בשיא ההצלחה, חלה במחלה נדירה; עם יד משותקת, הוא ממשיך להופיע

דווקא בימים בהם הוא החל לפרוח ולהצליח בשוק המוזיקה החסידית, להתבלט בזכות הכישרון הייחודי שלו – זה קרה. חודשים ספורים אחרי נישואיו, תוך כדי שהוא נמצא בפעילות הצלת חיים בכובעו כאיש הצלה, החל לחוש בכאבים. לא ארך זמן רב עד שהתברר כי המרואיין שלנו, יוסי פריד, חולה במחלה נדירה.

כמה נדירה? רק 11 מתוך כל מיליון איש יחלו בה. אבל יוסי פריד, בחר להילחם. הוא לא נכנע. נס רפואי גלוי הביא ליציאתו המהירה מהאשפוז, שם שמר על חיוך לכל אורך הדרך. עם יד משותקת, חזר להופיע – כדי להעביר מסר לעולם: תילחמו! אל תיכנעו!

מופיע על במות גדולות, לפני המחלה

יוסי פריד חווה סיפור חיים מרתק, שכל שלב ממנו מצדיק ראיון נפרד. כל החיים שלו הוא נלחם, ואולי זה מה שהכין אותו בס"ד להיות מוכן למלחמה הגדולה על החיים שלו. "התייחסתי לזה כאל אתגר נוסף, כמו כל האתגרים שעברתי בחיים", הוא מספר לנו בראיון רווי אמונה.

כבר בשנות בחרותו, החל להופיע באירועים, להלחין ולמכור שירים – ובהמשך לשיר בעצמו. תחילה בדואט עם גדולי זמר חסידיים נוספים; בהמשך כזמר מוכשר העומד בפני עצמו. את כל זה הוא עשה תוך שהוא שומר על הלבוש החסידי שלו, למרות הביקורת הרבה שספג בעצמו וספגה משפחתו, מאנשים צרי עין בסביבה.

סיפור טוב מתחיל מהאמצע, ויוסי פותח בסיפור שכולו חיזוק, במיוחד לגולשי 'חדשות JDN', הנהנים מגישה מסוננת למרשתת. "במכשיר הסלולרי שלי הייתה לי הגנה חלשה. כמובן שהיו לי הרבה מאוד תירוצים: הייתי צריך להפעיל את החשבונות שלי ברשתות החברתיות השונות, על מנת להתפרסם ולקבל אירועים נוספים. 'לצרכי פרנסה', כמו שקוראים לזה".

"באחד הימים, ישבתי אצל חבר וראיתי לפתע שהוא עם מכשיר מסונן ברמה גבוהה מאוד. התפלאתי, והוא ענה לי כי פגש בירושלים יהודי קדוש בשם ר' ישראל מוזס, והוא בירך אותו כי אם יגביר את הסינון במכשיר, יצליח כלכלית. ואכן, אותו חבר, שהיה אז במצב כלכלי קשה, החל לפתע לראות ברכה בעמלו".

"יצרתי קשר עם הרב מוזס, ומיד בשיחה הראשונה שלנו, ראיתי עליו שהוא יודע בדיוק מה מצבי. הוא תבע ממני להתגבר על התירוץ של 'לצרכי פרנסה', להגביר את רמת הסינון – ובזכות זה אצליח בפרנסתי". עד אז, אמרגנים ומפיקים שונים לא שיתפו איתו פעולה (בלשון המעטה…), אך מיד ביציאתו מהמקום, תוך שהוא מעדכן את רעייתו על ההחלטה שקיבל להגביר את הסינון, למרות שהדבר אילץ אותו לשכור מפעיל לרשתות החברתיות השונות, הוא מקבל שיחה ממפיק מוכר.

