המנוח רבי יעקב זצ"ל נולד בתאריך י"א באדר תרפ"ב לאביו הרב נסים ולאמו מרת רבקה ע"ה בירושלים שבין החומות, בילדותו בגיל 3 התייתם מאביו, ומאז התמודד בעניות ודחקות נוראה, גדל כמעט לבד ועיצב את דמותו הרוחנית החסונה מתוך דוחק וצער.
סיפר על ימי הדוחק כי באחד הימים הביא הביתה שני פרוסת לחם מהישיבה אחד לאחיו ואחד לאמו, ואז אמו לא הבתה לקבל את זה כי אמרה שמא לקח את זה ללא רשות, אז האמה חזרה איתו עד לישיבה ושאלה את הראש ישיבה, ראש הישיבה ראה את המצב ואמר לה קחי כמה שתרצי.
דבק בכל ישותו במורו ורבו הגאון הגדול הרב ישראל זאב מינצברג זצוק"ל רבה של העיר העתיקה וקטמון, שתחת פיקודו והדרכתו עשה את מלחמותיו על משמר הדת והצלת הנפשות משמד ואח"כ הפעילות להפצת היהדות.
בעת התגורר בשכונת קטמון קבע מקום לתפילתו בימות החול בבית המדרש סאטמאר, שם ישב ולמד עם בניו שיחי' בין מנחה לערבית ווממנו למדו גם אחרים לעשות כמעשהו.
רבותיו בישיבת "פורת יוסף" העמידו אותו להיות שליחם לעסוק בהצלת הנפשות, והתמרמר כל ימיו על המפלגות שסוחרים ביהדות עבור הון פוליטי, ופעל גדולות ונצורות להחזיר עטרה ליושנה.
נסע למושבים עם הרב דוד יהודיוף זצ"ל חדב"נ הבבא סאלי זיע"א ועם הגה"צ רבי שבתי יודלביץ זצ"ל, ושכנע הורים רבים לשלוח את הילדים למוסדות תורה.
חבר ב"ארגון לוחמי יהדות" שהוקם להלחם נגד הפירצות של המדינה הציונית בשנות הקמתה נגד חניות של טריפה נגד ורכבים שנוסעים בשבת ואף ישב בכלא זמן ממושך, בהמשך השנים נלחם מלחמות קודש נגד חילולי שבת. חנויות טריפה. נגד גיוס בנות. ישב בכלא מספר פעמים בגלל זה.
עוד בשנת תשט"ז התכתב עם גדולי וצדיקי הדור בארץ ובעולם אודות הפעילות של הפצת התורה והיהדות והצלת יהודים מהשואה הרוחנית שהתחוללה אז בארה"ק בקרב העולים, וקשר קשרים עם מרן רשכבה"ג בעל ויואל משה מסאטמאר זיע"א והגה"צ רבי עמרם בלויא זצוק"ל.
בשנת תשמ"ז הקים את "אגודת מי אני? להעמקת התודעה היהודית" במסגרתה הדפיס את הקונטרסים "זאת הארץ" "זווג מן השמים" "בריאת העולם והאדם הראשון" "בן אדם, מי אתה?" ועוד רבות.
גם יסד והפעיל גמ"ח "חסדי יעקב ורחל" שם השאיל קלטות ודיסקים להפצת היהדות וגם כספים.לעזרת המתקרבים בצעדיהם הראשונים.
בהספדו לפני מיטתו סיפר בנו הרב משה שליט"א כי בעת עסקו בהצלת ילדי תימן משמד בעת עלייתם לארה"ק שראשי הציונים העבירו אותם לקיבוצים ופעל אז בשליחות החזון איש זיע"א,הדברים נגעו עד לנפשו בעת תפילתו בבית הכנסת בקטמון התאנח בכאב ואמר "אוי הציונים ימח שמם" ואז קיבל יריקה בפנים מאיזה ציוני, והוא הבליג על עלבונו, והמשיך עלינו לשבח…
לא פעם הציל ילדים משמד ושיכן אותם בביתו והיה צריך להתמודד עם משטרה וקיבוצניקים וכל מיני משתפי"ם, ומשפחות רבות חבות לו יהדותם בזכות עמידתו האיתנה, וביניהם משפחות של רבנים מפורסמים.
קיבץ ילדים בשכונת קטמון ואח"כ בשכונת גילה מידי ערב והיה אוסף אותם לבוא להתפלל מנחה וערבית והיה מחלק להם ממתקים ובזכות זה גדלו ופרחו לאילנות פאר.
לפני כעשור כששמע שיש כאלו שרוצים לבנות דירות במורדות גילה על חשבון קברי ישראל הזדעזע עד עמקי נשמתו, וביקש לעשות ככל שביכלתו לעצור את החרפה.
הלוויה המונית שהתקיימה בצהרי יום שני כ"ב אייר תשפ"ב נטלו חלק גדולי ומרביצי התורה, ורבים מהניצולים וצאצאיהם, ידידים שכולם ביכו את האבידה הגדולה.
גידל וחינך את בניו ובנותיו ברוח ישראל סבא, ראה את עמלו בחייו, השאיר אחריו דור של תלמידי חכמים,בארץ ובחו"ל נכדים נינים ובני נינים הצועדים בדרך התורה.
| תשובהתשובה לכולםהעברה |
