בפרשתנו מסופר כי עשיו בז לבכורה ומכר אותה בעבור נזיד עדשים. אולם בסוף הפרשה כאשר יעקב קיבל את הברכות מיצחק, זעק עשיו "זעקה גדולה ומרה. הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים. את בכורתי לקח וגו' ".
נשאלת השאלה: על מה מתלונן עשיו? הרי לדעתו העסקה הייתה מוצלחת – צלחת המרק הייתה שווה לאין ערוך מן הבכורה…
ענה על כך המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל: כשהצלחת מלאה- עולם הבא נראה קטן. כשהצלחת ריקה – עולם הבא נראה ענק.
כשהאדם צעיר- הצלחת מלאה, יש לו עוד הרבה שנים לחיות, העולם הבא נראה לו קטן ורחוק והוא מוכן למכור אותו בנזיד עדשים בעבור הנאה רגעית ופשוטה.
כשהצלחת מתרוקנת – בגיל מבוגר – אין עוד הרבה זמן לחיות, ואז בוכים על אובדן העולם הבא שנראה גדול מאוד.
