78 שנים לאחר שחרור מחנה אושוויץ ציינה היום (יום ג') הנציבות האירופית את יום השואה הבינלאומי. ליד הגלעד לזכר הקורבנות במועצת אירופה בשטרסבורג נשאו דברים המזכיר הכללי של המועצה מריה בצ'נוביץ בוריץ' ושרת החוץ של גרמניה אנלנה בירבאק. בטקס השתתפו נציגי 47 המדינות החברות בנציבות האירופית שגרירים ומשקיפים ממדינות נוספות בראשות יו"ר האסיפה הפרלמנטרית של מועצת אירופה טייני קוקס ונשיאת מועצת השרים של המועצה רגניל דורארנלותדותיר לצד נציגים מהעולם היהודי בראשות רבה של שטרסבורג הרב אברהם ווייל. הטקס נחתם בדקת דומייה לזכר קורבנות השואה והנחת זרים. לטקס הוזמן לשאת דברים יו"ר רבני גרמניה וסגן נשיא 'ועידת רבני אירופה' רבה של פרנקפורט הרב אביחי אפל. יצוין, כי זו פעם ראשונה שראש ארגון יהודי מוזמן לשאת דברים בפני הנציבות ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה.
הרב אפל פתח את דבריו: "ביום השואה הבינלאומי אני מתייצב לפניכם כרב בישראל, יהודי עתיק בן 3300 שנה, מאז נהיינו לעם. למרגלות הר סיני קבלנו את התורה – ספר החוקים שהולך אתנו כלפיד מאיר דרך לאורך כל ההיסטוריה. חכמינו שאלו "ולמה נקרא שמו סיני? – שמשם ירדה שנאה לעולם. מאותו רגע פרצה האנטישמיות הרעילה, והשאלה הגדולה שאינה חדילה מלהדהד ומפנה אצבע למצפונו של העולם הנאור כאצבעו של תובע זעוף, היא: למה? Why? pourquoi? warum? pochemu? por que? הרי אנחנו עם שהבאנו לעולם את הערכים הכי נאצלים והכי הומניסטים של אחוות אדם, ערכים סוציאליים כמו יום המנוחה השבועי, אהבת הזר והגר, דאגה לעובד ולהגינות המסחר, וכל אלו משמשים מגבירי קול לשאלה הנוראה והמדממת: למה?".
"לא באתי לכאן לתת תשובה, כי אין. אני ניצב לפניכם בידיעה שישנם נושאים שאי אפשר לנהל עליהם דיון ב"מחלקת הפילוסופיה", כי הם שייכים ל"מחלקת הפסיכולוגיה". אפשר לנהל דיון הגיוני על אנטישמיות? לא! כבר אמר הפילוסוף הצרפתי המפורסם ז'אן פול סארטר, כי האנטישמיות שייכת למחלקת המצבים ולא למחלקת הדעות, ועם מצב אי אפשר לנהל דיון! האנטישמיות קיימת כמו יום ולילה, גאות ושפל, מציאות! עובדה! ואחת לכמה זמן אנו עדים להתפרצות אנטישמית שרושמת גאות בפינות רבות של הגלובוס, ללא סיבה ובלי אשמים. לפעמים התירוצים מנסים להיות מנומקים, ועדין הם אבסורדים. והשאלה הזועקת "למה"?
"אני ניצב כאן בנציבות האירופית שהבסיס להקמתה הוא להבטיח: לא עוד!. אך 'לא עוד' אין פירושו שלא יישלחו מיליוני יהודים לכבשני האש. השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו ובמיוחד כאן במוסד החשוב הזה, האם נעשה די כדי שנוכל לחיות כאן כיהודים? האם הכול נחלת העבר, ואנו, כאזרחים נאמנים נוכל לקיים כאן חיים כפי אמונתנו, לאכול בשר שנשחט כהלכה היהודית, למול את ילדינו, או שחופש הדת כאן אינו שייך לזכויות האדם?".
הרב אפל סיפר לנוכחים את סיפורו של דב שילנסקי שכיהן כיו"ר הכנסת – הפרלמנט הישראלי. הוא היה יליד שאוול שבליטא. הוא עבר את השלטון הקומוניסטי ואת מחנות ההשמדה. הוא מילא שורה של תפקידים ציבוריים ופרלמנטרים ודיבר חמש שפות: עברית, אנגלית, גרמנית, יידיש וליטאית. הוא יזם פרויקט לזיכרון השואה "לכל איש יש שם", אך בזיכרונו נצרבה האפליה הקשה מימי ילדותו, כשליהודים היה אסור ללכת על המדרכות, רק על הכביש עם הסוסים.