זה היה האירוע המשמעותי הראשון שיוסי פריד קיבל. משם, התחיל להצליח ב"ה, אך כאמור – כעבור זמן קצר, חלה במחלה הנדירה. "כשחליתי, ר' ישראל מוזס הגיע לבקר אותי עם החבר שהמליץ לי לפגוש אותו, והוא שאל את הרב מוזס על הנפילה שהייתה לנו אחרי תקופת הצלחה. הוא צחק והשיב: מה שהיה אמור לקרות – קרה. בגלל שלקחת על עצמך להיות בן אדם טוב, הקב"ה הקדים לכם את הייסורים כי שתוכלו לעמוד בהם".

הרב מוזס הבטיח ליוסי פריד: "תוך פחות מארבעים יום תצא מבית החולים" – וכך היה, "בניגוד להערכה הראשונית שאני יוכל לצאת לשיקום רק כעבור שנה, יצאתי בתוך שבועות ספורים. זה חלק מהאתגר של הקב"ה לשמור על העיניים גם בבית החולים".

אני עוצר לרגע את שטף דיבורו של יוסי, ומנסה לשוב לנקודת ההתחלה. איך התחלת לעסוק בכלל במוזיקה?

"עם המוזיקה התחלתי כי עברתי חרם. חברי החליטו להפסיק לדבר איתי, אין לי שום סיבה לפרט על זה", מציין יוסי בפשטות. "מוזיקאים ואומנים רבים, כמו גם אנשים פשוטים שעשו מהלכים משמעותיים, הצליחו רק מתוך נקודה של כאב, עליה התגברו. לא היה לי עם מי לדבר – אז הלכתי לדבר עם אלוקים דרך המוזיקה".

במבט לאחור, למרות נקודת הכאב שהייתה לו אז, יוסי לא מתרגש מהחרם שעבר. הוא מדבר על כך רק מתוך מטרה לחזק יהודים אחרים שעוברים גם הם מצבים דומים, שיידעו כי משם יכולים רק לצמוח. להילחם, להתגבר – ובס"ד להצליח.

אחרי תקופה של יצירת מוזיקה למגירה, "הייתי תקוע בירושלים ואברומי בלטי אסף אותי טרמפ, הוא לא הסכים לקחת אותי עד ביתר – אבל אז התחלנו לדבר על מוזיקה, עד שהוא הביא למחוז חפצי… הוא נתן לי את המס' שלו והזמין אותי. זה היה השלב שהתחלתי עם המוזיקה שלי בצורה רשמית. התחלתי למכור שירים, דרך חבר שחיבר אותי עם יענקי כהן. משם התחלתי לגדול".

על המסע שעבר בדרך, מספר יוסי פריד: "במוזיקה, כמו בביזנעס, אנשים ממהרים מידי. ההצלחה נמדדת בסוף הדרך, בסיכום החיים שלנו. בינתיים, אנחנו צריכים להנות מהתהליך. לא כולם בנויים לרכבת הרים עוצמתית של הצלחה גדולה מידי – ואז התרסקות".

"תחילה מכרתי שירים למיכאל שניצעלר ז"ל, דודי קאליש, מוטי ויזל, אהרלה סאמעט, שמוליק קליין ועוד. יש עוד שירים בקנה שמכרתי כבר עבור זמרים גדולים – אבל החלטתי להפוך להיות 'אני'. בהתחלה חיפשתי להוציא דואט עם זמרים גדולים, במטרה להתפרסם במהירות. אחד הזמרים הגדולים סירב לתת לי לשיר איתו: "עבדתי קשה לבנות לעצמי את המותג שלי. אל תרכב על ההצלחה שלי. תתחיל לבד", אמר לי. ואכן התחלתי להוציא שירים לבד".

בין לבין, היו כמה 'נשמות טובות' שדאגו להפיץ שמועה כי אביו של יוסי שילם בשביל שיסכימו לקנות ממנו שיר, וזמרים סירבו לעבוד איתו – רק תמורת תשלום. גם עם האתגר הזה הוא התמודד, ובשלב זה נפלה ההחלטה לצאת לדרך עצמאית. "דיברתי עם ההורים שלי והם ביקשו דבר אחד: להישאר עם הלבוש החסידי המלא".

