אין חולק שבמדינת ישראל, עולם התורה פורח ומשגשג, רבים מן העם היושב בציון חזרו לכור מחצבתם ומתקרבים למסורת. העם היהודי כבר לא נרדף ומושפל ללא יכולת להגן על עצמו.
צה"ל הוא בין הצבאות החזקים בעולם. אבל, עלינו לזכור, העם היהודי עדיין נמצא בגלות, שונאי הדת עדיין נמצאים בהנהגת המדינה ופועלים בכל מרצם וכוחם לקעקע ולהחריב את היהדות מבפנים.
בראשית הקמתה של המדינה ראשיה ביצעו פשעים רבים בעולים היהודים הקדושים והטהורים בני עדות המזרח אשר עלו מהניכר לאחר רדיפות וגלות קשה מנשוא.
מנהיגיה הכופרים פעלו בכדי לחלן את העולים התמימים ולהפוך אותם ל"צברים".
כאומה עלינו לזכור את עברנו הכואב ולצרוב אותו בזיכרוננו לעולמים.
בימים אלו אני זועק את זעקתם וכאבם של המשפחות חסרות הישע, אשר נלחמות בכל כוחם בכדי שמדינת ישראל תסיר את החיסיון מהפרוטוקולים ותגלה מעט מן האור מה התרחש באותם ימים אפלים ותעשה צדק לאותם מעשים נפשעים שנעשו לילדי תימן.
אני זועק את אחת העוולות הכי כואבות שקרו במדינתנו "הדמוקרטית והנאורה".
פרשת היעלמותם של ילדי תימן שנעלמו במסתורין היא פצע פעור בחברה הישראלית. לאורך השנים, זהו פצע שנפתח בכל פעם מחדש עם מחאות סוערות, ועדות, מינויים ובעיקר הבטחות למשפחות לטפל באחת הסוגיות הכואבות והטראגיות שסוחבת המדינה משנותיה הראשונות ועד עצם היום הזה.
אין אזרח מבני עדות המזרח שלא מכיר מקרוב את תחושת הכאב והסבל הנוראי של אותם משפחות יקרות שחרב עליהם עולמם בלקיחת היקר להם מכול, אותם הורים עמדו חלשים וחסרי אונים מול ממסד חזק ואכזר שבמחי יד חרץ את גורלם של ילדיהם.
הכרת המדינה בחטיפת ילדי תימן היא לא נושא קבלת הפיצויים לבני המשפחות אלא היא ההכרה בעוול שנעשה לאותם משפחות, לקיחת אחריות ומהלך כנה לתיקון היסטורי לכתם אפל שחור וחטא קדמון שרובץ על מדינת ישראל.
לצערי מאז החלטת הממשלה ועד עצם היום הזה בנושא חטופי תימן, מזרח ובלקן לא הגיע לכדי ביצוע הלכה למעשה.
ב–30 בנובמבר אשתקד הסתיים חלון הזמן שבו יכלו בני משפחותיהם של 1,073 ילדים שהוכרו כבעלי גורל לא ידוע, להגיש תביעה פיצוי במסגרת הוועדות השונות שדנו בפרשת חטיפות ילדי תימן, המזרח והבלקן. עד תחילת חודש נובמבר הגישו בני משפחות של 246 ילדים בלבד, בקשות לפיצוי. בפועל – משפחותיהם של 17 ילדים בלבד קיבלו את הכסף מחברת הביטוח “ענבל”, שאחראית מטעם המדינה על העברת הכספים.
הסכום שהקצתה המדינה לפיצויים למשפחות שהוכרו כזכאיות עומד על 146 מיליון שקל, מתוכם הועברו 4.1 מיליון שקל בלבד.
באפריל האחרון הוגש ע"י פרופ' איתמר גרוטו וד"ר שלומית אבני ממשרד הבריאות, דו"ח בנושא אחריותם של צוותי רפואה בפרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן.
בדו"ח נקבע כי לכאורה בעקבות תפיסות גזעניות, צוותי רפואה ניתקו בין הורים לילדיהם, ואף מסרו ילדים לאימוץ שלא במסגרת סמכותם החוקית. ההודעות על פטירת הילדים נעשו ללא גופה, קבורה או מסמך רפואי שמסביר זאת. הדו"ח כולל המלצה להתנצל בפני הקורבנות.
מאז שהדו"ח הוגש, נראה שהמדינה חוששת מההשלכות בלקיחת אחריות.
בעקבות הדו"ח חייב לקיים דיון מעמיק ויסודי: מדוע הדוח לא מפורסם? האם ומדוע הדו"ח נשלח לבחינה מחדש תוך בחירה בהיסטוריונית שלכאורה מכחישה את העוולות כלפי הציבור המזרחי?
האם גורמים ממשרד המשפטים היו מעורבים בהליך הטיפול בדו"ח מתוך חשש משאלת הפיצויים?
הנושא מהווה פצע פתוח בלב החברה הישראלית. הסתרה של דו"ח שנכתב על ידי בכירים במשרד הבריאות, הינה סכנה לדמוקרטיה.
קוראים יקרים, הבאתי בפניכם מקצת מהכשלים והתהיות הרבות בהתנהלות המדינה בפרשה. אין אפס שפרשת ילדי תימן היא חבית נפץ שאף אחד לא רוצה להתעסק אתה.
אבל, אין מנוס, הצדק אמור להיעשות אם בני המשפחות שחרב עליהם עולמם בלקיחת היקר להם מכול. והם חייבים לדעת את האמת מה התרחש בתקופה אפילה זו.
כבן לעדת תימן וכמי שראה מקרוב את הסבל והצער של בני משפחתי, אשר ילדיהם נעלמו אל הלא נודע עד עצם היום הזה. אני מרגיש שליחות חיים, לזעוק את זעקתם וכאבם של המשפחות. לא אנוח ולא אשקוט עד שמדינת ישראל תסיר את החיסיון על הפרוטוקולים ותשפוך מעט מן האור.
כולי תקווה שהמדינה תתעשת ותחליט לפתוח את כל הפרוטוקולים החסויים ולהביא מעט נחמה ורוגע לאותם משפחות.
