כשהבני-ברקים הריעו לביבי בתשנ"ט; ובמה שונים אירועי השבוע? / יעקב בנדה

ברצונו או שלא ברצונו, יו"ר דגל התורה הניח בפנינו את האמת המרה בפנים. בזכות המופעים סביב שמחת משפחת גפני אנו יכולים להביט ולהכיר במציאות החדשה בקרב בני הנוער בחינוך החרדי.

איני נכנס לסוגיה האם נכון להזמין פוליטיקאים כופרים לשמחות משפחתיות. אם נשפוט לפי העבר, ייתכן שזה חלק מההקרבה שנציגי הציבור החרדי צריכים לתת למען שליחותם. זכורים אירועים משפחתיים של יו"ר ש"ס לדורותיהם בהם ישתתפו פוליטיקאים לצד מרן ה'יביע אומר' זי"ע, שלא מחה על התופעה. כנראה שבשפה הפוליטית צריך לחבר את החיים האישיים למאבק על שמירת היהדות. גם הזמנת פוליטיקאים שפועלים נגד קודשי ישראל יכולה להיות מוסברת בהשגת הקלות בעומק הגזירות.

הטוב שיצא להמשך שמירת עולם הישיבות זה הטחת המציאות הכואבת – קיימות מגמות בקרב בני הנוער ני"ו שלא היו פה עד השנים האחרונות. נקודת השבר שהחלה בקורונה ומתודלקת בעוצמה עם חדירת המכשירים הפרוצים, מביאה אתגר חדש שאולי יוביל גם לדרך התמודדות שונה.

אם הנושא המדובר עד עתה בסוגייה הכואבת של פגיעת סגרי בקורונה עסק בנערים והנערות שנשרו מהמסגרות או שהגיעו למסגרות פתוחות יותר, תיעודי השבוע חשפו לציבור את הידוע לכל מי שעוסק עם צעירים – יש שינוי גם במיינסטרים, גם בישיבות והסמינרים ה'רגילים', גם ברמת הבחורים שלא נשרו באופן רשמי.

אומנם לא מדובר במשבר שפקד את הכלל, בחסדי ה' עולם התורה ממשיך לפרוח ועשרות אלפי בחורי ישיבות משקיעים את כל אנרגיית הנעורים כדי לקנות את עולמם, אך ישנם רבים שמשברי התקופה הקשו עליהם לעמוד בקודים הבסיסיים.

ההערצה לנתניהו מחוץ לשמחת השבע ברכות לנכדת ח"כ גפני. צילום: ערוץ הטלגרם של עמית סגל

האם אפשר ללמוד על שינוי מגמה משני סרטונים? ממש לא, אבל בהחלט אפשר להסיק מהעובדה שאין בושה לעמוד מול מצלמה בצורה שאינה הולמת בן עליה או בת סמינר, שהם מגיעים מאווירה חברתית שמאפשרת זאת. לא הבחורים שיושבים ביציע בכנסת הם הבעיה, לא הבנות שרקדו עם שרת התחבורה כשגברים בסביבה אשמות ולא הנערים שעמדו להריע לפוליטיקאי חילוני צריכים לקבל את העונש. אלה בסך הכול תועדו בחוסר מזל, בעוד הם מייצגים משבר עמוק יותר – חוסר מודעת איך בני תורה מתנהגים, או שמא מודעת המוחלשת מאתגרי התקופה.

"כשחזרנו, האווירה הייתה שונה"

כאמור, אחד מהתופעות הלוואי של החזרה לעולם התורה מסגרי הקורונה היא כניסה נרחבת והרסנית של מכשירים פרוצים. ברוב הישיבות התופעה היא בשוליים, אך ההרסניות שלה משפיעה גם על הנשמרים ודורשת טיפול.

בשיחה שקיימתי השבוע עם נער איכותי שהתקשה לחזור למסגרת אחרי הקורונה ניסיתי להבין ממנו את התהליך. "לא הייתי תלמיד חלש ביחס לחברה, אבל גם לא הייתי הלמדן של השיעור", הוא משתף, כשבמשך תקופה ארוכה לא היה לי מסגרת, שעות השעמום הובילו לחיפוש דברים חדשים. מכאן הדרך הייתה קצרה להשיג מכשיר לא כשר".

