בהרגלי הדיור ובתפיסות המגורים של החברה החרדית בישראל.
המחקר, המבוסס על סקר חדשני שנערך באפריל 2025 בשיתוף חברת "אסקריא", משקף מגמות מרחיקות לכת בהתנהגות הכלכלית, הקהילתית והמרחבית של החברה החרדית, נוכח משבר הדיור ההולך ומעמיק בישראל.
עיקרי הממצאים:
* פחות בעלות, יותר שכירות: המחקר מצביע על ירידה ניכרת בשיעור רוכשי הדירות החרדים. מגמת המעבר לשכירות תופסת תאוצה, תוך שינוי בתפיסת המגורים החרדית המסורתית המעדיפה בעלות על דירה.
* הורים לא מצליחים לסייע לילדיהם כמו בעבר: 43% מההורים החרדים בגילאי 44–59 מעריכים כי לא יצליחו להעניק לילדיהם סיוע דומה לזה שקיבלו הם מהוריהם לצורך רכישת דירה.
* מהפך גיאוגרפי: לראשונה, רוב רכישות הדיור החרדיות (52%) מתבצעות בפריפריה, כולל ערים כמו עפולה, נוף הגליל, נתיבות וטבריה – וזאת על חשבון מרכזי הליבה המסורתיים כדוגמת בני ברק וירושלים.
* התחדשות עירונית כפתרון לגיטימי: 81% מהחרדים הביעו תמיכה מובהקת בהתחדשות עירונית, ו-57% אף העדיפו מודל פינוי-בינוי רחב היקף על פני תמ"א 38. נתון זה מעיד על פתיחות גדלה לפתרונות דיור חדשניים.
* שינוי זהותי עדין: הציבור החרדי ממשיך לשמור על מבנה קהילתי חזק, אך מגלה גמישות גדולה יותר במעבר לערים מעורבות ולפתרונות דיור שאינם מסורתיים. ניכרת גם עלייה בהשקעה בנדל"ן למטרות רווח ולאו דווקא מגורים.
תמונה משתנה של מרחב המגורים החרדי
בעשורים האחרונים, המרחב החרדי אופיין בהומוגניות גיאוגרפית, כאשר למעלה מ-70% מהחרדים התגוררו בשבעה ריכוזים גדולים. אלא שבשנים האחרונות ניכר שינוי מהותי: מגורים בערים מעורבות, יציאה לפריפריה, והקמה יזומה של קהילות חדשות גם במקומות שלא נחשבו "חרדיים" בעבר.
הדו"ח מציג לראשונה ניתוח מעמיק של דפוסי ההגירה החרדית לפריפריה: בצפון הארץ ההתיישבות היא לרוב יוזמה ספונטנית של משפחות בודדות, ואילו בדרום מדובר במהלכים יזומים, מתואמים ולעיתים אף ממוסדים (כגון העיר החרדית העתידית "כסיף", או רובע חרדי בקריית גת מערב עם 7,600 יחידות דיור).
חסמים והזדמנויות: התחדשות עירונית
למרות התמיכה הציבורית הגוברת בהתחדשות עירונית, קידום פרויקטים מסוג זה במרחבים חרדיים עדיין נתקל בחסמים הלכתיים, משפטיים וקהילתיים: החל מהיעדר פתרונות לנושאים כמו מעלית שבת, דרך תפיסות הלכתיות המקנות זכות וטו לדייר בודד, וכלה בחשש משינוי הצביון הקהילתי והתרבותי.
יחד עם זאת, המחקר מצביע על פתיחות הולכת וגדלה, כולל נתון בולט: 91% מהחרדים שנשאלו הביעו הסכמה למגורים בבניין עם מעלית שבת, גם אם לא יעשו בה שימוש בפועל.
משבר כלכלי בין-דורי: פחות עזרה מההורים, יותר נטילת אחריות עצמית
המחקר מציין מעבר דרמטי באחריות למימון רכישת הדירה: בעוד שבשנת 2020 רק 40% מהזוגות הצעירים נשאו בנטל המימון בעצמם, כיום מעל 70% הם המממנים המרכזיים של רכישת הדירה – לרוב באמצעות משכנתא בהיקף גבוה מהממוצע.
הנתונים מצביעים על עומס כלכלי חריג על המשפחה החרדית, אשר גובה מחיר גם בזהות ובאורח החיים הקהילתי. לאור מצוקת הקרקעות, המחירים המטפסים, והאינפלציה, מתגבשת בקרב רבים תחושת "שבירה של המוסכמה" – שייתכן ורכישת דירה אינה עוד תנאי מחייב לנישואין או יציבות כלכלית.
פרופ' שי שטרן, ראש המכון: "הדו"ח הזה הוא נקודת מפנה. הוא מצביע על כך שהחברה החרדית משתנה – לא מתוך אידיאולוגיה אלא מתוך הכרח. המדינה אינה יכולה להמשיך ולתכנן את שוק הדיור מבלי להביא בחשבון את הצרכים, הרגישויות והקצב של הציבור החרדי. מדובר לא רק בקהל יעד – אלא ב-14% מהאוכלוסייה, שעומדים להפוך לרבע מהמדינה בתוך שני עשורים".