אביו של יוסי מתערב בראיון: "לא אמרתי לו מה לעשות, אלא שהוא צריך שיהיה לו את הכוח לשלוט במה שהוא עושה. שהמוזיקה לא תנהל אותו, אלא שהוא יישאר חזק כפי שהוא, עם הלבוש החסידי".

יוסי: "בגלל כל התהליך שלי, אנשים צחקו על אבא שלי. היום, רבים מגיעים להתייעץ איתו בנושאי חינוך בעקבות ההצלחה שלו עם התהליך איתי".

ובחזרה לנושא הראיון: "ירקתי דם בשביל להצליח. בהתחלה לא הבנתי מול מה אני מתמודד. אני לא רוצה להרחיב על המתרחש לפעמים בתעשיית המוזיקה, אבל נלחמתי על זה – והצלחתי ב"ה".

"להוציא שיר, זה להוציא חלק פנימי שלך. כמו שאתה מביא ילד לעולם, ולפעמים הילד בעייתי… לא תמיד המסר מתקבל, אבל בכל שיר, גם אם המסר הוא מאוד אישי, אני יודע שיש אנשים נוספים שיכולים להתחבר למסר הזה – ולכן אני מוציא את השיר".

יוסי משתף בהתרגשות: "הוצאתי עכשיו שיר קצר, תוך כדי השיקום, ואני שר על זה שאני הכי חזק בעולם והולך לנצח, כי אני ואלוקים בצד אחד. כתבתי את זה ברגע שהרגשתי קצת לבד באמצע השיקום. ההורים שלי היו באנגליה, ולא היו לי יותר מידי חברים. המסר הזה, כבר חיזק יהודים רבים".

אחד מהשירים הראשונים שיוסי מבצע בלבד, הוא השיר 'איך בין העלד' – 'אני גיבור'. שיר שמספר על אדם שנשאר בודד בעולם, וללא כל סיוע ממציא את עצמו מחדש.

על השיר מספר יוסי כי מדובר ב"שיר שכתבתי על עצמי. הצעתי את השיר לזמרים רבים – וכולם התרגשו. הבנתי שיש כוח בשיר הזה, והחלטתי להוציא את זה לבד. אחרי, גם מוטי אילוביץ' הוציא שיר שקורא לאנשים לגשת לעזרה. זה לא בושה ליפול ולקום. מותר ליפול לפעמים, צריכים לא להתבייש, לקום ולהתעודד".

"ואז השיר פורסם ואין לזה הרבה צפיות… לא הבנתי מדוע. אחר כך החלטתי לשנות גישה: אם רק ביוטיוב צפו בזה 50,000 איש, לא כולל רבבות שצפו בזה באתרי המוזיקה, שמעו בנגנים וכו', כמה מהם התחזקו בזכותי? תחשוב שאני מוסר שיעור לעשרות אלפי אנשים בו זמנית! התחלתי להתרגש ממספר הצפיות".

למרות שהוא מעביר בשירים שלו מסר אישי ומרגש, יוסי מספר: "תמיד לפני שאני מוציא שיר אני יושב עם רב, ומבקש ממנו לעבור על המילים ולבדוק מה צריכים לשנות בשיר, ואם הוא ראוי לפרסום".

בשלב זה יוסי התחתן, ואחרי הסיפור עם הגברת הסינון על המכשיר האישי, החל להצליח בעולם המוזיקה. ואז, באמצע קריאה שיצא אליה ככונן איחוד הצלה, "התחלתי לרוץ למעלית ולפתע הרגשתי משהו בגב. הייתי עם כונן בשם עזרא גוטליב וסיפרתי לו על כך, בלי לייחס לכאב הזה יותר מידי חשיבות. בדרך חזרה, יצאתי להתפלל מנחה – ואני מקבל דיווח על אירוע בקרבת מקום. שוב פוגש שם את גוטליב, והמצב שלי מחמיר. אני מנסה להלביש את הכפפות – ולא מצליח. לא האמנתי שזה קורה לי".

