יאיר לפיד חושף את האמת: ההפגנות? לא רק בגלל הרפורמה המשפטית

יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, כותב היום (שישי) איגרת ארוכה עם מענה לשאלה "מה כן?", אחרי שדחה כל סיכוי לפשרה בנוגע לרפורמה המשפטית. בפוסט הארוך הוא חושף כי ההפגנות אינן רק בגלל הרפורמה המשפטית.

הפוסט המלא:

ברחובות ישראל נכתבת בימים אלה ההיסטוריה. מחנה ליברלי עצום בגודלו גילה את זהותו, את עוצמת ערכיו. עטופים בדגל ישראל אנחנו נאבקים על הדמוקרטיה שלנו ועל העתיד של ילדינו.

בדבר אחד בלבד הממשלה המסוכנת הזו צודקת: החוזה הישראלי הישן איננו תקף עוד. המערכת יצאה מאיזון. הדחקנו את זה הרבה יותר מדי זמן. את הנתק בין השבטים, את פוליטיקת הזהויות והשקרים, את הדמוגרפיה.

כדי לצאת לדרך חדשה עלינו לכתוב חוזה ישראלי חדש. במקום דהירה חפוזה ומגונה להפיכה משטרית שתהפוך אותנו לעוד דיקטטורה מזרח תיכונית כושלת, אנחנו צריכים ליצור ולהלחם על חזון משותף חיובי, אופטימי, מעורר השראה. עבורנו ועבור הדורות הבאים.

הציבור הישראלי והיהודי, החילוני, המסורתי והדתי, יוצא לרחובות גם בגלל ההפיכה המשטרית, אבל גם בגלל ההבנה – שהגיעה באיחור ניכר – שהוא לא מוכן עוד להיות חמורו של משיח שבז לו ולערכיו.

ישראל היא דמוקרטיה יהודית. אנחנו לא ניתן לה להפוך למדינה משיחית, לאומנית, אלימה ולא דמוקרטית. זה יהרוס את כלכלתה, יפגע אנושות בבטחון הלאומי ויחסל את הרעיון המקודש שאנחנו עם אחד.

עלינו להעניק למדינת ישראל בסיס מכונן חדש. לא נעשה זאת במעמד צד אחד. רוב אזרחי ישראל, מכל חלקי המפה הפוליטית, מבינים שהדרך הנוכחית מובילה לאבדון. עלינו להקשיב להם ולערב אותם בתהליך. המשבר הזה צריך להסתיים בכך שנבנה פה חברה ישראלית אחרת – טובה יותר, שלמה יותר, שונאת פחות.

במילים אחרות: עלינו לכתוב חוקה.

חוקה היא הדבר היחיד שייתן לנו אתוס מאחד, ברור, שמשותף לכולנו. חוקה היא חוזה בין האזרח לבין השלטון. היא ההתחייבות הכתובה של המדינה לשמור על זכויות אזרחיה.

ההתחלה כבר נכתבה עבורנו. "בארץ ישראל קם העם היהודי," היא אומרת, "בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי."

פסקת הפתיחה הנודעת הזו של מגילת העצמאות צריכה להיות גם פסקת הפתיחה של החוקה הישראלית. פרק מספר 1 של החוקה צריך להיות "חוק יסוד: מגילת העצמאות."

במשך שנים רבות נמנענו מלהפוך את המגילה לחלק מספר החוקים. האמנו שיש לה כוח מוסרי מספיק. שהיא חקוקה על לבנו. זה כבר לא נכון. היא לא חקוקה, עלינו לחוקק אותה.

השורות האומרות שמדינת ישראל "תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל;" אינן יכולות להישאר סמליות. עליהן להפוך לתוכן מעשי המנהל את חיינו.

עלינו לעגן בחוק את העובדה שמדינת ישראל, "תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת."

