בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, נדד האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה זצוק"ל בעמ"ח 'אביר יעקב' (נלב"ע ה' טבת תשכ"א), עם רוב אדמו"רי בית רוז'ין לווינה ושהה בה במשך 22 שנים.
בשנת תרצ"ח פלשו הגרמנים הנאצים לאוסטריה וכבשו את וינה. הם החלו לרדוף את היהודים ולהתעלל ברבנים. פעם הוציאו מספר רבנים ואדמו"רים ואילצו אותם לטאטא את הרחובות, לקול לגלוגו של ההמון האוסטרי, ולקול בכיותיהם של יהודי העיר, שאולצו לחזות באדמו"רים והרבנים המושפלים.
באותה שעה קיבל על עצמו האדמו"ר מסדיגורה, שאם יזכה לעלות לארץ הקדושה, יטאטא את רחובותיה. אחר שזכה לעלות לארץ ולהתיישב בתל-אביב, קיים הרבי את הבטחתו, והיה יוצא מידי בוקר, בטרם האיר היום, ומטאטא קטע מהמדרכה הסמוכה לביתו. לאחר שהרגיש שחסידיו עוקבים אחריו ומבחינים במעשיו, הפסיק.