"עזבתי את האירוע הזה, חזרתי הביתה והלכתי לנוח כי לא הרגשתי טוב. לפתע שמעתי בקשר דיווח נוסף, קריאה לאישה במצוקה – ויצאתי. גם שם לא הצלחתי לתפקד לחלוטין וחזרתי הביתה. הלכתי לישון, ובמהלך הלילה קיבלתי דיווח על החייאה ליד השטיבלך הסמוכים לביתי. קמתי – ונפתלי על הספה…".

יוסי משחזר: "לא הצלחתי לקום, אבל לא רציתי להעיר את אשתי. ניסיתי להתרומם לבד, אבל נפלתי על הרצפה. הרגשתי כאבי גב איומים, והערתי אותה. לא הצלחתי לתפקד. אדם מקושר שסייע לי, שלח אלי הביתה רופא בכיר מהמרכז הרפואי שערי צדק. הוא ערך לי בדיקות והכל היה תקין, עד שהוא שם לב שאני משותק ברגל".

"הוא פינה אותי מיידית לבית החולים – אבל אני סירבתי. אמרתי לאשתי שאני לא רוצה, כי עד שאני סוף סוף מקבל אירועים משמעותיים, אני לא רוצה לצאת. אשתי ענתה לי: אותו אלוקים שעזר לך עם האירועים, שם אותך במצב הזה…".

"חייגתי לאיחוד הצלה ושלחו לי נהג אמבולנס מקומי בשם משה פורדשם. הוא פינה אותי ואחרי כמה שעות של בדיקות, אני אומר לרופא שאני לא מצליח לנשום והוא אומר לי: "יש לך מחלה נדירה בשם "תסמונת גייאן-בארה". תתקשר להורים שלך, כי הולכים להרדים אותך".

"אמרתי לאשתי: אני לא הולך למות כאן. יש לי עדיין תפקיד לשמח יהודים… עוד לא סיימתי את התפקיד שלי בעולם".

"הרופא שאל אותי מאיפה אני כזה בטוח שאני לא הולך למות. עניתי לו: עד גיל 22 עברתי כל כך הרבה, עד שהתחתנתי ב"ה והתחלתי להצליח. הקב"ה לא הביא עד לכאן, ולא ייתן לי את ההצלחה בפועל. אמרתי לרופא: לא אתה תחליט כמה זמן אני יהיה פה, אלא אלוקים".

"בשלב זה, הרופא מתחיל לרוץ איתי לטיפול נמרץ, ואני לא יכול להתפלל עם מילים – אבל במחשבה שלי אני מדבר עם אלוקים ואומר לו שאני לא יכול ללכת עדיין מהעולם. כל הזמן הייתי עם חיוך על הפנים".

בשלב זה של הראיון, יוסי מתרגש. "כתבתי פעם שיר על זה שבן אדם שמאבד את הכסף שלו – ומאבד את החברים שלו. גנזתי את השיר, אחרי שראיתי כל כך הרבה אנשים טובים שעזרו לי בתקופת האשפוז. שמשי גרוסברדר דאג לי כל הזמן לאוכל, יחד עם יהודה ישכיל, אושי ליפשיץ – וגם אלי ביר מאיחוד הצלה סייע לי המון. המשפחה שלי ושל אשתי סייעו לי המון וליוו אותי, ומעל הכל, כמובן אשתי היקרה שסייעה לי המון ובלעדיה לא הייתי מצליח לעבור את התקופה הקשה". יוסי פריד מבקש לנצל את הבמה כדי להודות להם פומבית.

מוטי אילוביץ' מופיע אצלו באשפוז

"לכל אורך הדרך נשארתי שמח. הבנתי שזה מה שיזרז את ההחלמה שלי. הרופאים היו נכנסים רציניים לכל החולים, אצלי תמיד היו צוחקים". ואכן, כפי ההבטחה שקיבל מר' ישראל מוזס, הוא יצא במהירות מאשפוז – לשיקום".

