למעלה מ-4,000 בחורי ישיבה מסיימי הישיבות הקטנות, העושים את צעדיהם הראשונים לקראת הכניסה לעולם הישיבות הגדולות, השתתפו במעמד "סדר הכנה" של ארגון 'דרשו', שבמרכזו נשא מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש, משא חינוכי ומקיף שבו הציג את יסודות דרכו של בן הישיבה בראשית שנותיו בישיבה הגדולה.
משאו המלא של מרן רה"י
בדבריו הגדיר ראש הישיבה את תקופת המעבר כ"יסוד של כל החיים", והסביר כי ההרגלים שיקנה לעצמו הבחור בשנותיו הראשונות, בהתמדה, בתפילה, במידות ובדקדוק ההלכה, ילוו אותו לאורך כל חייו. "זה הזמן שבו בונים את היסוד הרוחני", אמר, וקרא לנצל כל רגע ללימוד התורה ולהקפיד על סדרי הישיבה.
הגרמ"ה הירש עמד בהרחבה על שני ניסיונות מרכזיים המלווים את הכניסה לישיבה גדולה.
היצר הרע החדש של הישיבה הגדולה – תחושת השחרור
הניסיון הראשון, הוא תחושת ה"שחרור" והעצמאות לאחר שנות הלימוד בישיבה הקטנה תחת השגחת רבני הישיבה ובקרבת בית ההורים. "בישיבה גדולה, בלילה אף אחד לא יודע מה אתם עושים, אתם משוחררים, עצם הדבר שבן אדם מרגיש משוחרר, זה עצמו סיבה שהיצר הרע יכול לתפוס את האדם".
כדי להמחיש את הסכנה סיפר על בחור חסידי מצטיין, שבשל תחושת החופש נקלע למקום שאינו הולם בן תורה, אך בהמשך דרכו הפך למחנך חשוב. "אתן לך סיפור קטן" פתח מרן את סיפורו, "היה פעם בחור, בחור חסידי, שבא כבחור חזק מאוד מאוד, אמת'ע חסידישע בחור, ותפסתי אותו שהולך לקלנוע, בא מאמריקה, ותפסתי אותו שהולך לקלנוע, איך שהוא הרגשתי שאני יכול להקל עליו, השארתי אותו בישיבה והתחיל ללמוד, כיום הוא הוא מחנך גדול מאוד מאוד".
מרן סיפר שלאחר שנים פגש את אותו בחור: "שאלתי אותו, איך, איך בחור כמוך, עשית דבר כזה, כשהיית בחור, הוא אמר, באתי לארץ ישראל, בלי כל 'המצב' שלי, הרגשתי משוחרר, לכן עשיתי דבר כזה".
גם בישיבה גדולה צריכים להקשיב לרבנים
הניסיון השני, הוא התחושה של בחור כי הוא כבר יודע להחליט בעצמו ואינו זקוק עוד להכוונת ראשי הישיבה והמשגיחים. מרן תיאר את תחושת הבחור הצעיר: "יש, הרגשה שאני חכם, כבר בחור, בישיבה גדולה,אני יכול להחליט מה טוב לי, אני לא צריך לשמוע מה אומרים לי הראש ישיבה או המשגיח, אני מבין". רה"י הסביר: "זה טעות גדול, למעשה אתם עדיין לא מבינים, אתם צריכים לשמוע לכללים של המשגיח וראשי הישיבות של הישיבה גדולה, ולא לחשוב שאתם יותר חכמים".
ישיבה גדולה – 'פנים חדשות' באו לכאן
עוד חיזק ראש הישיבה את הבחורים שלא להגדיר את עצמם על פי הישגיהם בעבר. מרן חידד כי כל בחור הנכנס לישיבה גדולה הוא "פנים חדשות" ו"חפצא חדש", ולכן גם מי שראה את עצמו כבינוני בישיבה הקטנה יכול להפוך למצטיין. "תשכחו מהחולשות, דברים שעשיתם בישיבה קטנה, ולחשוב, זה אני, זה לא, אתה משהו חדש, ותעשו מה שצריכים לעשות", אמר רה"י.
במקביל הזהיר גם את הבחורים המצטיינים מפני אכזבה אם לא יהיו בראש הרשימה בישיבה הגדולה, שבה נפגשים עם תלמידים מצטיינים מישיבות רבות. "חושבים, הייתי מצוין, אז זה הולך הלאה, הייתי מצוין בשיעור א' ובשיעור ב' ובשיעור ג' ובוודאי עכשיו בשיעור ד' גם אהיה מצוין", תיאר מרן את מחשבות הבחורים ואמר: "ישיבה גדולה זה לא שיעור ד', זה משהוא אחר, היית מספר אחד או שתיים בישיבה קטנה שלך, אתה בא לישיבה גדולה, יש בחורים מכל כל מיני ישיבות, יכול להיות יותר טובים ממך".
