הגה”ח המנוח זצ”ל נולד לפני פ”א שנים ביום כ”ז כסליו תש”ג לאביו הגה”ח רבי ברוך יצחק מינצברג זצ”ל, בנו של הגה”ח המקובל רבי דוד מינצברג זצ”ל, ולאמו מרת רוחמה מרים, בתו של הרה”צ המפורסם רבי עמרם בלוי זצ”ל.
בצעירותו נתגדל ונתחנך בת”ת וישיבת “חיי עולם” על ברכי זקינו הגדול רבי דוד מינצברג זצ”ל שניווט את דרכו ועלייתו בסולם העולה בית קל. בהגיעו לישיבה שם עליו את עינו ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אהרן ברנשטיין זצ”ל, גידלו וטיפחו וקבע עימו סדרי לימוד מיוחדים בחברותא, ומאז נקשר עמו הגה”ח המנוח זצ”ל בקשר עז כל ימיו.
זקינו אבי אימו הרה”צ רבי עמרם בלוי זצ”ל חיבבו כבבת עינו, ובשנות אלמנותו היה הוא הנכד היחיד שישן בביתו, ולא הסכים לשום נכד אחר שיישן עימו. בני המשפחה זוכרים את אותו היום בו אירע לו אונס ולא הגיע לישון עם זקינו, ואת התעקשותו של רבי עמרם זצ”ל לרדת לבית המדרש הסמוך למשך כל הלילה ולא לישן עם אף אחד אחר.
לאחר שהשלים את חוק לימודיו בישיבת “חיי עולם”, פתח אז הגאון הגדול רבי משולם דוד סולובייצ’יק זצוק”ל את ישיבתו בירושלים, והגאון המנוח זצ”ל נמנה על ראשוני התלמידים שלו. כל ימי חייו היה קשור ואדוק לרבו הגרמ”ד זצוק”ל, מרבה לבקרו תמידין כסדרן ולשוחח עימו בדברי תורה, ורבו היה מכבדו בפני רבים מתלמידיו באמרו: “ר’ משה מינצברג שאני”. וותיקי התלמידים זוכרים עדיין את השתאותו של הגרמ”ד זצוק”ל מקושיותיו והברקותיו בשיעוריו.
בקשר עמוק ומיוחד התקשר להגאון הגדול רבי משה שטרנבוך שליט”א שמסר את שיעוריו לפני שנות דור ב”ישיבת המתמידים” בירושלים, שהגאון המנוח זצ”ל נמנה באותם ימים על בחירי תלמידיה, ונבחן אצלו על אלף דפי גפ”ת. רבו הגאון הגדול שליט”א הרעיף עליו אהבה וחיבה מיוחדת, מצא בו איש תבונות כלבבו ירא אלקים ונאמן רוח, ומני אז נודע הגה”ח המנוח זצ”ל כאיש סודו ואמונו של הגאון הגדול שליט”א זה עשרות בשנים.
בהגיעו לפירקו בחר בו הגה”ח רבי משה גרשון גוטליב זצ”ל כחתן לבתו החשובה תליט”א, יחד עימה הקים בית מפואר בכרם בית ישראל. לאחר נישואיו הרביץ תורה בישיבת “מאה שערים”, שימש כ’בוחן’ וכ’משיב’ ב”ישיבת המתמידים”, והפליא בהסברתו הבהירה בכל הדבר הקשה, מתוך שימת לב לכל תג בדברי הגמ’ והראשונים.
כל ימיו היה מלא בחדוות התורה והתמוגג על אמריה ברוב כשרון ודעת, מתוך בקיאות נדירה במכמניה. הקרין מאורו על כל סובביו והיו מתלקטים סביבו כסדר בשקיקה לשמוע את צוף אמריו. הלבין שיניים לחביריו בחן שפתיו ובטוב מדותיו, וכל ישותו שפעה תורה וגמילות חסדים.
במהלך השנים שלח ידו באמת הבנין ועבד לפרנסתו כקבלן בניין, וכאשר הגאון הגדול רבי יעקב הלל שליט”א הזמינו לבנות את בנין ישיבתו “אהבת שלום” התרשם מאישיותו התורנית ובקשו לשמש בד בבד גם כמגיד שיעור בישיבה וכמלמד פרטי לבניו.
התמסר עד כלות הכוחות בכיבוד אב ואם, ונשא על כתפיו את עול נישואי אחיו ואחיותיו. ליבו הרחום לא היה מסוגל לראות אנשים מתייסרים במצוקה ללא פתרון, וגם בזמנים שהוא עצמו היה מסובך בחובות עתק, היה מגייס כספים רבים בהלוואות כדי לפתור מקרים מסובכים שאין להם פותר. לא היסס להשליך נפשו מנגד במקום שאין איש, והיה עושה ומעשה כדי להציל עשוק מיד עושקו.
בעשרות השנים האחרונות התגורר בקרית צאנז בירושלים, ביטל עצמו לכל צורב ות”ח, והיה למופת לרבים באהבת התורה שיקדה בו ובעשות משפט ואהבת חסד בהצנע לכת.
בתקופה האחרונה חלה והתייסר ביסורים גדולים שקיבלם באהבה ובדומיה, וברגע צאת יום שבת קודש פרשת תולדות תשפ”ד, ווי אבדה נפש, ושבק חיים לכל חי.
הניח אחריו דור ישרים יבורך, בנים וחתנים מחברי ספרים ומרביצי תורה אשר שמם הולך לפניהם, נכדים ונינים המפארים את עולם התורה והישיבות.
בהלוויתו שהתקיימה במוצש”ק פר’ תולדות נשא עליו רבו הגדול הגר”מ שטרנבוך שליט”א משא קינה ונהי באמרו כי אבדנו אדם גדול בתורה, ענוותן בתכלית, מדקדק במצוות ובעל מסירות נפש לטובת זולתו, וסיים את דבריו בזעקת כאב ‘קשה עלי פרידתך’.
לאחריו הספידוהו גאב”ד קרית צאנז הגאון הגדול רבי דוב וייס שליט”א, אחיו הג”ר שלמה שליט”א רו”מ “תפארת ירושלים”, הג”ר אשר שטרנבוך שליט”א, בניו וחתניו הרבנים הגאונים שליט”א. ת.נ.צ.ב.ה.
יהודי יקר במיוחד, חבל על דאבדין!