בחברה השבטית המסוכסכת שהפכנו להיות, המגילה צריכה להגדיר אתוס משותף וטוב משותף. עלינו לאשרר את מעמדה כמסמך היסוד הערכי של מדינת ישראל. ל-37 החותמים המקוריים של מגילת העצמאות עלינו להוסיף את חתימתו של הדור הנוכחי.

למהלך זה צריך להתלוות תהליך עומק של שיקום והעמקת החינוך לערכי הדמוקרטיה. ילדי ישראל לא צריכים ללמוד רק מתמטיקה ואנגלית ברמה הגבוהה ביותר, אלא גם מדוע היהדות אינה סותרת את הדמוקרטיה אלא משלימה אותה.

ביחד עם "חוק יסוד: מגילת העצמאות" עלינו לחוקק שלושה חוקי יסוד נוספים, שיהפכו לבסיס החוקה הישראלית. הם יגדירו את כל הזכויות שהיום נעדרות מן החקיקה בישראל.

החוק הראשון הוא "חוק יסוד: החקיקה". הוא יגדיר את מעמד-העל של חוקי היסוד שלנו, ויכפיף את כל רשויות השלטון להגבלות שיסודן בחוק, ולמה שכינה השופט שמגר "נורמות-על המבטאות את תפיסות היסוד של המדינה."

במקביל לחקיקתו, עלינו לשריין את חוקי היסוד הקיימים, ולהבטיח את מעמדם המיוחד כדי למנוע מכל הרשויות – המחוקקת, המבצעת והשופטת – לפלוש זו לתחומה של זו, או לערער זו על סמכותה של זו.

החוק השני הוא "חוק יסוד: זכויות האדם". הוא ישלים את החסר בספר החוקים שלנו לגבי הזכויות הבסיסיות של כל אזרח בישראל: חופש הביטוי, איסור אפליה, חופש דת ומצפון, הזכות לחינוך המבטיח את עתידו של כל אדם.

החוק השני לא יכול להתנתק ממציאות חיינו. במקביל לכתיבת החוקה עלינו לפתוח בתהליך אמיתי, עמוק ואמיץ, שבסופו נגדיר את מספר המשתתפים ב"חברת הלומדים" החרדית שבו יכולה לעמוד החברה הישראלית והכלכלה הישראלית.

החוק השלישי הוא תיקון ל"חוק יסוד: השפיטה". הוא יגדיר את האפשרויות לבקורת שיפוטית על מה שהכנסת מחוקקת. אנחנו מכירים בכך שיש להגביל את מה שמכונה "האקטיביזם השיפוטי", אבל מדינה דמוקרטית אינה יכולה להתקיים בלי בית משפט חזק ועצמאי.

במקביל לחוק זה יוחלט על הרכב וועדה למינוי שופטים שיבטיח בית משפט עליון מגוון בהרכבו ובדיעותיו, אך יוודא שלפוליטיקאים – מאף צד – לא תהיה שליטה בבחירת השופטים.

מדינת ישראל אינה זקוקה לחוקה כדי להגביל את זכויות האזרחים, אלא כדי להבטיח את החופש שלהם. במדינה דמוקרטית האזרחים זכאים להגנה מפני עריצותו של השלטון ודורסנותה של המערכת הפוליטית.

כדי להיות אנשים חופשיים שבחרו מרצונם לחיות יחד עלינו לכתוב חוקה לישראל. כדי שחילוקי הדיעות בינינו לא יקברו אותנו תחתם, עלינו לעצב מנגנון של שיתוף פעולה. כדי שנהיה עם אחד, עלינו להכיר בכך שאנחנו שונים זה מזה.

חוקה לישראל המבוססת על מגילת העצמאות היא לא רק מוצדקת ערכית ומוסרית, היא גם הדבר היחיד שיוציא אותנו מן המשבר הנורא שנקלענו אליו. לקראת שנתה ה-75 של ישראל עלינו לעצור את התהליך ההרסני שמתנהל בימים אלה ולראות במשבר גם הזדמנות לשבת יחד לכתוב את החוקה שלנו.