ח"כ מאיר פרוש: מי שלא פועל בהתאם להוראות של המועצת, לא ראוי להיות נציג אגו"י

יו"ר שלומי אמונים ח"כ מאיר פרוש נאם אתמול בפורום הנציגים ברשויות המקומיות של תנועת שלומי אמונים והתייחס למקומה של מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.

בתיעוד בלעדי מהדברים שהגיע לידי JDN נצפה ח"כ פרוש מזכיר לנציגים המקומיים את כובד האחריות הרוחנית המוטלת על כתפיהם, ואת כפיפותם המוחלטת לגדולי ישראל.

"אנחנו כאן נציגים של הציבור החרדי במסגרת ההיסטורית של תנועת אגודת ישראל אשר מאז ומתמיד הייתה מונחת על ידי מועצת גדולי התורה, ואליה אנחנו מחויבים, ולה מחויבים כל הנציגים".

זכינו וכל אחד מאיתנו פה הוא לא סתם נבחר ציבור, אנחנו שלוחי דרבנן. נשלחנו על ידי גדולי ישראל למשימה, ואליהם אנחנו כפופים. זה נכון לפעילות בכנסת ובממשלה, וזה נכון בדיוק אותו דבר ברשויות המקומיות".

פרוש הרחיב על מנגנון קבלת ההחלטות ומתח ביקורת מרומזת על נציגים המתרצים מהלכים עצמאיים בשם רבותיהם:

"לכל אחד מאיתנו פה יש ר'בה או מורה דרך, ובעניינים אישיים כל אחד מאיתנו פה פועל לפי הדעת תורה שלו. אבל חשוב שתדעו כנציגי ציבור של אגודת ישראל – בשאלות ציבוריות אתם מחויבים למועצת גדולי התורה.

מי שלא פועל בהתאם להוראות של מועצת גדולי התורה, הוא לא ראוי להיות נציג של אגודת ישראל. מי שאומר 'עשיתי כך או אחרת כי האדמו"ר אמר', לא מפרש נכון את המהות של אגודת ישראל".

ח"כ פרוש שיתף את הנוכחים בפרקטיקה האישית כיצד הוא נוהג בכל פעם שעולה שאלה הדורשת הכרעה פוליטית או ציבורית.

"יש המון שאלות, לא כל יום יש שאלות, אבל לעיתים קרובות יש מהלכים שדורשים הכרעה. בין אם זה מהלכים ציבורים שונים, ובין אם זה הצבעות בכנסת ובממשלה".

"בכל פעם שיש שאלה כזו, או הצבעה הדורשת הכרעה, אני מקפיד לברר את עמדת כל חברי מועצת גדולי התורה ופועל לפי דעת הרוב".

"בהזדמנויות שונות השולחן גבוה מתכנס, דנים ומכריעים. ואז זה לא משנה לנו הנציגים מה היה בחדר, ההכרעה היא זו שמחייבת אותנו".

"אבל כאשר יש שאלה הדורשת הכרעה והשולחן לא מתכנס, זה לא נותן לנו פטור מהחובה לשאול. יש אצלי קלסר מתויק המפרט את כל השאלות הציבוריות שעלו בעשרות השנים האחרונות, וכיצד הייתה ההכרעה של הרוב ובהתאם פעלתי.

כדי להמחיש את החובה לציית לדעת הרוב גם במצבים מורכבים, שיתף פרוש וחשף סיפור היסטורי ואישי, אשר לא סופר בציבור:

אספר פה סיפור שאני לא בטוח שסיפרתי אותו אי פעם בפורום ציבורי. לא אגיד במה היה מדובר, אך היה מקרה בו הדעות במועצת היו חלוקות סביב עניין ציבורי, ולא היה רוב לעמדה בה נקט מרן האדמו"ר מערלוי זצ"ל, שכולם פה יודעים כמה הייתי קרוב אליו. זה לא היה סתם נושא, זה ממש היה בנפשו – אבל הצדדים במועצת נחלקו בדיוק לחצי והיה תיקו. בהתאם, נמנעתי באותה עת ולא פעלתי לא לכאן ולא לכאן".

פרוש תיאר את התגובה המפתיעה של האדמו"ר שהדגישה את גדלותו ואת חשיבות המוסד המשותף: "כשבאתי אליו לאחר מכן, זה כאב לו והוא שאל אותי מדוע פעלתי כך. אך ברגע שהצגתי לו את המצב כפי שהוא, ואמרתי לו שאני מחויב לפעול בהתאם להחלטת מועצת גדולי התורה – לא רק שלא הייתה לו טרוניה, אלא ההיפך, הוא בירך אותי וחיזק אותי שאני מקפיד לפעול כך".