מרן רה"י שיתף מניסיונו וסיפר על אירוע הממחיש את הנקודה: "בא בחור מישיבה קטנה, בחור מצוין, ובישיבה גדולה הוא ממש לא עשה כלום, אחרי בירורים, התברר שהוא היה רגיל להיות מספר אחד, הוא נכנס לישיבה גדולה, הוא היה בתוך השיעור מספר חמש, זה הרס אותו, הוא לא לא היה יכול לחיות עם ההרגשה שאני לא מספר אחד".
מרן התייחס לתחושה הקשה המלווה לא מעט בחורים ואמר: "הבחור צריך לדעת, א' שבישיבה גדולה אפילו למצוינים זה לימוד יותר קשה. צריך לקחת את עצמך בידיים לעשות יותר ממה שאתה רגיל. ב' לאו דוקא שאתה צריך להיות באותו רמה בשיעור כמו שהיה, ואל תתפעל מזה, תעשה מה שאתה – ותצליח".
בהמשך קרא מרן הגרמ"ה הירש לבחורים לטפח שאיפות גדולות בתורה, ביראת שמים, בדקדוק המצוות ובמידות, אך הדגיש כי כל בחור צריך לבנות את עבודתו בהתאם לכוחותיו האישיים ולא מתוך השוואה לאחרים.
רה"י הסביר כי קבלת עול תורה אמנם דורשת מאמץ ולעיתים כרוכה בקושי, אולם מעניקה סיפוק רוחני שאין לו תחליף. כדי להמחיש זאת הביא משל: "מישהו רואה שמישהו טובע בתוך ים, והוא קופץ לים להציל אותו, הטובע הזה הוא אדם גדול מאוד, קשה מאוד מאוד להוציא אותו מתוך הים, אין למציל שום הנאה מזה, אבל יש לו סיפוק, הוא מציל, הוא מציל חיים".
כך ביאר מרן: "אפילו אם יש סוגיה קשה, אבל יש סיפוק שאתה יודע שאתה עושה את הדבר הכי חשוב בחיים, אתם לומדים תורה, וזה מה שאתם צריכים לדעת, ללמוד תורה בכל הכוח, אפילו אם זה קשה, בגלל שזה הדבר הכי חשוב לכם".
ראש הישיבה התייחס גם למצבים של ירידה רוחנית וחוסר חשק בלימוד, וציטט את דברי רבי חיים מוולוז'ין שלפיהם גם כאשר אין לאדם חשק או התלהבות, עליו להמשיך ולעסוק בתורה כפי יכולתו. "הכלל הוא, שאם אדם הוא במצב של שלשים אחוז של אפשרות ללמוד, תלמד על שלושים אחוז, ולא להגיד אני בין כך לא מצליח אז לא צריך, תלמד שלושים ואז תיגע למאה אחוז", אמר, והדגיש כי ההתמדה גם בזמנים קשים היא המפתח לחזרה לעלייה רוחנית.
לקראת סיום התייחס ראש הישיבה לגזירות הגיוס ולמאבקים המתנהלים נגד עולם התורה. מרן הסביר בבהירות מה תפקידם של בני הישיבות בזמנים המורכבים בהם אנו מצויים ואמר "הדרך של בני תורה יכול ללחום נגד זה, זה על ידי לימוד התורה, דקדוק במצוות, קשר לקב"ה, אם אנחנו קשורים להקב"ה זה יביא לנו את הסיעתא דשמיא, ואז אם עושים ככה ומרגישים אני חי עם הקב"ה, אם אני חי עם היודעי שמך, אני חי עם ריבונו של עולם, אני חושב מה ריבונו של עולם רוצה כל הזמן, אני לומד בהתמדה רבה, ואני מרגיש שאני קשור להקב"ה, אז שום דבר לא יקרה, שום דבר לא יקרה".
מרן הוסיף בנחישות: "אנחנו ננצח אותם לגמרי, לגמרי, רק הנקודה הוא שאנחנו צריכים לחיות עם הקב"ה ע"י לימוד התורה בתכלית, על ידי התפילות, על ידי הבן אדם לחבירו, ע"י דקדוק המצוות, לחיות עם הקב"ה, ואז הקדוש ברוך הוא יעזור לנו לגמרי, אין לך מה לדאוג בכלל".
את דבריו חתם בברכה לבחורים: "הקדוש ברוך הוא יעזור לכל אחד ואחד, להגיע למדרגות הכי גבוהות בכל חלקי התורה, בכל חלקי התורה של לימוד התורה, הכי גבוהות בדקדוק המצוות, הכי גבוהות במידות, הכי גבוהות בתפילה, הכי גבוהות להיות קרוב אל הקב"ה, וכל אחד יעלה ויעלה ויעלה, ויביא כבוד שמים בעולם שזה יביא את הגאולה השלמה בב"א".