"בראיון עיתונאי נוקב סיפר כיצד הגיע כיו"ר הפרלמנט הישראלי לביקור בוילנא, וכיצד התמלא מלוא ריאותיו גאווה שהוא יכול לצעוד על המדרכה! בצעידה היה שקט, שהופר כשפנה למלוויו הליטאים רמי הדרג כשבפיו סיפור שסימן שאלה בסופו: אחד מבני הקהילה היהודית היה "ינקעל דער בלינדר" – יעקב העיוור. הוא אהב ילדים וחילק להם סוכריות. הוא מעולם לא הבחין בין ילד יהודי לילד אחר. הוא לא ראה, לכולם נתן סוכריות. הוא אהב את כולם, וקולו של ילד שמח, בן לכל דת שהיא, תמיד ריגש אותו. "מארחי היקרים", אמר אז שילנסקי. "הכל אני מנסה להבין, אבל דבר אחד לא אבין לעולם: למה הרגתם את ינקעל דער בלינדר"? למה?".
"יום השואה הבינלאומי –אמר הרב אפל – אינו רק אירוע על לוח שנה. הוא שעון מעורר, תמרור אזהרה ותמרור דרך. העם היהודי בהוראת גדולי רבניו ובחקיקה של כנסת ישראל, מוקיר אתכם, והוא מציין בלוח השנה היהודי, בכל רחבי תבל, וגם בבית הזה, בהשתתפות בכירי המדינות, את 'יום השחרור וההצלה', התאריך העברי ליום הניצחון על הנאצים, שיזם ומפעיל הנגיד ד"ר גרמן זכרייב. יום זה מעלה זיכרון תודה למי שהציל אותנו – בורא העולם, לצד הוקרת תודה פומבית לשליחיו – חיילי בנות הברית וחסידי אומות העולם שחירפו נפשם למלחמה ברוע והשחור, למען חירות בני עמם והצלת בני עמנו. בני ק-ל אחד אנחנו, וכמי שמבקשים בכל יום בתפילותינו מחילה מבורא העולם על מעשינו, אנו יודעים את סוד הסליחה לבני האדם. אנחנו זוכרים את מה שאי אפשר לשכוח, אבל… מוחלים ומושיטים יד לבנין של עולם טוב יותר, יפה יותר, שיש בו אהבה לכל אדם שנברא בצלם".
את סיום דבריו הקדיש הרב אפל לנושא האנטישמיות שאנו חווים בימינו; "בחג החירות של העם היהודי אנחנו מזכירים: "שבכל דור ודור עמדו עלינו לכלותינו". אי אפשר שלא להזכיר במעמד חשוב כזה, את האויב התורן ממזרח, אירן!!! אין זה סוד, הכל נאמר שם בגלוי ובהתרסה: שלטון האייתולות בטהרן, רוצה לחולל שואה נוספת. למה? זה לא שייך למחלקת הדעות אלא למחלקת המצבים. זו עובדה! לכן על הגלובוס כולו ושוכניו, על כל אנשי המצפון והמוסר שדואגים שגרעין השנאה לא ינבט מחדש ויעמיק שורש, מוטלת החובה המוסרית לסכל כל אפשרות לתוכנית גרעין אירנית.
"בחג החנוכה האחרון אירחה את כינוס רבני צרפת שגרירות מדינה בעלת אוכלוסייה שיעית – מוסלמית החברה כאן בנציבות האירופית – אזרבייג'ן. מדינה זו בה מקבלים היהודים יחס חם ומחבק לאורך מאות בשנים, ניצבת בחזית מול אירן ומקיימת שכנות של אחוות עמים בין אזרחיה האזרים והיהודיים והאנטישמיות נעדרת מקרב אזרחיה. והנה, לצערנו, דווקא המדינה המוסלמית שפתחה את ליבה למען היהודים ואף הקימה שגרירות בישראל, אינה זוכה לגיבוי הראוי ממדינות האיחוד האירופי, ואדרבא, כמה מפליא ומפתיע, הסנט הצרפתי קרא להטיל אמברגו על רכישת גז ונפט ממדינה חשובה זו, הנוקטת עמדה בטחונית-מצפונית-מוסרית, ושומרת על גבולות אירופה. "למה"?
את דבריו סיים הרב אפל בהתרגשות רבה: "אני, הרב אביחי אפל מפרנקפורט, הנני בן גאה לעם היהודי שטעם את מלוא הקדרות האנושית של ההיסטוריה ושלם עבורה מחיר מלא. כנציג העם הזה אני קורא לכם מכאן והיום: הבה ונהיה שותפים, כדי שלא יגבו מאתנו תשלום נוסף וכדי ששום עם אחר לא ישלם בעתיד מחיר כזה! ביחד נמשיך בישום לקחי "יום השואה" עד שיגור זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ – כחזון אחרית הימים, ועושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, על כולנו – ויתגדל ויתקדש שמיה רבה!".
צילום: 'אימג'ין' ואלי איטקין
נאום מרגש וחריף!