בשבת האחרונה, פרשת וישלח, נערכה שמחת קידושא רבה חגיגית, לרגל הולדת הבת לזוג חסידי שחיכה לזרע של קיימא במשך 18 שנה, וזכה להיפקד בפרי בטן בזכות הדרכה של כ"ק האדמו"ר מסטריקוב ירושלים, שהמליץ לאבי הבת לקבל על עצמו קבלה טובה על ציון הרה"ק מלעלוב זי"ע, שהסתלק לגנזי מרומים ביום הכיפורים תש"ע, ונטמן בהר הזיתים בירושלים.
הרב שמעון טיקוצקי סיפר כי ר' שלום (שם בדוי) התמודד עם קשיים רבים ולא זכה לזרע של קיימא במשך שנים רבות. חלק מבני המשפחה ניסו לסייע בעצות רפואיות וחלק בתפילות ובסגולות שונות.
כעבור מספר שנים, ר' זאב, גיסו של ר' שלום, התחתן. גם הוא ניסה לסייע בכל מיני דרכים, אבל כחסיד של כ"ק האדמו"ר מסטריקוב ירושלים, הוא הזכיר את גיסו פעם אחר פעם אצל רבו.
למרבה הפתעתו של ר' זאב, במהלך חורף שנת תשפ"ב, הרבי פנה אליו וסיפר לו על יהודי שהיה זקוק לישועה, הלך והתפלל על ציון הרה"ק מלעלוב זי"ע, קיבל על עצמו שלא לדבר באמצע התפילה במשך שנה תמימה, וכעבור שנה אכן זכה לישועה.
"עצתי היא" המשיך האדמו"ר, "שתקומו, אתה וגיסך הזקוק לישועה, תסעו יחד לציון הרבי מלעלוב זי"ע בהר הזיתים, תקבלו על עצמכם את הקבלה הזאת לזכות גיסך ובעזרת ה' הוא יזכה לישועה בזרע של קיימא".
ר' זאב נסע הביתה, מהורהר כולו איך יעביר את הוראת רבו לגיסו, אבל טלטולי הדרך השכיחו ממנו את העניין. כעבור תקופה, בין פורים לחג הפסח באותה שנה, תשפ"ב, הרבי פנה אליו שוב ושאל האם העביר את דבריו לגיסו. ר' זאב נאלץ להודות שהדבר מתעכב, אבל לאחר הפניה, הוא ביצע מיד את השיחה עם גיסו, שהשיב מיד בחיוב, והשניים עלו יחד להר הזיתים.
השניים קיבלו על עצמם פה מלא קבלה מפורשת "שלא לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה" במשך שנה שלימה, תמימה, ולעמוד בקבלה זו בכל תוקף".
היה זה כאמור בסביבות ראש חודש ניסן תשפ"ב. שני הגיסים חזרו איש איש לביתו כשבמשך שנה שלימה הם זוכרים היטב את הקבלה ומשתדלים לעמוד בה ולנצור את פיהם מתחילת התפילה ועד סופה.
נו ו…. למה אתם עוצרים סיפור באמצע המתח?
הסוף כתוב בהתחלה