ואז אתה מקבל החלטה לחזור להופיע באירועים

"אכן. בשיקום, הגיע אלי חבר שרצה מאוד שאגיע לחתונה שלו. התלבטתי – אבל אשתי עודדה אותי: "יש הרבה אנשים שנמצאים בחוץ, כל אחד עם הבעיות שלו, גופנית ונפשית, והם מוותרים על החלומות. צא ותראה לעולם שאתה לא מוותר על החלום שלך. תגשים את החלום שלך בחוץ".

"שמעתי בקולה – אנשים שהיו איתי בשיקום לא האמינו לי שאני הולך לעשות את זה, למרות הבושות והאומץ שהייתי צריך כדי לצאת במצב הנוכחי שלי לאירוע פומבי. היה לי מאוד קשה להפוך להיות ה'נעבע'ך של העיר'. בחתונה עצמה קיבלו אותי מאוד יפה, ופנו אלי עם הצעות לאירועים נוספים. החלטתי לקבל אותם".

יוסי פריד מסביר מדוע: "יש לי תפקיד בעולם הזה. לא רק להשמיע את המוזיקה שלי, אלא להציל חיים. אני רוצה שהילדים שלי והנכדים שלי יידעו שמעולם לא וויתרתי כדי להגשים את התפקיד שלי. אני מהווה הוכחה לכך שאין דבר העומד בפני הרצון".

כעת, הוא מתאושש מהמחלה הנדירה ומנסה לשוב למסלול. "התחלתי לעבוד עם חברת הפקה גדולה, ואני עומד להוציא עכשיו סינגל כשאני יושב בכסא גלגלים. אני לא רוצה שיראו אותי מצליח – אני רוצה שיראו אותי נלחם, מתמודד. כי בסוף, כל האירועים שעובדים עלינו הם חלק מתהליך. זה המסר שלי לאנשים: אל תוותרו! אסור לוותר!".

"כל אחד שיש לו אמונה בקב"ה צריך להבין שהוא צריך להילחם ואסור לנו לוותר. אני לא מוציא שיר על המצב שלי, אלא על איך לצאת מהמצב שלי".

"הרבה אנשים מגיעים לדבר איתי ולהתייעץ איתי. אני לא יכול לקבל החלטות בשביל אחרים, אני בתהליך למידה כמו כולם, וזה מה שאני מוציא בשירים שלי. לספר על הדרך להצלחה, על הצורך להילחם להבין דף גמרא, להיאחז ביהדות ובאמונה בלי ליפול, בבעיות עם הילדים – צריכים להילחם. לא לוותר".

"עכשיו אני בשלב שאני יוצא לאירועים למרות שאני יושב על כסא גלגלים, לא מתבייש בתהליך שעברתי, וב"ה כולם ייראו ביחד את תהליך ההחלמה".

ויש לו מסר לסיום למוזיקאים מתחילים: "רוב העוסקים בתעשיית המוזיקה לא מחפשים את הטובה שלכם. אתם צריכים למצוא לבד את האמת שלכם ואת הדרך שלכם, את אנשי המקצוע שילוו אתכם בצורה נכונה ולהילחם כדי להתקדם לאט אבל בטוח – עד שבס"ד תצליחו".

"והצלחה – זה לא לרצות להגיע למצב בו אתה אומר לעצמך 'אני יהיה הכי פופולארי'. הצלחה בשבילי, זה שהייתי בהלוויה של נערה צעירה שנפטרה, ובימים האחרונים שלה היא ביקשה לשמוע שוב ושוב את השיר שלי 'מים בוכים'. זה נחשב להצלחה. לא אם ישירו את זה באירועי ענק, וזה יהפוך להיות השיר הכי פופולארי, אלא אם הצלחתי לגעת בלבבות ולחזק אנשים. לפעמים מציעים לזמרים לשלם על זה שיכתבו בתקשורת שהשיר שלהם מצליח והופך להיות 'להיט'. אין שום רווח משקרים על עם ישראל. צריכים לעבוד ולהתפלל, עד להצלחה".