הנער עמו אני משוחח הצליח לשמור על רמתו הגבוהה למרות שכבר יותר משנה אינו נמצא במסגרת, זאת בזכות משפחה אוהבת שפעלה בחוכמה, תיאר את הדרך בה נפלט מהמערכת. "כשחזרנו כל האווירה הייתה שונה, הבנתי שאני ממש לא היחיד שחזר עם חשיפה לעולם שבחוץ. מאז התחילו "להעיף" אותי כל תקופה קצרה על כל דבר קטן, עד שפעם אחת נמאס לי והחלטתי שאני לא חוזר יותר", אמר בכאב.

מימדי ההרס במוסדות התורה מחייבים פעולה. די אם נזכיר את הנתונים שחשפנו ב'חדשות JDN' על הירידה הדרמטית (2,000!) במספרם של בחורי הישיבות בשנה האחרונה, מספר שבאופן טבעי אמור להיות בעלייה מתמדת. אם זה לא מספיק, מגיעים הדיווחים בימים האחרונים, ימי הרישום לישיבות, כי מספר לא מבוטל של ישיבות אינם מתכוונים לפתוח שיעור א' בשנה הבאה.

עולם התורה חזק מכל מכשול או איום שיגיע, כוחו ועוצמתו מגיעים מהעילית שרחוקה מכל הוויות העולם כמטחווי קשת. המאמץ שדורשים מאיתנו בני ובנות הדור המתגבר בעולם מלא אתגרים שאף פעם לא הכרנו אמור להיות מופנה להמון העם, אלה שבתקופה רגילה היו יכולים להמשיך ולצמוח, אך נסיבות הדור קטעו את הכול.

ביבי טוב ליהודי בני ברק

זאת לא הפעם הראשונה שבחורי ישיבות מריעים לנתניהו בבני ברק, מה שהיה שונה זאת הבושה שאבדה, חוסר בושה שמייצג אווירה רחבה. תמונות השבוע הם למעשה שידור חוזר של בחירות תשנ"ט, אז יתמודדו על ראשות הממשלה בבחירות ישירות בנימין נתניהו ואהוד ברק. ערב הבחירות לכנסת התקיים טקס חנוכת הבית למחלקת ילדים בבית החולים מעייני הישועה בעיר התורה. חלק מהתקציב להקמת המחלקה הועבר על ידי ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, שלא ויתר בערב הבחירות על נוכחותו באירוע חנוכת המחלקה.

אלא שהאירוע הפך למצעד חנופה לפוליטיקאי הפופולרי. רחוב הרב פרוברסקי (שרת דאז) קושט על ידי בחורי ישיבות בשלטים של "ביבי טוב ליהודים", ובקהל שהתכנס ברחבה הסמוכה לבית החולים היו מי שנופפו בדגלי ישראל. אחד מתלמידיו של מרן הגר"נ קרליץ זצוק"ל שנכח במקום שיחזר השבוע את האירוע החריג בנוף החרדי: "היו אברכים שניסו להחזיר את השפיות לקהל ולהזכיר לנוכחים את מי הם מבקשים להעריץ ואיזה דגל הם מחזיקים, אך הקולות שגברו היו של אלה שהשתיקו את המוחים".

טקס חנוכת בית החולים היה מחולק לשני אירועים, עוד לפני בואו של ראש הממשלה היה מעמד פתיחה מיוחד בראשות מרנן הגר"נ קרליץ, הגר"ש וואזנר, הגראי"ל שטיינמן והגרמ"י לפקוביץ' זצוק"ל. בתום המעמד גדולי עולם חזרו לבתי המדרש, בעוד הקהל נשאר לבואו של נתניהו.

תלמיד הגר"נ קרליץ משחזר: "האירוע עם הדגלים וקבלת הפנים למנהיג החילוני צרמו לי מאוד, ניגשתי מיד לאחר מכן לביתו של 'רב ניסים' שישב על תלמודו ושאלתי 'מדוע לכלל הציבור מותר לראות פני רשע ולגדולי ישראל אסור?'. מרן זצוק"ל הביט בי בכאב אך לא השיב". והוא חותם בבקשה: "צריך להדגיש מה העיקר ומה הטפל".